מופע לילדים: להקת קולבן דאנס מגיעה ליבנה

אמיר קולבן יצר ללהקה למעלה מ-20 יצירות, שזכו להצלחה והוצגו בארץ ובעולם. הוא כיהן כראש החוג למחול, באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, מספר שנים. במהלך השנים, יצר אמיר גם עבור להקת בת שבע, הבלט הישראלי, להקת תמר, תיאטרון המחול של פרייבורג, גרמניה, להקת המחול הקיבוצית ועוד.

להקת קולבן דאנס עונה על הצורך של אנשים בחוויה מטלטלת, מרגשת ומעוררת מחשבה. הלהקה מעניקה חוויה זו, תוך שהיא בוחנת, בכל יצירה, לא רק את נושא היצירה והשלכותיו האפשריות, אלא גם דרכים אמנותיות שבהן לא דרכו עדיין רבים. כאלו שהמפגש עמן מאפשר גילוי ארץ חדשה. לשם כך נחוץ אומץ, או אי-שפיות זמנית, או שניהם.

צילום: אורן מנסורה

'מי לקח את הגבינה שלי?' כוראוגרפיה: אמיר קולבן, מוסיקה מקורית: רמי שולר, תפאורה ותלבושות: סבטלנה ליפשיץ, כתיבה ובימוי: שרית מזון, רקדנים: הראל גז'וריטיס, עירית עמיחי, ארין שנד, אביב שם טוב, ניצן ברדיצ'ב, ענבר שלו, רון מטלון, ודניאל מייסר. המופע מיועד לגילאי גן ועד כיתה ג' ולכל המשפחה.

במהלך ביקור בספרייה, קבוצת ילדים שובבים משתעממים מן הקריאה. הם ננזפים על-ידי הספרן, וכשנשאלים לפשר התנהגותם הפרועה, הם עונים: זה משעמם לקרוא! האמנם? הספרן, ההמום מתשובתם, מחליט ללמד אותם לקח. הילדים הנותרים שומעים לחישות מוזרות, וספר מופלא וגדול מימדים מתגלה לפתע לעיניהם, כאשר מתוכו יוצא הסופר ובידו חריץ גבינה! מרגע זה ואילך זוכים הילדים להציץ אל תוך עולמם הקסום של  משלי איזופוס דרך חור… הגבינה: הם מתוודעים לעורב ולשועל, לנמלה ולצרצר, לאריה ולעכבר, עד לסוף הטוב, בו חוזרת הגבינה למקומה בספר, והספרן נפרד מהילדים ושב לעולמו הקסום.

צילום: אורן מנסורה

משלי אוזופוס הם אוסף של משלים, שכתב איזופוס, ביוון העתיקה, המשלים, ברובם, קצרים ובמרכזם בעלי-חיים.

במשל 'העורב והשועל', השועל עובר ליד עץ שעליו יושב עורב ובפיו גבינה. הוא מחמיא לעורב באומרו שיש לו קול יפה, ושהוא ודאי זמר מופלא. השועל מבקש מן העורב לשיר לו, והעורב, אשר לא חושד בדבר, מתחיל לשיר. הגבינה נופלת מפיו, היישר לידי השועל, אשר נמלט עם שללו. על-פי הדעה הרווחת לגבי מוסר ההשכל של המשל, יש להיזהר מדברי חנופה, לחשוב לפני מה שעושים ולא להיות שחצן.

מוסר ההשכל של המשל 'הנמלה והצרצר' הוא על עבודה קשה והכנה. צרצר בילה את חודשי החום בשירה, שעה שהנמלה עבדה באגירת מזון לחורף. משהגיע החורף, הצרצר מוצא את עצמו גווע ברעב, וכשהוא מבקש מהנמלה מזון – הוא זוכה לגערה על עצלנותו. בסיפור נעשה שימוש כדי להטיף למעלות של עבודה קשה וחיסכון, ונגד סכנות הבזבזנות ואי ההתכוננות לעתיד.

במשל 'האריה והעכבר', אריה מאיים על עכבר שהעיר אותו. העכבר מבקש את סליחתו ומציין את העובדה כי הוא אינו טרף ראוי ולא יעניק כל כבוד לאריה. האריה משתכנע ומשחרר את העכבר לחופשי. מאוחר יותר, האריה נתפס ברשת ציידים, העכבר שומע את שאגותיו ומגיע לשחרר אותו על-ידי כרסום חבליו. מוסר ההשכל של הסיפור הוא שרחמים מביאים בצדם שכר. ושאין להסתכל בקנקן, אלא במה שיש בתוכו. העכבר, על אף קטנותו, הצליח להציל את חייו של האריה, הגדול והחזק, בתמורה לכך שהאריה חס על חייו. לכל אחד יש תועלת, אתה לא יכול להיות קטן מדי מכדי להועיל, ולכל אחד יש את היתרונות שלו.

לרכישת כרטיסים בהיכל התרבות יבנה (מחיר כרטיס 75 ₪) בטלפון 08-9320000.