"מאיר שטרית יעמוד בכל הבטחותיו – לא רק להחזיר את חוף הים"

מוניס, יליד ראשון-לציון, שירת בצה"ל במספר תפקידי מפתח בתחום חילות השדה והקו הראשון, ושירת במפקדת קצין צנחנים ראשי, כשמעליו משמשים רק הקצח"ר עצמו והרמטכ"ל. הוא שימש כמפקד נערץ של בית הספר לצניחה של צה"ל, והשאיר חותמו על מורשת הקרב הצה"לית ותורת הלחימה במגוון תפקידים בכירים נוספים בהם כיהן, עד לפרישתו לחיים האזרחיים, בשנת 2000.

במהלך השנים שחלפו למן שחרורו מצה"ל, נבחר מוניס לעמוד בראש מערכות אזרחיות גדולות ובעלות משמעות למשק, ובין היתר כיהן כמנכ"ל חברת 'רב-בריח איתור לווייני', סמנכ"ל במע"צ, סמנכ"ל התחדשות עירונית האחראי ל-200 פרויקטים ברחבי הארץ, והעמיק מאד את אחיזתו בענף הבנייה ובתחומי התחדשות עירונית, לצד הקמת מיזמים טכנולוגיים ועסקיים בענף חומרי הבנייה.

מפקד נערץ של בית הספר לצניחה של צה"ל, השאיר חותמו על מורשת הקרב הצה"לית ותורת הלחימה. מוניס 

הוא מבהיר כי כל מרצו וזמנו מוקדשים כעת בכדי לסייע בעבודת מטה הבחירות ובקידום וחיזוק ריצת המרתון של שטרית, ומדגיש: "לא ביקשתי לי כל תפקיד, לא הובטח לי כל תפקיד, וגם לא אקח תפקיד אם יציעו לי. אני פועל מתוך אמונה מוחלטת וברורה. יבנה היא המקום בו אני חי, וכמו שחשוב לי מי מנהל את המדינה שלי ואת הצבא שלי – חשוב לי מי מנהל את העיר שלי".

בשיחה עם 'יבנה שלי-MYavne', מוניס – גנרל כמו גנרל – פותח ישירות בקרב-בלימה, ומייד לאחר מכן מבצע איגופים לכל הכיוונים בהם הוא מבקש להציג את יכולותיו של מאיר שטרית. הוא לא מתבלבל לרגע, והמשנה סדורה בראשו בדיוק כפי שהוא מבקש להציגה ולהותיר את רישומה על שותפו לשיחה – ובאמצעותו – עליכם, הקוראים.

"חוף הים שטח צבאי סגור וסודי? קשקוש"

במסגרת קרב הבלימה הוא מבקש לחסל מיד בהתחלה ולהסיר מעל סדר היום את ההתנגדות הגדולה מכולן, ומתמקד במה שיריביו של שטרית מבקשים להציג כגימיק בחירות במקרה הטוב, וכקוריוז ביזארי והזוי במקרה הפחות טוב: השבת חוף הים לשטח שיפוטה של העיר, ולבגדי הים והשמשיות של תושביה.

"אין כל ספק לגבי העובדה שאת חוף הים הגזול ניתן להשיב לעיר", הוא מכריז, ומגבה את האמירה בתיקייה עבת-כרס בה ספונות כל התכניות לשעבר ולעתיד לביצוע משימה זו. "מרבית האנשים סבורים הרי שחוף הים המדובר כל-כך מגודר וחסום לגישה מגבעות פלמחים/תל-יבנה/'יבנה-ים', וממש עד לקו המים. זה מגוחך. החוף פתוח לחלוטין, וניתן לגשת אליו גם כיום – ואולם הוא כמובן איננו חוף מוכרז, והגישה אליו אינה מותקנת ומוסדרת כראוי.

חוף יבנה. היה, ישנו, ואיננו חלום. תצלומים: אבי מוניס

אל החוף יש דרך גישה עוקפת ומפותלת, בעלת נגישות חסרה, ואולם ללא ספק ניתן להגיע עם רשויות הצבא ומשרד הביטחון להסכמה לגבי סלילת דרך גישה מודרנית ונוחה, מבלי שהדבר יפגע כהוא-זה במידת הבטיחות הנדרשת לאבטחת המתקנים הצבאיים שבדרך", הוא מבהיר, ולאישוש וביסוס הנחותיו מראה צילומים מהשטח, תצ"א (תצלומי אוויר), ומפות הכוללות את סימוני דרכי הגישה האפשריות".

אבל המדובר בשטח צבאי ובטחוני בכל זאת, לא?

"כל העניין שהשטח הינו שטח צבאי סגור וסודי, אשר אין לאפשר גישה ותנועה אזרחית מסביבו, הוא עורבא פרח, קשקוש. למה, הקרייה, המטכ"ל – 'מחנה רבין', מרכז העצבים של משרד הבטחון והצבא – לא יושב בטבורה של תל-אביב? וכל מתחם 'שרונה', שעד לפני מספר שנים ישבו בו כל המפקדות המסווגות של צה"ל, לא היה פתוח לתנועה רגלית ותעבורתית של אזרחים משך עשרות שנים? קשקוש. מה שצריך לייצר הוא מנגנון מתאים להמשך אבטחת המתקנים, וזהו".

אתה חושב שאכן ניתן לספח שטחים כאלה כיום, ולהפוך אותם גם למקור הכנסה מניב לכלכלת העיר?

"עניין הסיפוח הטריטוריאלי-מוניציפאלי של השטחים לשטח שיפוטה של יבנה הוא בבירור גם מהלך ששטרית יוכל להתמודד אתו. אני אמנם מתייחס כרגע בעיקר להיבט של השבת והשמשת חוף הים לרחצה, לנופש ולבילוי, אולם ברור שמדובר בנכסים מניבים מבחינת היקף השימוש שעושה הצבא ושעושים גופים בטחוניים אחרים בשטחים הללו, ואם עיריית ת"א-יפו גובה ארנונה ממתחם הקרייה – אין סיבה שעיריית יבנה לא תגבה ארנונה מהבסיסים הרבים הממוקמים באזור".

מוניס מעניק משקל רב לנסיונו הפוליטי והממלכתי של שטרית, וזאת מעבר לאישיותו, ליכולותיו האישיות ולאופיו המוצק, ההחלטי והביצועי, כפי שבא לידי ביטוי בהישגיו הרבים בשנות שירותו בממשלות ישראל. שטרית כיהן כשר ב-6 משרדים מרכזיים וחשובים: אוצר, משפטים, פנים, חינוך, תחבורה, בינוי ושיכון, וכן הינו אחראי לחקיקת מספר חוקים מרכזיים, בעלי משמעות לחיי היומיום של המשק והכלכלה הישראלית.

"איזה מועמד נוסף, לא רק ביבנה – בכל הארץ כולה – מביא עמו מטען שכל-כך לא יסולא בפז כמו זה שמאיר שטרית מביא עמו?", הוא שואל, ועונה: "אין אחד כזה. ברור לחלוטין מה הוא מסוגל לעשות עבור העיר, שבמשך שנים ארוכות נעצרה מהתפתחות והתקדמות, מתדרדרת בתחום החינוך, הספורט, ההתחדשות העירונית, ועוד, ונותרה מלאת פוטנציאל שאיננו מנוצל".

על ספורט בחינוך וכחינוך

מוניס מציין כי התחום בו הוא רואה פוטנציאל אדיר בעיר הוא תחום 'הספורט בחינוך': "החזון שלי הוא שמערכת החינוך – הממלכתית והעירונית – תשכיל לשלב את הספורט כאלמנט במערך החינוך. הספורט חייב להיות נדבך חשוב ובעל דומיננטיות וערך במכלול ההערכה והשקלול של תפקוד התלמיד", הוא מסביר, "במתכונת ליגת הקולג'ים בארצות הברית, למשל. שם, התלמיד יודע כי אם לא יתפקד היטב במתחם האקדמי של הלימודים, לא יוכל לעסוק בספורט במתכונת ובהיקף שהוא רוצה.

פעם צנחן תמיד צנחן. למעלה: (מוניס עם קסדה לבנה) לפני כ-40 שנה – יבנה ממעוף הציפור, בראשית דרכה.

למטה: נוחת לים תל-אביב, יום העצמאות אשתקד, 70 למדינת ישראל

הספורט יכול לשמש תמריץ ומאיץ עצום במערכת החינוך, ולצערי בארץ לא יודעים לעשות את השימוש הנכון והראוי במנוף החברתי-כלכלי-קהילתי הזה. החזון שלי הוא שכאשר שטרית יהיה ראש העיר, תוקם ביבנה מינהלת ספורט שתנהל את כל הענפים והקבוצות, וקריית-ספורט ראוייה, אשר תטפח את כל ענפי הספורט המקומי, ותזהה ותטפח את המצטיינים ובעלי הכשרונות, שכיום ובמשך כל השנים האחרונות אבדו וממשיכים ללכת לאיבוד. כל זאת יבוצע באמצעות חוגי ספורט לאחר שעות הלימודים, ותחת פיקוח ישיר של מערך הספורט והחינוך בעיר.

'מכבי יבנה' בכדורגל התדרדרה במהלך השנים מליגת העל – הליגה הלאומית, לליגה א', ול'בית"ר יבנה' אין מגרש משלה. לאוהדי 'מכבי יבנה' הנפלאה מגיע יותר, והם אכן יקבלו זאת, אני מבטיח! זה קרה משום שלא ידעו כאן כיצד בונים הצלחה ומשמרים אותה, ויתרו על חסויות חיצוניות והפכו את הקבוצה ללא-אטרקטיבית עבור שחקנים מהצמרת. איזו עיר מוותרת על ספונסרים? ועוד עיר היושבת במרכז הארץ, במרחק קילומטרים ספורים ממרכז ההתרחשויות והעשייה. איזו עיר מחזיקה בעצמה ולבדה קבוצת כדורגל בליגות הארציות? זו גם איוולת וגם עוול לספורט המקומי".

יש עוד מתמודדים במירוץ הזה, אתה יודע. גם הם מציגים תכניות ואמביציות.

"לדעתי מאיר לא צריך – הוא חייב להיות ראש העיר, הוא לא צריך כלום מאף אחד, כל הדלתות פתוחות בפניו, הוא מכיר את כל מי שצריך להכיר בכדי לקדם את העיר למקום בו היא צריכה להיות. אם היה מכרז לראשות העיר, ולא בחירות – מאיר היה עומד בתנאי המכרז לראשות עיריות תל-אביב וירושלים, לא רק יבנה".

כיצד ייראו החודשיים הקרובים, עד ליום הבוחר?

"צוותי עבודה יושבים כעת, ובקרוב יציגו את כל תכניות העבודה, ובכלל זה באשר לפיתוח ההייטק והתעסוקה בעיר, קידום תכניות 'הבית הצומח' – אשר יאפשרו לתושבים ולצעירים לרכוש בית ולהתאים אותו לצורכיהם בהתאם ליכולותיהם. זה מה שצריך לעשות, ולא לתת לאנשי קבע לבנות את ביתם ביבנה במחירי רצפה על שטחי קרקעות יקרות, בכדי שיוכלו להשכירם לכל דיכפין המרבה במחיר. למה לא נתנו זכויות בנייה מפליגות אלו לתושבי יבנה ולזוגות הצעירים, שנאלצו לעזוב את העיר בגלל מחירי הדיור הגבוהים?

אין בעיר מקומות בילוי, מרכזים לגיל השלישי, מוקדי תעסוקה מודרניים ובעלי תוחלת חיים ארוכה – הכל פה נטול חזון ונטול ראייה עתידית. חזון, זה לעשות את מה שמאיר עשה: להקים 2 מסילות רכבת בשני אגפי העיר, המזרחי והמערבי – בכדי לחבר את העיר ותושביה למרכז. בזכות מאיר יבנה היא העיר הכי נגישה תחבורתית בארץ. זה חזון. וכזה אין כאן".

על התחדשות עירונית
 

"אני מחזיק בידיי מסמכים חתומים על-ידי ראש העיר מחודש ינואר 2010, כולל מפגש עם ועדי השכונות הוותיקות, ופגישה עם אדריכלים וקבלנים לפרויקט התחדשות עירונית ביבנה. האדריכלים אפילו הגישו תכניות מפורטות לפרויקטים ברחובות הזית, התאנה והנרקיס – בהתנדבות, בחינם, במתנה – ולא מדובר באדריכלים סוג ב' – אלא בחברה ממובילות התכנון האדריכלי בתחום ההתחדשות העירונית בישראל. נכון להיום הכל עדיין על הנייר, ודבר לא נעשה. וניתן להניח בוודאות, שמה שלא נעשה ב-8 השנים האחרונות בשכונות, כבר לא ייעשה. הכל הבטחות, והבטחות בלבד".

"מה שלא נעשה ב-8 השנים האחרונות בשכונות, כבר לא ייעשה"

"ככה אי-אפשר להתפתח – בקושי לדרוך במקום"

בסיכום, מוניס מבהיר כי היקף ותוכן הביקורת הקשה והכבדה שיש לו על התנהלותו ותפקודו של ראש העיר גוב-ארי, הינם בלתי ניתנים לגישור – ויריעתנו שלנו כאן ממילא קצרה מלשטח אותה.

"יבנה התקדמה למקומה הנוכחי – שהוא מאד לא מניח את הדעת – למרות גוב-ארי, לא בגללו או בזכותו. אם גוב-ארי היה נותן לעבוד, הכל היה נראה אחרת. מנהלי האגפים בעירייה לא ממצים את יכולותיהם בגלל שיטת העבודה הריכוזית שלו ובגלל שהוא זה המנהל כל דבר הכי קטן במנגנון העירוני. עט לא זז ללא אישורו, פטיש לא יוצא מארגז ההכלים. ככה אי-אפשר להתפתח – בקושי לדרוך במקום.

התחדשות עירונית קלוקלת, אלימות, פשע, חוסר ברווחה כלכלית, היעדר מכפלות כוח לעושים במלאכה, יצירת מחוייבויות אישיות מול ראש העיר אשר כובלות את הכוחות הפועלים – כל אלה ייעלמו ביום שמאיר שטרית ייכנס ללשכת ראש העיר, אני ועוד מאות מתומכיו נהיה שם להריע על ההישג, ולתמוך ככל שיידרש, על-מנת להבטיח את התנופה ואת ההליכה קדימה, אל העתיד, שכבר מזמן הפך למעורפל, לא ודאי, ומייאש.

התרופה הבטוחה ביותר לאכזבה ולייאוש – של הדור הצעיר, של המשפחות הצעירות, של העובדים, של הבני הגיל השלישי, התרופה לחינוך שהתדרדר לשפל נוראי, להתחדשות הזוחלת, למצוקת השכונות הוותיקות ולחוסר שביעות הרצון של תושבי השכונות החדשות שהתפכחו מהחלום על יבנה כפי שטעו לחשוב שהיא – התרופה לכל אלה היא החלפת ראש העיר – ויש רק אדם אחד רלוונטי למשימה הכל-כך גדולה הזו: מאיר שטרית, אדם שהישגיו מדברים בעד עצמו. יבנה היא מאיר שטרית, תשאל כל אחד".