מאה שנים של חיים, 91 שנים בארץ: סיפורה של חוה לנטנר מיבנה

חוה נולדה בשנת 1926 בעיר קולומיאה שבחבל גליציה בפולין, כיום בשטח אוקראינה. אביה, שהיה נגר אומן, הבחין כבר בשנות השלושים בשינוי הדרמטי שהתחולל בחיי היהודים בפולין, בגזירות הכלכליות ובהתגברות האנטישמיות. הוא החליט לעשות מעשה. למרות התנגדות עזה מצד בני המשפחה, שהייתה ענפה ומבוססת, החליט לעלות עם משפחתו לארץ ישראל. בשנת 1935, כשהייתה חוה בת שמונה וחצי בלבד, הגיעו היא, הוריה ואחיה הצעיר לחופי חיפה.

הם לא ידעו אז עד כמה גורלית תהיה ההחלטה הזאת. שנים לאחר מכן התברר כי בני משפחתם הרבים שנשארו באירופה נרצחו בשואה. המשפחה הקטנה שהעזה לעזוב הכול ולעלות לארץ ניצלה.
 

החיים בארץ החדשה היו שונים מכל מה שהכירה. חוה הגיעה כשהיא דוברת יידיש ופולנית, וגדלה בחיפה של תקופת המנדט. היא ראתה מקרוב את התפתחות העיר, את בניית שכונת הדר הכרמל ואת חיי היומיום בארץ שעדיין הייתה רחוקה מלהיות מדינה.

היא חוותה גם את הרגעים הסוערים והמורכבים של אותם ימים. את ההפצצות האיטלקיות על חיפה, את פעילות תנועות הנוער שבהן הייתה מעורבת, את תקופת ה"סזון" ואת המתח שבין ההגנה למחתרות, כאשר אחיה היה חבר באצ"ל.

אז הגיעו הרגעים ששינו את פני ההיסטוריה. חוה הייתה שם כאשר התקבלה החלטת האו"ם על חלוקת הארץ בכ"ט בנובמבר 1947. היא זוכרת את השמחה ואת הריקודים במעגלים, ואת התחושה שמשהו גדול עומד לקרות.

כמה חודשים לאחר מכן כבר הייתה המציאות אחרת לגמרי.במהלך מלחמת העצמאות הייתה חוה שותפה, כאזרחית, למאבק על שחרור חיפה. לאחר המלחמה השתתפה בוועדת המצב בעיר, שסייעה בקליטת העלייה ובקליטתם של ניצולי השואה שהגיעו לארץ. המדינה הייתה בראשית דרכה, והכול היה צריך להיבנות כמעט מאפס וחוה הייתה שם.

עם הקמת מדינת ישראל והקמת צה"ל, התגייסה חוה לחטיבת אלכסנדרוני. בהמשך עברה ליחידת המודיעין בחיל האוויר, שהיה באותם ימים חיל צעיר, חדשני ונחשק. גם לאחר השירות הסדיר המשיכה לשרת במילואים, עד לידת בתה הבכורה. היא לא רק צפתה בהקמת המדינה אלא הייתה חלק ממנה.
 

גם בחייה האזרחיים המשיכה חוה להיות שותפה לבניית החברה הישראלית. היא עבדה כמנהלת משרד בבית המשפט המחוזי בחיפה, בתקופה שבה מערכת המשפט הישראלית הייתה עדיין בתהליכי התבססות והתפתחות. חוה דיברה ערבית על בוריה, ובמסגרת עבודתה הייתה חלק ממארג החיים המורכב והמתחדש של חיפה, עיר שבה חיו אלה לצד אלה יהודים וערבים. במקביל, גם בני משפחתה היו שותפים בבניית הארץ. אחיה השתלב בתפקיד בכיר באגד, ואביה המשיך בעבודתו כנגר אומן ובנה מערכות כיסאות לאולמות קולנוע בעיר ואף למוזיאון חיל הים.

אבל לצד כל התחנות הלאומיות וההיסטוריות, מי שמכירים את חוה היטב יודעים שהסיפור הגדול ביותר מבחינתה היה תמיד המשפחה. לאורך כל חייה הייתה בת מסורה, אחות אוהבת, אזרחית גאה במדינת ישראל, ומעל הכול אמא חמה, מסורה ואוהבת.

לפני כשלושה עשורים, לאחר שפרשה לגמלאות, בחרה לעבור להתגורר ביבנה כדי להיות קרובה לבתה ענת ולמשפחתה. גם כאן, בעיר שהפכה לביתה, היא לא הסתפקה בחיי המשפחה. חוה השתלבה בפעילות העירונית, במועדונים ובפארק המים, והמשיכה להיות חלק מהקהילה ומהחיים בעיר. וכך, מאה שנים לאחר שנולדה בגליציה, מצאה את עצמה חוגגת את יום הולדתה ה-100 בביתה ביבנה, מוקפת במשפחה ובזיכרונות של חיים שלמים.
 

אחת המתנות המיוחדות שקיבלה חוה בשנים האחרונות הגיעה דווקא מבתה. ענת מתן רותם, אשת חינוך, הקדישה זמן רב לחקר ההיסטוריה המשפחתית. היא צללה למסמכים, שמות, סיפורים וזיכרונות, והצליחה למפות את אילן היוחסין המשפחתי לאורך שבעה דורות. המחקר הפך את הזיכרונות המשפחתיים לתמונה רחבה של שורשים, אנשים, מקומות ותחנות חיים.

"כשחקרתי את המשפחה שבעה דורות לאחור, הבנתי עד כמה הסיפור של אמא הוא גם סיפור של משפחה שלמה ושל עם שלם. מצד אחד, יש בו את הכאב הגדול של המשפחה שנשארה באירופה ולא שרדה את השואה. מצד שני, יש בו את הבחירה האמיצה של סבא וסבתא לעלות לארץ ואת החיים שנבנו כאן", מספרת ענת.

"אמא היא מבחינתי חוליה מחברת בין העולם שהיה לבין המדינה שנבנתה כאן. היא זוכרת את חיפה שלפני המדינה, את ההתרגשות של הקמת המדינה, את השירות בצה"ל ואת השנים שבהן הכול עוד היה קטן וצנוע. אבל מעל הכול היא תמיד הייתה אמא. חמה, אוהבת, מסורה ותמיד שם בשביל המשפחה. הזכות לחגוג איתה 100 היא מתנה עצומה עבור כולנו".
 

לרגל יום הולדתה המיוחד הגיע ראש העיר יבנה, רועי גבאי, לביתה של חוה כדי לברך אותה באופן אישי. המפגש היה מרגש במיוחד. מולו ישבה אישה שנולדה לפני הקמת המדינה, עלתה לארץ בתקופת המנדט, חוותה את מלחמת העצמאות, שירתה בצה"ל והייתה שותפה בדרכה לבניית החברה הישראלית. כיום, היא תושבת יבנה, מוקפת בילדיה, בנכדיה ובמשפחתה.

"יש מפגשים שבהם נדמה שהזמן כולו נמצא בחדר. כשפוגשים את חוה, פוגשים מאה שנים של היסטוריה, של אומץ, של אהבת הארץ ושל משפחה. הסיפור שלה מזכיר לנו שהמדינה שאנחנו מכירים היום נבנתה בזכות אנשים שהעזו לחלום, לבחור ולבנות כאן את חייהם. היה לי כבוד גדול להגיע לביתה, לשמוע ממנה ולהתרגש יחד עם המשפחה. זו זכות גדולה עבורנו ביבנה לברך תושבת שסיפור חייה הוא חלק מסיפורה של מדינת ישראל".

חוה הקשיבה, חייכה, ולצידה עמדה המשפחה שהמשיכה את הדרך. מאה שנים הן הרבה יותר ממספר. הן ילדות באירופה, מסע לארץ ישראל, חיים בתקופת המנדט, מלחמה, עצמאות, צבא, עבודה, אהבה, משפחה, אובדן, התחדשות וקהילה. הן גם שבעה דורות של שורשים שנחקרו ותועדו על ידי בת שאוהבת את אמה ורוצה שהסיפור המשפחתי לא ייעלם. והן יבנה של היום, העיר שבה בחרה חוה לנטנר לבלות את שלושה עשורים לחייה, קרוב למשפחה ולקהילה.

תמונות נוספות: