להתחיל מבראשית: פרשת השבוע

פרשת השבוע – חוקת

"וידבר ה' אל משה ואהרון לאמר: זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עליה עול" (י"ט א'-ב')
בפרשה זו מודיעה התורה דין של פרה אדומה, שציווה הקב"ה ליקח פרה אדומה תמימה באדמימות ולהביאה בהר המשחה, שהוא הר הזיתים, שהיה בדיוק נוכח בית המקדש, וישחטו אותה שם וישרפו אותה וימלאו מים חיים וישימום בכלי ויזרקו האפר של הפרה לתוך אותם המים ויזו את המים האלו על גבי הטמאים, באופן שיתבאר בהמשך. המים האלו נקראים מי נידה, והייתה להם סגולה שהיו מטהרים את הטמאים, ומטמאים את הטהורים. ומצוות פרה אדומה היא אחת מסודותיה המופלאים של התורה, שאי-אפשר לחקור ולא לשאול טעמה. אלא יש לקיימה אותה כחוקה, ביראה ובאהבת השם יתברך. וסודה לא נתגלה אלא רק למשה רבנו בלבד. ונרמז בכתוב "אליך" ויקחו אליך פרה אדומה תמימה, שרק לך נתגלה הטעם, ולא לאחר. ואפילו שלמה המלך, שנאמר עליו "ויחכם מכל האדם", שהיה בקי בכל מיני חוכמה, לא השיג סודה של פרה אדומה, והראיה לכך שאמר שלמה המלך: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת ז') כלומר: חשבתי בלבי אני אחכים ואגיע להבין של סודה של פרה אדומה והנה היא רחוקה ממני. והיא רחוקה בגימטרייה פרה אדומה.

"ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם" (כ'-א')
פרשת פרה אדומה נאמרה לישראל בשנה השנית לצאתם ממצרים, בראש חודש ניסן, ביום שהוקם המשכן. ומיתת מרים הייתה בשנת הארבעים. נשאלת השאלה למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה? הרי עברו הרבה שנים בין אירוע מרים לבין אירוע פרה אדומה. התשובה לכך נרמזת ע"י הכתוב, כשם שפרה מכפרת על ישראל. כפי שנאמר, תבוא הפרה האימא ותכפר על העגל בנה מעשה חטא העגל. לכך נסמכה פרשת פרה אדומה לפרשת מיתת מרים. כשם שהפרה מכפרת כך מיתת צדיקים מכפרת. "ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין וישב העם בקדש" – וכל הבאים הם מאותם שנשארו חיים מדור המדבר ושהיו עתידים להיכנס לארץ ישראל, שכבר מת כל הדור שהיו מבני עשרים שנה ומעלה, שיצאו ממצרים. וכשבאו למקום זה מתה מרים. ואז פסקו מי הבאר. שהיה הבאר הולך עימהם במדבר כל אותם ארבעים שנה, ולכן: "ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ואהרון: וירב העם עם משה ויאמרו ולו גווענו בגוע אחינו לפני ה': ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו" (כ'-ב'-ד') שלושה דברים היו לישראל במדבר, בזכותם של משה אהרון ומרים: המן היה בזכותו של משה רבנו, ענני הכבוד בזכותו של אהרון, ובאר המים בזכותה של מרים.

ולמה ניתנה הבאר בזכותה של מרים? שבשעה ששמו את משה בתיבה והניחוהו ביאור, התייצבה מרים מרחוק וחיכתה לראות מה ייעשה לו. עד שירדה בת פרעה ולקחה אותו ובשכר זה שהמתינה לו זכתה שניתנה לישראל באר המים בזכותה. ולכן כשמתה פסק הבאר כדי להודיע שבזכותה ניתן, ומפני שפסק נקהלו כל העדה על משה ואהרון. וכשראה משה את כל הקהל הזה שנקהל עליו שאל את אהרון למה קהל זה בא? אמר לו אהרון האין אלו בניהם של אברהם יצחק ויעקב, גומלי חסדים, שבאו לעשות גמילות חסדים עם אחותנו שנפטרה. אמר לו משה: לא כפי שאתה סבור שקהל זה בא לטובה, פניהם לרעה ולא לטובה. שאם היו באים לגמול חסד עם אחותנו היו צריכים לבוא תחילה הגדולים, שהם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. ואחריהם היו באים שאר האנשים. ואילו כאן הם באים בערבוביה, ובלי סדר, סימן לכך שאין זו התקהלות לטובה.

וכשמשה אמר דברים אלו, באו כולם ורבו עם משה לבדו. וזהו שנאמר "וירב העם במשה. שעם אהרון היו בטוב, שהיה אהרון אוהב שלום ורודף שלום. ולכן לא העזו לריב עם אהרון, ורבו עם משה, ואמרו ולא גווענו בגווע אחינו לפני ה'. וכשראו משה ואהרון שבני ישראל שרויים בכעס גדול, ברחו לאוהל מועד ונפלו לארץ, והתנפלו להשם יתברך ואז הופיעה השכינה. "וידבר ה' אל משה לאמר: קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרון אחיך, ודיברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העידה ואת בעירם" – ומכאן ידוע הסיפור שבעטיו משה רבנו לא נכנס לארץ ישראל, משום שלא קידש את שם ה', שבמקום להכות בסלע היה צריך לדבר אליו.

יהי רצון מלפני בורא עולם שיחזירנו בתשובה שלמה לפניו, ויחיש משיח צדקנו בקרוב אמן כן יהי רצון.

שבת שלום ומבורך