להתחיל מבראשית: פרשת השבוע

פרשת השבוע היא אחת מתוך 54 'פרשות' אליהן מקובל במסורת היהודית לחלק את חמשת חומשי התורה. מטרת החלוקה לפרשות שבועיות היא לאפשר קריאה רציפה, לפי הסדר, של התורה כולה, מדי שנה בדיוק. נהוג לקרוא את הפרשה של אותו שבוע בבית-הכנסת בכל שבת, ללמוד אותה ולפרש אותה. בנוסף לקריאת פרשת השבוע בשלמותה בשבת, נקראת תחילתה בתפילת 'מנחה' של השבת הקודמת ובתפילת 'שחרית' של ימי שני וחמישי שלפני השבת.
 

פרשת בא
"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותתי אלה בקרבו. ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'." (ז'-א'-ב')

כמה וכמה פירושים לפסוק זה, ואני אתעמק, ברשותכם, באחד מהפירושים: משה רבנו ראה, לאחר שהמצרים קיבלו את המכה השביעית, מכת ברד, פרעה אמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. סבור היה משה שפרעה הרשע חזר בתשובה והקב"ה לא יביא עוד מכות על מצרים. הקב"ה חוקר ליבות וכליות ויודע מה חושב אדם פנימה בתוך לבו. אנחנו, בשר ודם, רואים רק מה שנראה לעיניים. לכן אמר למשה "בא אל פרעה" ותתרה בו שאני אביא עליו את מכת הארבה, מפני שאני הכבדתי את לבו, ואני עושה זאת כדי להרבות אותותיי ומופתיי בארץ מצרים, למען תספר באוזני בנך ובן בנך את כל מה שעשיתי במצרים, וידעו כי אני ה'.

אומרים המפרשים, פרעה אמר: "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים." פרעה הרשע לא התכוון באמת למה שאמר, שימו לב לניקוד לאחר המילים: "ה' הצדיק ואני, ועמי הרשעים אם" נקרא את הפסוק לפי הניקוד שציינתי, יוצא שפרעה אמר שהקב"ה הוא הצדיק וגם פרעה ועמו הם הרשעים. ולכן, הרשע הזה נתעלה במעלות הרשעות, שהחשיב את עצמו להקב"ה, כשאמר ה' הצדיק ואני.

נשאלת השאלה: מדוע הקב"ה נתן לפרעה ולמצרים עשר מכות ולא נתן לו מכה אחת, ואולי חמש, ומוציא את בני ישראל ממצרים? והלא ידוע לנו שאם הקב"ה היה נותן מיד את המכה העשירית, מכת בכורות, שמתו כל הבכורות במצרים ללא קשר למעמדם "מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה". מתרץ הרמב"ם קושיא זו ואומר כי פרעה נענש על שעשה רעה לבני ישראל יותר ממה שנגזר עליהם להיות גרים בארץ לא להם, וגם "ועבדום ועינו אותם" – פרעה לא רק שהעביד את בני ישראל בפרך, גם הרג את בניהם ובנותיהם של בני ישראל, אומר המדרש שבשעה שלקה פרעה בצרעת – יעצו לו חכמיו לשחוט תינוקות של בני ישראל ולרחוץ בדמם, והיה שוחט כל יום מאה וחמישים תינוקות, וזו דוגמה אחת מיני רבות. ולכן היה ראוי שתימנע ממנו התשובה.

מות בכורו של פרעה. ציור: לורנס אלמה תדמה

וכפי שציינתי בכתיבתי בפרשה קודמת, שהקב"ה נתן לפרעה המון הזדמנויות לחזור בו ולא חזר, וכל זאת בכדי להראות לבריות עד כמה פרעה היה רשע גדול, ולמה היה ראוי למנוע ממנו התשובה, מהסיבה שעונותיו של פרעה היו רבים ושונים מאדם שרשע בלבו. ואף-על-פי שהקב"ה יכל לעשות כבר במכה הראשונה, להכניע את לבו, והיה מסכים לשלח את בני ישראל ממצרים, פשוט היה ממשיך את מכת הדם עד שפרעה היה מסכים  לשלח את העם, בואו ונדמיין לרגע קט שאין מים בכל מצרים ורק דם – כמה זמן יכלו המצרים להחזיק מעמד? לא הרבה. לכן המכות היו קצרות בזמן, למרות הנזק הגדול שגרמו.

ופרעה, כל פעם חשב, המכה הוסרה ממני, אני יכול להמשיך ברשעותי, ובכך הוכבד לבו בכדי שיקבל את כל המכות. ודעו לכם, מוריי ורבותיי, הקב"ה מתרה באדם מספר פעמים, אם באבדה שהוא מאבד, אם חלילה במות ילדיו, או לסירוגין כל מיני ייסורים וחולאים רעים, שבאים עליו בכדי שיחזור בו ממעשיו הרעים, ואם אינו חוזר בתשובה, וחושב שכך דרכו של עולם, אנשים נולדים, ואנשים מתים, יש המרוויחים יותר ויש המרוויחים פחות – אז משמים מקשים את לבו, באופן שלא יוכל לחזור בתשובה, והסוף ידוע.

וכבר אמרו חכמינו ז"ל: "האומר אחטא אשוב – אין יום הכיפורים מכפר, אבל שערי תשובה אינם ננעלים בעבירות שבין אדם לקב"ה, אבל עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו". לדוגמה: מי שפגע בכבוד חברו או גרם לו צער ואינו מרצהו – אזי הקב"ה סוגר את לבו ואינו יכול לחזור בתשובה.

רבותיי הקוראים, אין צורך לחכות עד יום הכיפורים, כבר עכשיו לחפש ולחקור ולנסות להיזכר במי פגענו, את מי העלבנו, ולבקש את סליחתו, סליחתם, ובשל כך הקב"ה יראה שאנו, בניו, עושים השתדלות, ויחיש את משיח צדקנו בקרוב.

שבת שלום ומבורך