מהי תקשורת מקרבת? ללמוד לדבר גם כשלא מסכימים

כולנו יודעים לדבר, אבל לדבר כשלא מסכימים – זה כבר אתגר אחר לגמרי. כמה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מגיבים מתוך אוטומט של כעס, או שותקים כדי "שיהיה שקט", ומבפנים מרגישים ריחוק או תסכול? בתוך קשר זוגי, או בין הורה לילד, דווקא המקומות של חוסר הסכמה הם ההזדמנות הגדולה ביותר לצמיחה.

השאלה היא: איך ניגשים למקום הזה?

מהי תקשורת מקרבת?

תקשורת מקרבת היא גישה שמטרתה להבין את הרגש והצורך שמאחורי מה שנאמר ולא רק את המילים עצמן. היא מלמדת אותנו להקשיב, לדבר בשפת הלב, ולא לפעול מתוך תגובתיות.

תקשורת מקרבת (בהשראת ד"ר מרשל רוזנברג) מלמדת אותנו לעבור ממגננה – לנוכחות. מלהוכיח – להתקרב. מלהגיד "אתה תמיד" או "את שוב", ללהגיד: "אני מרגיש… הייתי רוצה… חשוב לי…", הכוח של המילים משתנה כשאנחנו באים ממקום פתוח – גם כשלא נעים לנו.

תמונה: FREEPIK

ישנם ארבעה עקרונות לתקשורת מקרבת:

1. תצפית בלי שיפוט:  

לא לומר: "אתה אף פעם לא מקשיב לי!"  

אלא: "התחלתי לספר, ונראה לי שהיית עסוק בטלפון וזה גרם לי להרגיש מתוסכלת \פגועה\ בודדה.

אפשר לקרוא את זה  גם "כמסר אני". כלומר איני יוצאת בהאשמה לזולת אלא מדברת על מה שהפריע.

2. הבנת הצורך:  

"אני צריכה להרגיש שאני חשובה בעיניך, גם כשאתה עייף. אפשר לומר לו את זה באותו רגע או בשיחה רגועה לאחר מכן.

3. בקשה ברורה:  

"זה יעזור לי מאוד אם בזמן שאנחנו מדברים תשאיר את הטלפון בצד."  

(ולא: "תפסיק להיות כזה").

כדאי לזכור: גם כשלא מסכימים, אפשר להתקרב.

חוסר הסכמה אינו איום על הקשר – אלא מבחן לאיך מתמודדים איתו. זוגות שמדברים בגובה העיניים, ומאפשרים לכל אחד להיות נשמע, בונים אמון הרבה יותר עמוק מהסכמה טכנית.

לדוגמא, הוא חוזר מהעבודה עייף, היא עברה יום מתיש עם הילדים.  

הוא מתיישב מול הטלפון. היא מתוסכלת.  

התגובה הרגילה: "אתה לא רואה אותי בכלל!"

והתגובה שלו: "באמת? עכשיו גם זה אשמתי?"

אבל אם היא תאמר:  "אני מרגישה לבד בתוך כל זה. חשוב לי שתראה שאני זקוקה לחיבור איתך עכשיו." 

וִאם הוא יענה: "לא שמתי לב כמה את מותשת. אני פה. רוצה לשבת רגע יחד?"  

השיחה יכולה להפוך מקרע  לחיבור.

אבל למה זה כל כך קשה?

כי ברגעי קונפליקט, כולנו נוטים "לסגור את הלב". האדם שמולנו הופך לאיום, ולא לבן-ברית. אנחנו מגיבים מתוך הגנה, במקום להקשיב.  

וילדים? בני זוג? הורים? מרגישים מיד את הסגירה הזו ומגיבים באחת משתי דרכים: התקפה או שתיקה.

בתוך קשר זוגי או משפחתי, רוב הוויכוחים לא נובעים מהשאלה 'מי צודק' אלא מהצורך הפנימי של כל צד: להרגיש נראה, מובן, מכובד.  כשזה לא קורה  מתעוררים כעס, עלבון, שתיקה, ניתוק.

הבשורה הטובה היא: תקשורת מקרבת היא מיומנות נלמדת. אפשר בהחלט ללמוד לדבר גם במחלוקת בלי לצעוק, בלי להתנתק, ובעיקר בלי לפחד מהקשר.

מה מלמדת אותנו התורה?

חז"ל לא רק שלא פסלו מחלוקת הם ראו בה דרך לצמיחה. בית הלל ובית שמאי חלקו זה על זה אבל תמיד בכבוד.   מסופר ששימשו אלו את אלו, נישאו אלו באלו המחלוקת לא הפכה לשנאה. וההנחיה: "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" מחייבת גם כשיש ויכוח. אולי דווקא אז.

חז"ל אמרו: "כשם שפרצופיהם שונים – כך דעותיהם שונות." – אין מטרה שנחשוב אותו דבר אלא שנדע להקשיב גם כשאנחנו לא מסכימים. 

לסיכום:

ללמוד לדבר כשיש הסכמה – זה קל.  

אבל ללמוד לדבר כשלא מסכימים – זו אמנות, שמביאה קירבה אמיתית.  

במשפחה, בזוגיות, עם ילדים או הורים – דווקא אי ההסכמה היא קריאה פנימית:  "האם תישאר איתי, גם כשאנחנו לא רואים את הדברים אותו דבר?"

והתשובה יכולה להיות: כן. אם נלמד לדבר – בגובה הלב.

כולנו יודעים לדבר. אבל לא תמיד אנחנו יודעים לתקשר, ובמיוחד לא כשאנחנו פגועים, לחוצים, או פשוט… לא מסכימים.

טיפים לתקשורת מקרבת במשפחה:

1. קודם כול – עוצרים, שואלים את עצמנו: "מה אני באמת מרגיש/ה?", "מה אני באמת צריך/ה?"  וכשאנחנו מדברים, בוחרים מילים שלא תוקפות, אלא מבקשות.

2. דברו על הרגשות – לא על האשמות, במקום: "אתה תמיד שוכח!", אמרו: "זה גרם לי להרגיש לא חשובה." [מסר אני]

3. חכו עם התגובה – לפעמים שתיקה רגעית לפני תגובה, מונעת ויכוח מיותר.

4. שימו לב לשפת הגוף והטון – גם המילים הכי עדינות יכולות להיתפס כפוגעות, אם הן נאמרות בעוקץ או בגוף סגור.

5. כבדו את הרגש של האחר – גם אם אינכם מבינים אותו, לא כל רגש דורש הסבר או פתרון. לפעמים די להיות שם.

6. זכרו: לא כל ויכוח חייב להסתיים בהסכמה, המטרה היא הקשר, לא הניצחון.

שאלה מהחיים:

אבא סיפר לי: "הבן שלי בן 14. כל שיחה בינינו נהפכת לוויכוח. הוא טוען שאני לא מבין אותו, ואני מרגיש שהוא פשוט מתריס. מה עושים?"

הבנו יחד שמומלץ להקשיב למה שמאחורי המילים. אולי הוא באמת רוצה שתשמע, גם אם הוא לא יודע לומר את זה נכון.

לפעמים משפט כמו "נשמע שזה באמת קשה לך. רוצה להסביר לי יותר?" פותח דלת שוויכוח לעולם לא יפתח.

לשאלות ותגובות – ניתן לצור קשר:

רחל פישר – פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית

טלפון | וואטסאפ | מייל | אתר