מדבר על הכל: הצל נגד ריבלין ועוד

כך התנוססה והתנופפה, לעיני כל, הכותרת בעיתון: ריבלין נגד 'הצל': "נולדתי לליכוד שבו היה אור, לא צללים"

הנשיא אמר את הדברים בכנס לקראת פתיחת שנת הלימודים.

אליאסי בתגובה: "אמירות מנותקות ומתייפייפות, לריבלין אין כבוד לתפקיד."

נשיא המדינה, ראובן ריבלין, תקף את הראפר יואב אליאסי 'הצל', שהתפקד ל'ליכוד'. "אני נולדתי ל'ליכוד' שבו היה אור, לא היו בו צללים", אמר ריבלין בתשובה לשאלה שנגעה לכך שאליאסי מסית, אך "מקבל פרס" בדמות הצטרפות ל'ליכוד'. את הדברים אמר במהלך פורום 'פיס לחינוך לשנת תשע"ו', לקראת פתיחת שנת-הלימודים.

מי זה הצל הזה? אייקון תרבותי? איש אשכולות? אדם משכיל ורחב-אופקים, הבקי בתחומי ידע רבים ומגוונים? או אולם, אדם חכם ורב כישרונות?

איני מזהה דבר מזה, איני מזהה דבר באיש – אליאסי. תואם של ליצן החצר, המכונה: אורן חזן… פתע גם, שומר כבודו האבוד של פרס.

מי אתה אדון אליאסי, המסוגל לומר: קרי ציטוט, "אמירות מנותקות ומתייפייפות, לריבלין אין כבוד לתפקיד." לאחד מהנשיאים הראויים ואני איני מהנדבך הפוליטי שלו. כשאתה, אדון אליאסי, הצל ואפסו, אתה והשטח המוסתר שלך ממקור – אור. כשאתה מדבר, אל מקור לאור, לזיו ולזוהר. מדבר על נשיא מדינת ישראל, אזי: "של נעליך מעל רגליך, כי, סייג לחוכמת טיפשים, שתיקה!"

ועכשיו במעבר חד נעבור לאדון ראש הממשלה שלנו, מר נתניהו.
"השמתם – לב" שוב לשיטתו של ראש הממשלה. כאשר יש לו איום ממישהו הנוטל ממנו את עוצמתו ותשומת-הלב – פתע, יש לאיש ההוא בעיה, והפעם זהו שר התחבורה, הבולדוזר והדחפור, ישראל כץ. איך בקומבינה 'ביבית' מתוזמנת וידועה מראש. פתאום – כל הדתיים על השר כץ, פתאום, המה מתואמים בחרדתם לעם ישראל. לטעמי, וזוהי שיטת ביבי, מחפש הוא, איך לחמם נושא מאחורי הקלעים, על-מנת להחזיר לעצמו את ההגמוניה והכוח. בדיוק כמו החשמן רישלייה, המוזכר גם בסרט 'שלושת המוסקטרים', רישלייה החשמן מוזכר בהיסטוריה של צרפת בראשית המאה ה-17, כאשר השלטון בצרפת מלא בתככים ובגידות, בה מולך לואי ה-13, חלש האופי, בעוד השליט בפועל הוא התככן הראשי – החשמן רישלייה.
ותקנו את הזייתי וטעיתי…

מהפתרון הסופי לפתרון הישראלי היחידי
כך כתב איש יקר העונה לשם 'רפי סוויסה', ראש מועצת מזכרת-בתיה לשעבר. אף כיהן כנציב בתי-הסוהר וחבר בכנסת העשירית: "קהל יקר ואהוב, ותיקים וחדשים, מכל הארצות, נשים וילדים, מבוגרים ובני-נוער. אין חדש תחת השמש, העם שהיה הוא העם שישנו, בזמנו התלוננו על משה רבנו שהוציאם ממצרים, ואילו עתה אותם צאצאים התאספו ובאו לארץ אבותינו ממזרח וממערב, מצפון ומים, העם הנפלא הזה, שלפעמים אוהב לקטר – הוא – הוא שידע לבנות מדינה לתפארת ולהגן עליה, בגופו ובנפשו, בעת הצורך. מקטר ובונה, מקטר וקולט מיליוני אחים מהפזורה – פעם המקטרים הם… אביקזר ובן-חמו, ופעם אלה… וולדימיר ומיראשוילי ושיוביץ גם, וכאשר כל אלה נפגשים יחד, הם גם יודעים לשמוח ולחגוג…." ואני מוסיף: וגם לריב ולהשלים, להתגזען ולהיות אלימים, תוקפניים, פראיים, פוגעניים ומתעמרים, וההדרה היא חלק מהפולחן הצהוב שלנו בחיי היום-יום. אולם, פתאום פיצול אישיות מרגישים, מה זה פיצול אישיות של ביחד בעת צרה חשים וממחישים. ובאוויר ריח של מנגל, בטטות, תפוחי-אדמה ובצל, וגם מר שמלו. וכל זאת בשל "מלן," עודף… מעורבות ואחריות הדדית. לעומת, פתאום עקף הוא אותי במהירות של 100 קמ"ש, כאשר מותר רק 50 קמ"ש. וכשנפגשנו ברמזור – פתחתי בעדינות את החלון ואמרתי לו: "רואה אתה, עקפת אותי  במהירות של 100 קמ"ש, כאשר מותר רק 50 קמ"ש. ואנו באותו רמזור ממתינים להמשך הנסיעה. אז מה השגת בסיכון לפגוע ולהיפגע?" ואיך מסבירים אתם פתע את תשובותיו המושכלות ובמיוחד "האינטליגנטיות" שלו: "בן ז…" "מניא…" "חולירע…" "חבל שלא השמידו אתכם בשואה יה מזדיי…" נו… מה? מה קורה פה? ולמה? בערב, ראיתי כתבה בערוץ 10 על 'הקרן לידידות', שמתאמצת לאתר יהודים באזור הקרבות באוקראינה, על-מנת למלט אותם לארץ המובטחת – "ארץ יִשְׂרוּאֵל." כי הפתרון הישראלי, עבורם, הנו הפתרון היחידי להצלתם! ועוד בכתבה הראו איך המטוס נוחת בנתב"ג ומנחית עולים… כן, משפחות. הורים, ילדים, סבים, סבתות… משפחות יהודיות שניצלו מאזור הקרבות שבדונייצק, שבאוקראינה. וצעירים עם חולצות כחולות וסרטים אדומים מקבלים אותם בפרחים. פתאום… מתוך אינסטינקט מותנה… החילותי לשיר: "חולצה כחולה, חולצה כחולה והיא עולה…" וכמעט בכיתי וצווחתי עד לקורקבן השמים, ואמרתי "לריבון, לכבודו" (ואולי שאלתי) תסביר לי את זה: "ישראל היא פתאום הפתרון היחידי לעומת הפתרון הסופי." והנציג מ'הקרן לידידות', המגויס להביא כמה שיותר יהודים ארצה, שבסכנת חיים, מאזור הקרבות באוקראינה. שמו הוא 'עופר דהן'. ועכשיו בטוח אנוכי… שאני מבין את המשפט: "נפלאות, מוזרות ונסתרות דרכי האל." רק אלוהים שלי… הם רק הגיעו ארצה ונכנסים לאזור קרבות אחר בישראל… החיים שלהם רק מתחילים… אז עשה להם בינתיים, שני נסים, בכל לשון של בקשה. אחת – את קושי סבך הבירוקרטיה, גזום להם טיפה, על-מנת להקל, ולו במעט, את קליטתם… ושתיים – שלא יפגשו עדיין ברמזור את אותו אחד שיפתח חלון ביוזמתו להגיד להם: "בני ז…" "מניא…" "חולרות" (רבים של) "חולירע…" "חבל שלא השמידו אתכם בשואה, יה מזדיי…" "ויותר חבל, שלא השמידו אתכם באזור הקרבות  שבדונייצק, שבאוקראינה. יה מזדיי…" "ושימותו הקרן לידידות האשכנזים הללו שהעלו אתכם…" אז אלוהים "בְּחֶיַטֶק," סולח לך, שלא זכיתי בפיס. סולח לך, שאראלה לא התקשרה אליי… ובכלל, סולח לך, איך בלבלת תַּ'עַם הלז… אז אנא, עשה טובה קטנטונת, ואל תפגיש, לפחות בשנה הקרובה, את העולים שהגיעו זה עתה מאזור הקרבות. לקרב ביבים, עם אותו הנהג, או תואם לו… שפתח ג'ורה בלתי נשלטת… עד שיבינו הם את הטקטיקה שבאזור הקרבות שלנו כאן, בארץ ישראל. נס של מדינה, שמחזיקה כבר אוטוטו 69 שנים. הפעם מאחל לה הצלחה עד קץ הימים. כי בכל זאת יש בה משהו… למרות ואף-על-פי… ואנא, אם מצאתם שגיאה בהזיה – תקנו חופשי חודשי…

סְתָם שִׁיר שֶׁל אֶמְצַע הַלַּיְלָה
סְתָם שִׁיר שֶׁל אֶמְצַע הַלַּיְלָה…
חָלֹום חָלַמְתִּי,
עַל צַבֵּי הַיָּם כְּשֶׁיָּשַׁנְתִּי…
שָׁם???
כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי בְּאִי שׁוֹמֵם
וְנִמְנַמְתִּי לִי…
לְאַחַר שֶׁתֹּעֲדוּ בְּרֹאשִׁי הַמִּקְרִים
עַל עוֹנַת הַהִזְדַּוְּגוּת שֶׁל צַבֵּי הַיַּם
הַחוּמִים וְגַם הַיְּרֻקִּים
רַק אִם אֵין הַפְרָעוֹת, אוֹ הַפְתָּעוֹת.
הַזָּכָר, שֶׁהָיָה גָּדוֹל וּמְאוֹד…
עָלָה עַל הַנְּקֵבָה
וְעָשָׂה מָה שֶׁעָשָׂה
לְאֹרֶךְ חֲלוֹמִי וְשָׁעוֹת…
וְהַנְּקֵבָה, רַק עָלְתָה לִנְשֹׁם…
כֹּל כַּמָּה דַּקּוֹת.
הַהִזְדַּוְּגוּת, חֲשׁוּבָה לְדוֹר הֶעָתִיד.
אָז אָנָּא אַל תַּפְרִיעוּ, וְאַל תַּשְׁמִיעוּ
לֹא קוֹל שֶׁל מַסּוֹר חַשְׁמַלִּי, וְלֹא צְחוֹקִים,
וְלֹא מִזְמוֹרִים, שֶׁל אֱלֹקִים.
וְלֹא לֹא, תִּזְמֹרֶת נֹעַר,
שִׁירֵי לֶכֶת, אוֹ נְעִימוֹת קַלּוֹת,
אֲפִלּוּ לְדַקּוֹת…
כִּי בַּחֲלוֹמִי, יֵשׁ צַבִּים חוֹשְׁקִים.
וּבֶטַח שֶׁלֹּא, אֶת דְּבַר קְהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל בַּתְּפוּצוֹת
וְהֵיכָן שֶׁבִּמְיֻחָד רָבִים.
וְעָשׂוּ טוֹבָה –
אַל תְּסַפְּרוּ בָּרַבִּים
וְאַל תְּחַוּוּ דֵּעָה
וּתְנוּ לַטֶּבַע לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ
כִּי זוֹהִי גַּם קְהִלָּה גֵּאָה.

הִשְׁתַּדַּלְתִּי לֹא לְהַפְרִיעַ לָהֶם
וְנָטַשְׁתִּי אוֹתָם וְגַם אֶת הַחֲלוֹם.
חֲלוֹם חָלַמְתִּי.
שָׁם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי בְּאִי שׁוֹמֵם…
רַק צָבּוֹת הַיַּם,
הַיְּרֻקּוֹת וְגַם הַחוֹמוֹת,
עָלוּ לְחוֹף הָאִי הַשּׁוֹמֵם.
וְזֶה הָיָה רֶגַע מְכוֹנֵן וּמְרוֹמֵם,
לִרְאוֹתָן, חוֹפְרוֹת בּוֹרוֹת שֶׁל חַיִּים…
בַּהֲטָלַת הַבֵּיצִים בַּחוֹפִים.
כִּי יֵשׁ מְשִׂימָה תּוֹבְעָנִית, לְהֶמְשֵׁךְ הַדּוֹר,
כִּי מֵהַבֵּיצִים שֶׁל בּוֹרוֹת הַחַיִּים…
יִבְקְעוּ אַלְפֵי צַבִּים חֲדָשִׁים…
וְכָכָה, הַצָּבּוֹת חָזְרוּ הַיָּמָּה…
הַיָּם הוּא גָּדוֹל
הַמַּיִם כְּחֻלִּים
הַמַּיִם צְלוּלִים
שָׁם בַּמַּעֲמַקִּים
יֵשׁ אֲנָשִׁים…
הֲתֵדְעוּ –
לָמָּה? מַדּוּעַ?? וְכַמָּה???
צָבּוֹת הַיָּם, הֵן נְדִירוֹת,
מַגִּיעוֹת לַחוֹף, כְּדֵי לַחְפֹּר בּוֹרוֹת,
לְהֶמְשֵׁךְ הַחַיִּים, בַּחוֹל.
לְהֶמְשֵׁךְ דּוֹר הֶעָתִיד, שֶׁל צַבֵּי הַיָּם.
אַף עַל פִּי וְלַמְרוֹת – כֹּל נַחְשׁוֹל, אוֹ מִכְשׁוֹל…
חוֹפְרוֹת, מְטִילוֹת וְחוֹזְרוֹת הֵן הַיָּמָּה שׁוּב…
לְתוֹךְ הַצֶּבַע הַכָּחֹל.
רַק אַגַּב:
מִלָּה נְדִירָה וְנִרְדֶּפֶת "לְצָב" –
"שַׁלְחוּפָה" כֵּן, מֻכֶּרֶת וּמוֹכֵרֵת פָּחוֹת.
[בַּעֲרָבִית: שֻׂלְחַפַה]

אריק יעקובוביץ'. מדבר על הכל. ותקנו אותו אם הוא טועה…