לרקוד עם הפחד

אפשר לשתות מיץ מעשבים, פירות ושאר ירקות, לרוץ 31 ק"מ, כאילו שזה התעמלות בוקר קלילה, ולהרגיש מלא אנרגיה, חיות ועוצמה, תוך כדי, וגם אחרי.
אפשר לראות גבר ואישה רבים בזמן הריצה, ואם התשוקה הכי גדולה שלך היא לעזור לאנשים, אתה יכול למצוא את הכוח לעזור להם (הסיפור המלא רק למי שחזק מספיק כדי לקרוא עד הסוף).

אני מספר לעצמי, כבר 3 שנים, סיפורים על גבי סיפורים, למה אני לא מעז לעשות את כל מה שאני כבר יודע לעשות ונמצא בתוכי, וזה: לעזור לאנשים לחיות חיים בריאים שמחים, מלאי תשוקה והגשמה עצמית.

הייתי כמעט בכל מקום על הגלובוס (משפחתי היקרה ואהוביי רוויה במסעותיי) ולמדתי אצל מיטב המורים בעולם, בחיפוש אחר כלים שיאפשרו לי להשיג את הידע הזה.
הסיפורים האלה, שאני מספר לעצמי ולאחרים, נובעים מדבר אחד בלבד, והוא: פחד, רשימת הפחדים היא אינסופית:
פחד מכישלון, מעוני, מאכזבה, מבריאות רעועה, מדחייה, והרשימה ארוכה מאוד. כל הפחדים האלה מתרכזים לשני פחדים עיקריים: הפחד שאנחנו לא מספיקים והפחד שלא יאהבו אותנו.

הפחד הזה משתק אותנו, וכדי להתמודד אתו – אנו מספרים לעצמנו סיפורים (תירוצים בעברית תקינה), סיפורים אלו עוזרים לנו לא להרגיש את הפחד הזה כל הזמן. דוגמאות לסיפורים שסיפרנו לעצמנו יכולות להיות: שאין לנו מספיק כסף לעשות את מה שאנחנו רוצים להגשים, שאין לנו מספיק השכלה, שאנחנו צעירים מדי, או גדולים מדי, או שמנים מדי, או רזים מדי… והרשימה היא אינסופית.

התוצאה הכי גרועה של הפחד הזה היא: חוסר הגשמה עצמית. העצים, הצמחים, מי הים, החול, החמצן, המימן וכל שאר החומרים על פני האדמה, מגשימים את מהות קיומם – הצמחים משחקים תפקיד חשוב בפוטוסינתזה, וללא הצמחים – לא היינו קיימים, כנ"ל לגבי הדבורים, הימים והאגמים, וכל מה שהבריאה נתנה לנו במתנה. לכל אחד יש תפקיד ביצירה הזו.

אנשים מסוגלים לעשות דברים יוצאים מגדר הרגיל, תומאס אלווה אדיסון ניסה מעל 10,000 פעמים ליצור אור מנורת להט, ולא ויתר לעצמו, ואת התוצאה של הנחישות שלו אפשר לראות בכל מקום היום. וולט דיסני ניסה את מזלו, לקבל הלוואה, ביותר מ-123 בנקים על-מנת להקים את דיסנילנד. הוא קיבל 122 פעמים את התשובה "לא" ורק פעם אחת "כן", ואת התוצאה שלו רבים מכם ראו או לפחות שמעו.

"IF YOU CAN DREAM IT, YOU CAN HAVE IT"

"אם אתה יכול לחלום את זה, אתה יכול שזה יהיה לך"

רוב האנשים לא מגשימים את עצמם עד למלוא עוצמתם, בגלל סיבה עיקרית אחת, והיא: פחד. אני הבנתי איך במקום להתנגד לפחד – אפשר לרקוד אתו.
אני כבר לא מפחד יותר!

אספר לכם מה גרם לי להבין את זה היום, תוך כדי הריצה (אם הגעתם עד לכאן).

תוך כדי הריצה חלפתי על פני זוג נאהבים, היה נראה שהם רבים. רציתי לעזור להם בכל מאודי, אבל התחלתי לספר לעצמי סיפור: "אף אחד לא רוצה שיתערבו לו, זה העניין שלהם, אין לך למה להתערב, תמשיך בריצה שלך", אתם יודעים כבר מה קרה, נכון? פחדתי, פחדתי והמשכתי בריצה שלי. אחרי פחות מ-200 מטר – הסתובבתי ואמרתי לעצמי: "אלי ויצמן, זו התשוקה הכי גדולה שלך, תמצא את הדרך לעזור לזוג הזה."

חזרתי בחזרה ושאלתי אותם "איפה זה נתניה? כי אני רץ כבר כמה שעות, ולא יודע איפה אני." (כמובן שידעתי, פשוט רציתי להפריע לתבנית של הריב שלהם). המשכתי לשאול עוד שאלות, כמו מאיפה הם, ומאיפה הם במוסקבה, וכמה פעמים הם באו לביקור בארץ. ואז, הבחורה חייכה קצת. אמרתי לה: "האם את יודעת כמה הבחור שלידך אוהב אותך?" הבחורה התפרצה בבכי, ואז עשיתי את מה שהתרגלתי לעשות, וזה: לוותר. אז עזבתי אותם והמשכתי לרוץ. בדרך אמרתי לעצמי: "הנה לא הצלחת, עכשיו הבחורה בוכה בגללך, והבחור הרוסי שלה עוד מעט בא לתת לך מכות, אז כדאי שתרוץ  מהר יותר. ואז שאלתי את עצמי, "אולי אתה יכול לעזור, אולי משהו השתחרר אצלה ולכן היא בוכה, תחזור בחזרה אליהם, אל תוותר, תמצא את הדרך".

מי שמכיר אותי יודע שאני, לעתים, עקשן לא קטן, התגברתי על הפחד שלי (זוכרים שדיברנו קצת על פחד, נכון?) רצתי בחזרה אליהם (הם היו מחובקים – כבר סימן טוב). הפעם נכנסתי עם הנעליים למים, ואמרתי להם: "הרגשתי שאתם רבים, ורציתי לעזור, האם יש דרך בה אני יכול לשרת אתכם?"

הבחורה ניגשה אליי וחיבקה אותי, הבחור שלה חיבק אותי גם כן (אתם מתארים לכם מה זה בחור רוסי גדול וקשוח שניגש אליכם ורק רוצה חיבוק? קצת מפחיד, האמת… אפרופו פחדים…). הבנתי שאני מתקדם, זה נתן לי עוד מומנטום. דיברתי איתם, ואז הבנתי מה הפחד העיקרי שלה: היא מרגישה שהיא לא מספיקה. היא התפרצה בבכי מתפרץ יותר, וראיתי שמשהו עמוק יותר השתחרר בה, גם הבחור התחיל לבכות, ושניהם חיבקו אותי בעודם בוכים. אתם יכולים לנחש מי הזיל דמעה גם כן – ללא ספק בכי יכול להיות מדבק לעתים.

הסיפור ממשיך, הראיתי לה שהיא כן מספיקה, הרי אילולא היא הייתה מספיקה – לא הייתה לה טבעת על היד, ואני הייתי פשוט חולף על פניהם, ולא משקיע בהם שעה שלמה. זה היה פשוט שקר קטן ולא מפותח – סיפור, תירוץ, בקיצור, בולשיט. הראיתי לה (בטכניקות שאותן אני לא אפרט, מקוצר היריעה כמובן) מה יקרה בחיים שלה עוד 5 שנים ו-10 שנים קדימה, אם היא לא תפסיק לספר לעצמה שהיא לא מספיקה (זוכרים את העניין עם הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, נכון?). ברור שזה היה שקר, שנועד להגן על הפחד. לבסוף היא הבינה שהכאב של 'לא להשתנות עכשיו' הרבה יותר גדול מההנאה של להיות באזור הנוחות שלה ולהמשיך לספר לעצמה סיפורים.

אז משהו בה נפתח עוד יותר, היא המשיכה לבכות, וכך גם הבחור, הרוסי הגדול, וראיתי שהיא הבינה. חיוך השתרע על פניה, כתפיה התרחבו, בית-החזה נפתח, נשימותיה היו עמוקות יותר, ובעודם מחובקים אמרתי להם: "אם תתנהגו אחד לשני בסוף מערכת היחסים שלכם כאילו זאת ההתחלה – אז מערכת היחסים לעולם לא תגמר."

התחבקנו ארוכות, נפרדנו לשלום, והמשכתי בריצה.

אלי ויצמן, מאמן להתפתחות אישית, העצמה ואורח-חיים בריא, למד לרקוד עם הפחד ורוצה להעביר את זה הלאה…

מה למדתי מזה? ווואאאוו זו שאלה ממש טובה שאתה שואל את עצמך, "אמרתי לעצמי"… ובכן…

למדתי שהדרך היחידה להשפיע ולעזור לאנשים שאנחנו אוהבים היא לשנות את… עצמנו. להגיד לאנשים מה לעשות, ואיך לחיות, ואיך להתנהג, ומה לאכול, וכמה לישון, ועם איזה בחור או בחורה עליהם לצאת, ושדבר אחד הוא נכון או לא נכון לעשות (הורים למשל, בין בני-זוג, חברים משפחה ), זה פשוט לא עובד, בטוח שלא לאורך זמן.

הדרך היעילה ביותר היא לעשות שינויים קטנים בתוכנו, את התפישה, החשיבה, את הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, ולאחרים, ועל-ידי כך להפיח השראה באנשים האהובים והיקרים לנו ביותר.

אם אני לא הייתי מתגבר על הפחד שלי, וממשיך בריצה – הבחורה לא הייתה מצליחה להתגבר על הפחד שלה, מכך שהיא לא מספיקה, ולא הייתה מסוגלת להיות שם בשביל הארוס שלה, ומי יודע מה ההשלכות של זה על ילדיה העתידיים, ואולי… על העולם כולו.

אם נצליח להבין 'איך לרקוד עם הפחד' – נצליח להגשים את עצמנו ואת יעודנו בחיים,

מסקנות:

* להשתנות לא לוקח שנה, שנתיים או 20 שנה.
* להבין שאתה רוצה להשתנות יכול לקחת שנה, שנתיים, או 20 שנה.
* להשתנות לוקח פחות משנייה, פשוט צריך לקבל החלטה!!!

אתם מבינים, זו תגובת שרשרת. אם נצליח להבין 'איך לרקוד עם הפחד', במקום להיאבק בו כל הזמן – נצליח להגשים את עצמנו ואת יעודנו בחיים, ממש כמו העצים, הצמחים והחול על המים. הגשמה זו, של יעודנו, תפיח השראה בסובבים אותנו, וגם הם יתחילו להגשים את עצמם… ואז, העולם שלנו, בטוח, ייראה טוב יותר.

מי אני? אני אלי ויצמן, שסיפר לעצמו סיפורים מזה 3 שנים, ועכשיו אומר: לא עוד!!! מי אני? בן-אדם שהחליט שאם הוא רוצה לעשות משהו – אז הוא קם ועושה, לא רק בתחום אחד או שניים בחייו, אלא בכל תחום בחייו: זוגיות, משפחה, חברים, שליחות, בריאות (וכל מה שעוד שכחתי).

רוצים לדעת עוד? רוצים למצוא דרך להתמודד עם פחדים? רוצים לצמוח ולהתפתח? אני מזמין אתכם, גברים ונשים, מבוגרים וצעירים כאחד, ובעצם כל מי שבא במגע בן-אנוש או מתכנן מגע כזה בעתיד – לבוא ביום שני הקרוב, ה-10/03.2014 בשעה 20:00, לשיעור הראשון במסגרת הקורס 'סודות האותיות ככלי למימוש עצמי, התפתחות ואהבה' (פירוט כאן). מפגש ראשון הינו ללא עלות. המפגשים יתקיימו אחת לשבוע, במרכז רייך, ברחוב האמוראים 1, פינת גיבורי החיל, יבנה.
לפרטים ניתן ליצור קשר עם מרכז רייך בטלפון 08-9331133 או ישירות איתי ב-0544548195.
 

מוזמנים בשמחה ובאהבה.

"היו חזקים ושמחים, עשו שכל יום ייחשב"

אלי ויצמן, מאמן להתפתחות אישית, העצמה ואורח-חיים בריא

The Wiseman Academy for Growth, Love and Contribution