מחקר: הגוף לא שוכח – המחיר הפיזי של החיים תחת אש

 

המציאות הביטחונית בישראל הפכה בשנים האחרונות לרצף כמעט בלתי פוסק של אזעקות, חדשות קשות ואי ודאות. בתוך השגרה המורכבת הזו, יותר ויותר אנשים מדווחים לא רק על עלייה ברמת החרדה, אלא גם על תופעות גופניות מטרידות: כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות, סחרחורות, נדודי שינה, דפיקות לב מואצות ועוד. עבור רבים, הקשר בין המלחמה לבין הגוף אינו מיידי וברור הם "רק" מרגישים לא טוב, אך מתקשים לחבר בין התסמינים לבין החשיפה המתמשכת לסטרס.

 

 

 

במהלך השנה החולפת התקיים מחקר מקיף בנושא בקרב 2889 תושבי עוטף עזה וממצאין מתפרסמים כעת. את המחקר יזמה וביצעה ד"ר לירז כהן-ביטון מרצה וחברת סגל בכיר בפקולטה לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית אשקלון ובשיתוף החוקרים: פרופ' מרים שיף, פרופ' רות פת הורנצק, פרופ' רמי בנבנישתי וד"ר אוהד גילבר מהאוניברסיטה העברית ובשיתוף תנועת עתיד לעוטף. הגיל הממוצע של הנסקרים היה 47.8, כאשר רובן הן נשים (64%).

 

 

 

מהמחקר עולים נתונים מדאיגים על מצב בריאותם של תושבי העוטף: 71% דיווחו על הידרדרות בבריאות הכללית, 69% סבלו מהפרעות שינה, 52% מעייפות כרונית וכשליש ציינו שהם סובלים מכאבי ראש. 30% העידו על דופק מואץ, 22% על כאבי בטן, ו-36% תיארו כאב בינוני-חמור. עוד עולה מהמחקר כי כמעט 40% נוטלים או שוקלים ליטול תרופות להתמודדות, ו-58% מראים ערנות יתר.

 

 

 

ד"ר לירז כהן – ביטון ציינה כי ממצאים אלה משקפים עומס אלוסטטי כרוני, כלומר מצב שבו הגוף נשאר בכוננות מתמדת וחוסר מנוחה ולשחיקה פיזיולוגית. לדבריה, העצב התועה (ואגוס), העצב הארוך והמורכב ביותר בגוף, משמש כ'בלם' על תגובת הלחץ ומפעיל את מערכת 'מנוחה ועיכול' הפראסימפתטית. הוא מווסת דופק, לחץ דם, עיכול ותגובה דלקתית דרך חיבורים ישירים ללב, לריאות ולמעיים. במצבי מתח כרוני כמו חשיפה מתמשכת לאיום ביטחוני, פעילותו נחלשת וגורמת ל"שיתוק ואגלי" מה שמותיר את הגוף במצב סימפתטי דומיננטי של 'הילחם או ברח'. התוצאה היא רגישות מוגברת לכאב (היפראלגזיה), הפרעות מוטוריות במעיים, דלקתיות כרונית נמוכה ותשישות מערכתית. מחקרים מראים כי אצל נפגעי טראומה מתמשכת, טונוס העצב התועה נמוך משמעותית, מה שמגביר סיכון למחלות לב, סוכרת ודיכאון.

 

 

 

תופעה זו אינה ייחודית לישראל, מחקרים מאזורים כמו עיראק ואפגניסטן מראים שתושבים תחת איום מתמשך מפתחים פרופיל סומטי דומה  עלייה של 40-60% בתלונות גופניות ללא ממצאים רפואיים. ד"ר כהן-ביטון מדגישה כי זיהוי מוקדם של תסמינים אלה כביטוי גופני של טראומה יכול למנוע החמרה, כאשר 41% מהמשתתפים במחקרה דיווחו על צמיחה פוסט-טראומטית לצד המצוקה.

 

 

 

 

ד"ר לירז כהן ביטון: "אחד הממצאים שהכי חשובים מבחינתי הוא שאנשים לא תמיד מחברים בין האזעקות לבין כאב הבטן של הבוקר, או בין חדשות הערב לנדודי השינה של הלילה. הם חושבים שהם 'רק' לא מרגישים טוב. אבל הגוף יודע בדיוק מה קורה, הוא מתעד את המלחמה תא אחרי תא. המטרה שלנו היא לתת לאנשים שם למה שהם חווים, כי זיהוי מוקדם הוא ההגנה הטובה ביותר מפני נזק מתמשך. זו המשימה שלנו כמטפלים וכחוקרים".