מאיר שטרית בראיון חג: "פוליטיקה לא עניינה אותי"

לקראת חג הפסח תשע"ו ביקשנו להיפגש עם מאיר שטרית ולשמוע מפיו על התפתחותה של 'העיירה', שלימים הפכה לעיר 'יבנה'

הוא נזכר ביבנה של ילדותו ונערותו, בנוסטלגיה, הוא טוען שאפשר להחזיר לעיר את חוף-הים, ואפילו אינו שולל להתמודד לראשות העיר יבנה כשזה יהיה רלוונטי. ראיון עם מאיר שטרית.

מאיר שטרית, בהיותו רק בן 24, כיהן כראש מועצת יבנה למשך 13 שנים, ובשנת 1986, עם שינוי אפיונה של ה'עיירה' לעיר יבנה – הוכתר לראש העיר. בשנת 1987 החליט לפרוש באמצע הקדנציה ולהעבירה לסגנו דאז, יהודה ברוס, שלימים הפך לראש העיר.

מאיר, נשמח באם תשתף את כולנו בדרך שעברה העיר שלנו, מימיה כעיירה ועד הפיכתה לעיר.

"כבר בגיל 16 למדתי באוניברסיטת בר-אילן. בשנה הרביעית ללימודיי התחלתי ללמד בכפר בתיה וביבנה פיזיקה, כימיה וביולוגיה. כמורה בבית-ספר תיכון ביבנה לימדתי כיתות ט'-י'-י"א ונוכחתי לגלות, לתדהמתי, כי אלו לא ידעו אפילו את לוח הכפל. התגוררתי בימים ההם במה שנקראו צריפי 'קליפורניה', ובאחד ממפגשיי עם חבריי בסופי השבוע שיתפתי אותם על מה שקורה בבתי-הספר בעיר."

"התחלנו לדבר על יבנה ואז התחוור לנו שגם כל מועדוני הנוער ביבנה נסגרו."

"בואו נעשה משהו" אמרנו, והחלטנו ללכת לשלמה מלכה, ראש המועצה דאז (ז"ל). הצגתי עצמי בפניו כסטודנט שנה רביעית, שמלמד מתמטיקה ביבנה, וכן את חבריי, 7 חבר'ה (בחורה אחת ושישה בחורים), וביקשנו שיקצה לנו צריף שנשפצו ובו נדריך את הילדים בהתנדבות, זה שמח ואמר "תבואו בשבוע הבא…" וכך עוברים מספר שבועות וכלום לא קורה. החלטנו לנקוט במאבק, מינינו עצמנו 'וועד הנוער הבוגר למען יבנה', מינו אותי לראש הוועד, חילקתי תפקידים בין החברים כדי שכל אחד יבדוק נושא אחר ביבנה: חינוך, תרבות נוער וספורט, עבודה, שיכון פיתוח ותעסוקה. קבענו שנעבוד חודש על הנושאים, ניפגש ונדווח. פוליטיקה לא עניינה אותי, אותנו, וגם לא פעלנו משם."

"תוך כדי בדיקה של החברים, גילינו בין היתר, שיש תורם מאנגליה, הרמן קיי, שמוכן לתרום מיליון וחצי דולר ולהקים בריכת שחייה ומגרשי ספורט ביבנה, אך מה, המועצה אמרה "לא", כי רוצים שתי ברכות שחייה, ולמה? האחת לנשים והשנייה לגברים. הרמן קיי ענה: "אם אתם מתעקשים – לא נבנה". החלטנו על 'מלחמה', דרשנו פגישה בנוכחות חברי-המועצה, הצגנו בפניהם את הדברים והודענו שיש להם חודש לפעול ולקדם את הפרויקט, אחרת ניאלץ לנקוט בצעד 'דרסטי' (מאיר מחייך כי אז עדיין לא החליטו מה בדיוק יהיה אותו מהלך 'דרסטי')."

מאיר בהפגנה של התנעת מהפכת הצעירים ביבנה 1968

"משעבר חודש, ארגנו הפגנה בכיכר מועצת העיר, הכנו שלטים ואף הצבנו ארון-מתים, עליו נכתב "מת הפיתוח של יבנה" כל התושבים של יבנה הגיעו להפגנה. אלתרנו חבית לעמוד עליה, ומיקרופון, והובלנו את ההפגנה לצעוד ברחובות העיר, מה שגרם לפקקים אדירים, לא רק ביבנה, אלא בכל הארץ! היות והיה זה הכביש הראשי שחוצה מדרום לצפון."

"אחרי הפגנה זו החלטנו לתת עוד חודש ואם לא יעזור – נעשה צעד עוד יותר דרסטי. לאחר שעבר חודש נוסף, ומשלא קרה כלום, ארגנו הפגנה שנייה, בה כל תושבי יבנה ישבו על אותו הכביש הראשי וחסמו את ציריו. 3,000 תושבים ישובים על הכביש. עוד באותו הלילה הבנו שאנו לא יכולים לשנות את המציאות, ואם אנו רוצים לשנותה – עלינו לתפוס את השלטון. לפיכך החלטנו להתמודד בבחירות כרשימה עצמאית ולא מפלגתית, מיניתי את רפי מיארה במקומי, כמי שיוביל את המאבק במקומי, היות ואני… התגייסתי לצבא."

במלחמת יום כיפור

"בשנת 1969 היו בחירות, וקיבלנו 2 מנדטים מתוך 9, ורפי מיארה הפך לסגן המועצה, כאשר באותו היום אני התחלתי קורס קצינים בבה"ד 1, ושמחתי שאיני צריך להיכנס לפוליטיקה. לימים, ראש המועצה הנבחר, אפרים לוי ז"ל, הכניס את המפדל לקואליציה וזרק את כל הצעירים וגרם לכולם להתפטר. נשארתי בצבא וחתמתי קבע 5 שנים. בסוף 73 כשהגיעו הבחירות – באו אליי חבר'ה צעירים מיבנה וציינו כי שום דבר לא השתנה ביבנה, ו"היות שאתה הבטחת שתשנה – עכשיו תעזוב את הצבא ותבוא. אתה תרוץ ותתמודד לבחירות." האמת?! לא יכולתי לברוח. הצבא נתן לי את האופציה "אם תיבחר – תשתחרר. אם לא – תמשיך בשירות. יצאתי לחל"ת."

"ב-5/10/73 החלטנו לרוץ מטעם 'הליכוד', כי פנינו ראשית ל'מערך' (מה שהיה מאלץ אותם להדיח את אפרים לוי), ומשלא הסכימו לתנאים שהצבתי, שאני אהיה ראש המועצה ואבחר את חברי המועצה בעצמי – פניתי לליכוד. כמובן שלליכוד לא היה מה להפסיד, היות ולא היה להם מנדט ביבנה. ב-6/10/73 פרצה מלחמת יום כיפור, אספו אותי מבית-הכנסת לשירות חזרה. המלחמה נמשכה ולפיכך הבחירות נדחו ל-30/12/1973, אותי שחררו ב-10/12, כך שהיו לי רק 20 יום להתכונן לבחירות, תוך 20 יום הכנו פלקטים חולצות וכובעים… בשעה 3 לפנות בוקר הגיעו תוצאות הבחירות, בהן נבחרתי ברוב גדול של 6 מנדטים מתוך 11, המערך ירד ל-2, המפד"ל ל-2. כך הפכתי לראש המועצה."

בחינוך: כשאתה לא הולך קדימה – אתה הולך אחורה

מאיר עם התורמים של בי״ס גינצבורג ביום חנוכתו, נטלי ומרטין גינצבורג

מה הבטחת שהוביל אותך להיבחר?

"במצע שלי הבטחתי שאני אעשה למען איכות חיים טובה יותר, אדאג לחינוך הכי טוב בארץ, אדאג שיהיה טוב לגור ביבנה, אפתח את התחבורה את הספורט, התרבות, הכל כתוב במצע הראשון. חינוך יבנה היה במקום ראשון בארץ, כל המדינה באה ללמוד מאתנו על 'חינוך יחידני', קיבלנו פרסי חינוך מספר פעמים."

אז מה קרה מאז? איפה אנחנו היום בחינוך? והתחבורה היום?

"בחינוך יש כלל אחד: אם לא הולכים קדימה – הולכים אחורה. בחינוך צריך כל הזמן להשקיע עוד ועוד. לצערי, מצב החינוך של כל ישראל רע מאוד, במבחנים הבינלאומיים ישראל במקום אחרון. בושה להישגים במבחני פיזה הבינלאומיים מכל מדינות ה-OECD ישראל במקום האחרון."

תלמידים מגיעים מבתי-ספר היסודיים לחטה"ב ושם מתחוור כי הבסיס שלהם לוקה בחסר

"בזמני, כשהקמנו הוראה 'יחידנית', הכנתי מערכת מדידה להערכה לכל תלמידי היסודי מכיתה א' ועד ז' במקצועות לשון, מתמטיקה ורמת ה-IQ של כל תלמיד. אני ידעתי, באופן אישי, כראש המועצה, את כל הציונים של כל תלמיד ותלמיד, ואת מצבו הלימודי, הייתי קורא למנהל ביה"ס ומציג, לדוגמה, ש-30 מתוך 40 תלמידים נכשלו, כנראה הבעיה אצל המורה, גם המורים ידעו שהם תחת פיקוח. הלמידה היחידנית הייתה מותאמת לכל תלמיד לפי רמת לימוד המתאימה לו ונמצאה תחת פיקוח."

מאיר מסייר ביבנה עם שר החקלאות דאז אריאל שרון

מאיר, איך לדעתך יבנה נראית כיום? האם יש מקום לשפר?

"יבנה התקדמה מאוד, התפתחה, ו… תמיד יש מקום לשיפור. העיר יפה ונקייה ואנשים מרוצים להתגורר בה. כאשר הייתי ראש מועצה, אחד הדברים שהבנתי, שאיני יכול להתחרות עם הערים הסמוכות, והחלטתי לשנות כיוון ולקבוע עמדה, ולהציע לאנשים משהו שאין בערים האחרות, איכות-חיים שמתבטאת בחינוך – איזה חינוך ילדיך מקבלים? ובצורת המגורים. לפיכך, בחינוך בקדנציה הראשונה, הפעלתי את ההוראה היחידנית לאחר שבדקתי שזו שיטת הלימוד הכי טובה, השקענו בה עשרות מיליונים כדי לקדם את האוכלוסייה שלילדים תהיה תקווה כי הילדים הלכו לאיבוד."

ולגבי הבנייה בעיר?

"החלטתי שכל הקרקעות ביבנה יהיו בנייה פרטית. בקדנציה השנייה התחלנו את פרויקט 'בנה ביתך', כחלק ממשפרי דיור לתושבי העיר וגם לתושבים שיגיעו לגור פה, יקנו מגרש ויגורו בוילה, וגם… ילדיהם יקבלו את החינוך הטוב ביותר. אנשים לא האמינו ולא הבינו שביבנה יכול להתחולל השינוי. ההגרלה נקבעה לאחה"צ אנשים הגיעו בבוקר לבדוק את בתי-הספר, ואכן התרשמו מהם, וכך ההרשמה מהגרלה להגרלה מספר האנשים שנרשמו הלכה ועלתה."

אמרת שאתה פוגש אנשים שמספרים לך שטוב להם פה, האם אתה פוגש אנשים שאומרים אחרת?

"אני שומע שבסה"כ טוב פה. כמובן שיש גם תלונות שונות, אז אני מפנה אותם לגורמים הרלוונטיים בעירייה, היות ואיני מתעסק בזאת."

מאיר חונך את הספריה העירונית במתנ״ס

מה עם חוף-הים? האם לדעתך יגיע היום בו תושבי יבנה יוכלו להתהדר בחוף-הים?

"לדעתי זה אפשרי, ללא שום ספק בעיניי. כשעזבתי את העירייה – השארתי הוראות כתובות ליהודה ברוס דאז. ישבה כל הנהלת העירייה, הכתבתי להם והסברתי מה יש לעשות בכל התחומים, זה אף תומלל. בוודאות מופיע במשרדי העירייה איפשהו."

עוד סיפר שטרית בהתרגשות על ימי קטיף הפירות שיצאו אליו כילדים…

"כילדים ביבנה, לא היה לנו הרבה מה לעשות וגם לאכול… ימי צנע, חלק מהבילוי שלנו היה ללכת ברגל עד לחוף פלמחים, שם בסמוך לו היו מטעים של פירות שונים, ואנחנו, עם פחים קשורים בחבל על כתפינו, היינו קוטפים תותים (מהעצים), אשכולות של ענבים ותאנים. חוזרים ל'עיירה' עם פחים מלאים שלל כל טוב, שמחים ומרוצים, מחלקים לכל… היו יודעים שפירות הגיעו."

מאיר, מה היית משנה ביבנה?

"זה לא להיום." (בחיוך)

בגין מקבל את אזרחות הכבוד הראשונה כרוה״מ בחגיגות ה30 שנה ליבנה

יש סיכוי שנראה אותך מתמודד לראשות יבנה?

"כרגע זה לא רלוונטי. איני פוסל אפשרות כזו, כאשר זה יהיה רלוונטי – אשקול."

לסיום, במה תרצה לברך את תושבי יבנה לחג הפסח?

"זו הזדמנות טובה בשבילי לאחל חג שמח וכשר לכל תושבי יבנה ומדינת ישראל. בהגדה למדנו שבכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, והמשמעות היא: שאנחנו צריכים לזכור שהחירות היא לא דבר שמקבלים אוטומטית במתנה, וזה שיש לנו מדינה עצמאית, שאנחנו אוהבים לחיות בה, מחייב אותנו לשמור על החירות הזו ולכבד את מה שזכינו לו."