לוגיסטיקה צבאית, ואיך החברה הישראלית יכולה לעזור לצה"ל לנצח

יש ללוגיסטיקה הצבאית אינסוף כסף – כן, יש את כל הכסף שצריך לרכוש ציוד ואוכל. צריך לחשוב מה צריך, וכשיודעים שצריך – אין שום בעיה לעשות את זה. 

ברמה הלאומית, יש כמויות סופיות של ציוד – אם הצבא החליט להכין עוד 100,000 מנות קרב, ובכל מנת קרב יש 2 קופסאות טונה, זה אומר שמישהו ירכוש היום 200,000 קופסאות טונה (ותירס מתוק בקופסה, וחלבה ועוד) וירוקן את הפריט ממדפי הסופרים ברחבי הארץ לתקופה הקרובה. ואם מישהו יחליט להכין מיליון מנות קרב, הוא לא יוכל להכין את כולן עם טונה, כי אין מספיק במשק – אז כנראה שיהיו כאלו עם סרדינים ועם בשר. ככה גם עם אוטובוסים, מנות דם, מלגזות, רשתות הסוואה, ושכפצים קרמיים – הכמות הזמינה במשק היא סופית. כשאתם רוכשים ציוד קריטי שאין ממנו מספיק במדינת ישראל – יכול להיות שאתם פוגעים ביכולת של צה"ל להגיע ולרכוש אותו לשלוח אותו למי שבאמת צריך אותו (ולא לזה שצעק כרגע ברשת שמתחשק לו)

לוקח זמן להבין מה צריך ולהחליט מה לעשות – דוגמה: ליחידה שבנויה להפעיל 100 אנשים יש 100 סטים של ציוד, בפועל רשומים ביחידה 130 אנשים, כדי שאם היא נקראת לפעילות, היא תוכל לתת מענה גם כשחלק לא מגיעים. ביום קריאה מתייצבים 150 – גם כל אלו ששוחררו משרות מילואים מסיבות שונות בחמש שנים האחרונות, וגם כל מיני לא קשורים שנדבקו – מה עושים – שולחים אנשים הביתה כי "אין מספיק ציוד"? מאכילים 150 איש במזון שמיועד ל 100 ותוך יומיים נוצר משבר מזון? מלינים 150 איש ב-100 שקי שינה וקוראים ברשתות החברתיות שחסרים שקי שינה ונשקים ל-50 איש? מישהו צריך להחליט אם לדרוש ולהקצות עוד 50 סטים של ציוד או לשלוח הביתה את ה-50 העודפים. גם אם מחליטים לתת עוד 50 סטים של ציוד – אם הסטים האלו נמצאים במקום אחר – צריך משאית להביא אותם, צריך מישהו שינפק אותם, כי אם לא נעשה את זה מסודר – יבטיחו את אותם 50 סטים ל-3 גורמים שונים – ואולי בכלל כדאי לשמור את הסטים האלו לשלב מאוחר יותר. אהה, וגם המשאית שצריכה להביא את הסטים האלו – אולי היא בכלל מגוייסת למשימה יותר דחופה – אז במקום שתוך שעתיים שלוש זה יטופל, זה יכול להתעכב יום או יומיים.

צריך להחליט על סדר עדיפויות – מה יותר חשוב כרגע – להתרכז בשינוע מזון טרי לחיילים או שבנתיים יאכלו קצת מנות קרב ולהתעסק בשינוע ציוד לחימה? אפשר גם וגם – אבל מה צריך להיות התמהיל?

כמות אנשים חריגה – גם אם על הנייר היה תסריט בו נקרא לכל-כך הרבה אנשים, המערכת מעולם לא תרגלה והבינה איך עושים את זה – דוגמה: אין במרכז הארץ מטווחים לאיפוס ותרגול נשק לעשרות אלפי מילואמניקים, אז צריך לסדר תור ולהחליט מי מתרגל קודם ומי אחר כך (ובמקביל, כמובן, לפתוח עוד כמה חדשים, אבל בצורה בטיחותית).

רשת לוגיסטיקה גמישה – הצבא מזמן הבין שהוא צריך לחשוב על רשתות לוגיסטיות ולא שרשראות לוגיסטיות. בשרשרת – כשחוליה נשברת השרשרת נקרעת, ברשת לא. הצבא מתאמן שנים על כל מיני תסריטים לוגיסטיים הזויים יותר או פחות, ונכון שסיפור פתיחת המלחמה הנוכחי לא דומה לשום דבר אליו התאמנו – אבל השריר שנבנה כדי לחשוב מחוץ לקופסה ולהמציא פתרונות בנוי היטב – וכשותף לתהליכים שקורים, אני רואה אותו עובד, ועובד טוב.
 

מענה לוגיסטי חריג לוקח זמן – אם הכנת את מה שצריך במחסן החרום, יש לך את זה בשלוף. אם הכנת מלאי צהלי – ייקח לך כמה שעות לאתר ולהכין, ואז עוד כמה שעות או ימים (לפי סדר עדיפויות) לשנע למי שצריך. אם הבנת שאין לך ואתה צריך לקנות אבל חשבת על זה קודם ויש ספק מאושר ופריט ציוד מאושר, אז תוסיף עוד כמה שעות כדי להוציא דרישת רכש ואספקתה. אם רק עכשיו חשבת על זה ויש כזה ציוד לרכישה – תוסיף עוד יום יומיים לתהליך. ואם אין כזה וצריך לבנות, לייבא, או לייצר לך, אז תוסיף עוד שבוע לחשבון.

ניוד ציוד וכוחות, זה אתגר – משאיות, מובילים, אוטובוסים, ג'יפים, דחפורים, וטנדרים זה מאוד יקר, והצבא נשען על שוק אזרחי עם כמות מוגבלת של משאבים. אז להזיז דברים ממקום למקום בשעת חרום לוקח זמן. יש לכאורה המון משאבי ניוד, אבל בפועל יש פי 100 יותר דברים לנייד – הצבא מבין את זה, ויש המון חשיבה וניהול מאוד מדוייק של משאבים וסדרי עדיפויות.

תקלות וטעויות לוגיסטיות קורות – כמו בכל מערכת מורכבת, יכול להיות פיספוס – זה ששכח לדרוש, זה שאחרי שלא ישן יומיים הזמין במערכת המחשב 10,000 (ליטר דלק, כדור רובה, שק שינה…) במקום 100 אלף, וזה שלא שם לב כשקיבל את ההזמנה שהבקשה לא הגיונית. הדברים האלו מתוקנים בד"כ תוך שעות בודדות או ימים. בסוף – גם אם החטיבה קיבלה, חילקה לגדודים, והגדודים חילקו לפלוגות – אם, אחרי שאינסוף אנשים עסקו יומיים בלהפוך את העולם כדי להביא אטמי אוזניים ומשקפי אבק ללוחמים, רב הסמל הפלוגתי שצריך להגיע למחסן לקחת את כל הטוב הזה ולחלק לחיילים שכח לעסוק את זה – לחיילים בפלוגה לא יהיו האטמים והמשקפיים. 

אז מה קורה בפועל:

הבנו שזו מלחמה – כמעט מהרגע הראשון הבנו שזו מלחמה, בתוך הצבא כולם מפוקסים על להזיז דברים קדימה ולהכין את הכוחות למשימה שלהם. כל המחסנים הרלבנטיים נפתחו, כל התקציבים הרלבנטיים אושרו. לא רצים ומבזבזים את הכל כרגע כי "כלכלת מלחמה", אבל יש אישור לכל מה שצריך.
 

קצב גיוס מדהים – צבא המילואים אמור להתגייס תוך 48 שעות – רוב האנשים שנקראו התייצבו תוך 6-12 שעות, אבל המערכת נבנתה לטפל בהם תוך יום או יומיים מהרגע שקראו להם – כמובן שמנסים ומאיצים את הכל, אבל לוקח זמן.

מזון טרי ואספקה שוטפת של ציוד – אחרי יומיים של גיוס, המערכות די גומרות להתארגן מהיום (למיטב הבנתי), וכל הכוחות שאינם בלחימה בפועל יקבלו מזון טרי, ועוסקות בהשלמת כל הפריטים שעדיין חסרים (ניוד בין מחסנים ויחידות, רכש, ייצור).

ניהול כלכלת מלחמה – הצבא מבין שזה ייקח זמן, אז יש לא מעט דברים שנמצאים במחסן שמחליטים לחלק אותם בהדרגה ולא בבת אחת, כי מחר נצטרך אותם למשימה אחרת או לגיזרה אחרת. אנחנו עם הפנים לעזה – אבל מחר אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במשימות אחרות לגמרי בלבנון, בסוריה, או ביהודה ושומרון.

בקרות שוטפות בכל הדרגים – ביומיים האחרונים, מפקדים בכל הדרגות יוצאים לשטח לדבר עם הכוחות ולהבין מה חסר להם ומה הם צריכים. כל דבר שמזוהה כחסר מטופל – אם ברמת שאגה על הרס"פ שירוץ למחסן ויבקש אטמי אוזניים כי יש ואף אחד לא ביקש, ואם בכניסה לרכש של פריט ציוד חדש ושינוע שלו ישירות ליחידה.

קו פתוח – הצבא פתח מרכז פניות לוגיסטיות לחיילים – כל חייל שחסר לו משהו ולא מקבל אותו בצינורות המקובלים – שיפנה.

שכפצים קרמיים וציוד קריטי אחר – אין מספיק ציוד כדי לתת לכל חייל מילואים את כל הציוד שהוא יכול לחלום עליו. יש מספיק ציוד כדי לאפשר לכל חייל במשימת חוד לבצע את תפקידו בצורה מצויינת (ואם חסר יטופל). אפשר, למשל, שהשכפצים הקרמיים שמשמשים משמרת סיור אחת, יועברו למשמרת הבאה – בדיוק כמו שהרכב בו מבצעים את הסיור מועבר למשמרת הבאה – זה לא כזה נעים ללבוש שכפץ קרמי שמישהו אחר הזיע בו, נכון – אבל אנחנו במלחמה, אז נתגבר על הגועל, ונתנהל נכון ובצורה בטוחה.

מי שלא נלחם – שיתאמן ויתכונן ללחימה – המשימה של כל מי שלא עסוק כרגע בלחימה זה להתכונן – להתכונן זה לראות שיש את כל הציוד, שהוא עובד, שאנחנו מבינים את המשימות שנופעל אליהן, ובנתיים אנחנו מתאמנים לקראתן. כשיחליטו – נעשה את העבודה.

כרגע, רעש והפרעה אזרחית לעשייה הצבאית – אחרי ה-48 שעות הראשונות, בהן גבורה אזרחית בשדה הקרב חיפתה באופן חלקי על הכישלון האיום של הצבא בהגנה על גבול עזה, הצבא התארגן למלחמה. המערכות עובדות – אין צורך בעוד עוגות ובעוד דיאודורנט – הבאתם כבר יותר ממה שנצליח לאכול ולרסס על עצמנו בשנה הקרובה. אזרחים שחוסמים בכוונות טובות כניסה לבסיס מפריעים לתנועה. אזרחים שמסתובבים בבסיס בו חיילים מנהלים שיחות על תוכניות פעולה סודיות עלולים ליצור דלף מידע שיגמר באסון (יש טמבלים שמשוויצים ומספרים סודות שראו ושמעו -שתו כוס מים וספרו אחרי המלחמה). אזרחים שמסתובבים בצורה לא מתואמת ומאושרת באזור החזית עלולים להיות מזוהים כאוייב ולהיפגע (ולצערי זה כבר קרה ביממה האחרונה).

איך לעזור? החלק הקל

שילחו אהבה ופרגון בטקסטים ובשיחות שאתם מנהלים איתנו – גם אנחנו דואגים, גם לחזית וגם לעורף – אז בזמן שאנחנו מתארגנים ונלחמים – תתעסקו בלהתחיל להחלים את המדינה שלנו משסעיה ופצעיה.
 

קצרו, קצרו, קצרו – אנחנו מתכוננים למשימה מורכבת, אנחנו עייפים, שגרו לנו אהבה, ותנו לנו לתפוס עוד שעה של תכנון ציר, עוד שעה של מטווח ותרגול, ועוד שעה של שינה, אנחנו צריכים את הזמן והשקט הזה.

חבקו את משפחות הנופלים, הנפגעים והחטופים! – גם אנחנו רוצים לעשות את זה, אבל אנחנו עסוקים, אז תעשו את זה גם בשבילנו.

איך לעזור? החלק הממש קשה

תתחילו לבנות את המענה לכל משפחות נפגעי ומפוני הדרום והצפון – בשונה מצה"ל, שבנוי למלחמה וכרגע גומר לקום חזרה על הרגליים אחרי הסנוקרת שחטף, משרדי הממשלה שבורים אחרי שנה של הפסקת עשייה וגירוש אנשי מקצוע והחלפתם במקורבים חסרי כישורים. לכו ועזרו היכן שצריך – צריך לשכן מפונים, צריך להאכיל אותם, צריך לטפל בנפש שלהם – להרגיע אותם ולתמוך. צריך להתחיל לאסוף תרומות על מנת לפצות אותם על כל מה שנשרף והושמד להם, והכי חשוב – צריך לבנות את מערכות הסולידריות החברתית שתמשיך לתמוך בהם גם ביום שאחרי שהלחימה תיפסק – יש כל כך הרבה לעזור, לתקן ולבנות במרחב הזה – אז אנא – תנו לנו את הזמן והמרחב לתקן צבאית את מה שבאחריותנו לתקן, ולכו לעסוק בתיקון ובבניה מחדש של חברה אזרחית "של פעם", חברת מופת סולידרית שמפסיקה להתעסק ב "אני, אני, ואני" וב "כסף, כוח, וכבוד", ומתעסקת באנחנו, מתעסקת בלתת – את הנשמה ואת הלב.

יודע על מה אני מדבר כי: 

תפקידים צבאיים – אני כרגע בשירות מילואים, צו 8, סגן אלוף במילואים בחיל הלוגיסטיקה, ילד בן 43. את השרות הסדיר ועשור במילואים עשיתי כקצין מקצועי בחיל הלוגיסטיקה. כשהתחלתי צה"ל היה צבא אנלוגי עם מערכות לוגיסטיקה של שנות ה-70-80 וראיתי אותו עובר, בהדרגה, למערכות שחברות בינלאומיות היו מתקנאות במורכבותן וביכולותיהן.

אזרחות: יש לי תואר ראשון בלוגיסטיקה וכלכלה ומעל עשור מנהל שרשרת אספקה בחברת הייטק.