להתחיל מבראשית: פרשת השבוע

פרשת השבוע היא אחת מתוך 54 'פרשות' אליהן מקובל במסורת היהודית לחלק את חמשת חומשי התורה. מטרת החלוקה לפרשות שבועיות היא לאפשר קריאה רציפה, לפי הסדר, של התורה כולה, מדי שנה בדיוק. נהוג לקרוא את הפרשה של אותו שבוע בבית-הכנסת בכל שבת, ללמוד אותה ולפרש אותה. בנוסף לקריאת פרשת השבוע בשלמותה בשבת, נקראת תחילתה בתפילת 'מנחה' של השבת הקודמת ובתפילת 'שחרית' של ימי שני וחמישי שלפני השבת

פרשת השבוע – וירא

"וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום" (י"ח-א')

על פסוק זה נשאלות כמה וכמה שאלות. השאלה הראשונה: מדוע מדגיש הכתוב "יושב פתח האוהל כחום היום"? השאלה השנייה: מדוע הכתוב אומר "וירא אליו" מבלי להזכיר את שמו של אברהם, כפי שנכתב בפסוקים אחרים, "וירא ה' אל אברהם"? איזה חידוש יש? לשאלה הראשונה, מה ההבדל אם אברהם ישב פתח אוהלו או שהיה בתוך האוהל מיסב על מיטתו, עונה המפרש לשאלות הללו ואומר שיש כאן רמז עד היכן גדול עושה המצווה, שהיא מטהרת ומזככת אותו, והוא נעשה כמו בריה חדשה.

אברהם אבינו, בזכות המצווה שמל את עצמו בזקנותו, ע"פ הוראת הקב"ה, היה יקר בעיני הקב"ה עד מאוד, כי בשעה שהקב"ה היה מדבר איתו היה נופל על פניו, שלא היה בכוחו לעמוד בפני זיו השכינה. מוסיף המפרש ואומר, שזהו אחד מתנאי הנבואה, שיהיה הנביא במקום מובדל, בכדי שדעתו תהיה מיושבת עליו לקבל הנבואה. וכן צריך להיות שרוי בשמחה, ולא תהיה לו מחשבה אחרת. ורק לאחר מכן יוכל לקבל הנבואה. וכן אברהם אבינו, היה יושב בפתח האוהל, מקום שהוא מעבר לעוברי אורח, וכן לא בזמן הבוקר, כשהעולם דומם, כדי שדעתו תהא עליו נינוחה, אלא כחום היום, בארבע שעות הראשונות של היום. ובכל זאת, הקב"ה נגלה אליו בזכות המצווה שעשה.

ולכן אומר הכתוב: "וירא אליו ה'" בגלל המצווה שעשה זכה למעלות אלו שתתגלה אליו השכינה, למרות שהיה יושב בפתח האוהל ודעתו לא הייתה מיושבת עליו, בסתירה גמורה לתנאי קבלת הנבואה, כפי שציינתי לעיל. הוא ראה את השכינה ולא נפל אפיים ארצה. ומזה אנו לומדים על חסידותו הגדולה של אברהם אבינו, שעשה המצווה בשמחה רבה, למרות הכאב הגדול ושהיה בצער גדול. ואם נתגלתה אליו השכינה סימן שהיה בשמחה רבה. הסיבה להתגלות הקב"ה לאברהם אבינו לא מצוינת בפרשה ובודאי ללא כל סיבה הקב"ה אינו מתגלה לאף בריה בעולם.

לוט ובנותיו, ציור שמן על עץ אלון, מעשה ידי יאן מסייס משנת 1565

אלא שאותו היום היה י"ב בתשרי והיה היום השלישי למילת אברהם, ומדרך הטבע שהיום הזה הוא היום הקשה ביותר, לאחר המילה, היום שהכאבים מורגשים ביותר. נוסיף ונזכיר שאברהם אבינו היה בן 99 שנים, זקן, והיה בצער גדול, ולכן נגלה אליו הקב"ה שבא לבקר אותו ביקור חולים. וזוהי אחת מן המצוות הגדולות שציווה לנו הקב"ה, והיא נקראת מצוות ביקור חולים. ומן הדין ראוי לברך על מצווה זו, כפי שאנו מברכים על כל מצווה שאנו מקיימים. אבל היות ויכול להיווצר מצב שבו החולה לא יוכל לקבל את הביקור באותו זמן, ולא בידנו הדבר, אמרו חכמים שלא לברך ברכה זו. וטעם נוסף לדבר: שאין ראוי לברך אלא על דבר שרק ישראל מקיימים. אבל דבר שגם אומות העולם מקיימים אין מברכים עליו. ומוכח הדבר שהגויים מאוד זהירים בטיפול בחולים שלהם. לכן אנו מצווים לא לברך, למרות שמצווה זו יקרה עד מאוד ואנו מזכירים אותה בכל יום בזמירות התפילה, שהיא אחת מן המצוות שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. וכן כל מי שמבקר את החולה ניצל מדינה של גיהינום, והקב"ה מצילו מן היצר הרע ומן הייסורים.

אברהם מארח את המלאכים בזמן ששרה מאזינה לדבריהם וצוחקת

ואם אנו עוסקים במצוות ביקור חולים, ארחיב קצת את היריעה בנושא. כתוב "ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום (דברים ד'). ונכון הדבר שאי-אפשרי להידבק בשכינה, אלא שנידבק במצוותיו של הקב"ה, ללכת בדרכיו הטובים והמאירים, וכן מצינו שהקב"ה בעצמו ביקר חולים, כשבא לבקר את אברהם אבינו. ומכאן אנו למדים שהגדולים צריכים לבקר את החולים הקטנים. שבמקום של קיום מצווה אין מדקדקים בגדולה, ובפרט במצווה זו, שהלב מתעורר כשרואה בצער החולה, והוא מבקש עליו רחמים ומקבלים תפילתו, ונחשב לו כאילו החיה את החולה, וכשרואה בצערו הוא משתדל למצוא את הדברים שנחוצים לחולה, כמו: לנקות את ביתו ולסייע בדברים שצריך להם, וזהו עיקר המצווה, שאם המקום שבו הוא נמצא אינו נקי- מחלתו יכולה להכביד עליו, ומי שמנקה את ביתו עושה לו חסד גדול, ומי שמבקר את החולה ואינו מתפלל לרפואתו- לא קיים את המצווה, למרות הביקור. ואשרי האיש שזוכה לטפל בחולים עניים, ושולח להם דברים שחסרים להם, אשריו ואשרי חלקו. ולא לחינם אמרו חכמינו ז"ל שכל המבקר את החולה נוטל שישית מחוליו.

יהי רצון מלפני אלוהינו בשמים שישלח רפואה שלמה לכל חולי עמו, ישראל, ויעמידם מחוליים לחיים טובים ולשלום ויקיים בהם הפסוק "כי אני ה' רופאך".

שבת שלום ומבורך