להתחיל מבראשית: פרשת השבוע

בא הכתוב להדגיש בפנינו שסיפור העקידה היה הסיבה למות שרה אמנו. וכך היה המעשה: משראה השטן שנכשל במזימתו, להניא את אברהם מלמלא שליחותו ולעקוד את יצחק בנו ולהקריבו קרבן לה' – הלך לשרה אימנו בבאר-שבע, והופיע בפניה בדמות אדם זקן. ברכבו על גמלו אמר לה: האין את יודעת מה שאירע לך? בעלך לקח את בנך היקר, יצחק, ובנה מזבח ועקד את ידיו ואת רגליו ושחט אותו. וככל שיצחק היה צווח – לא ריחם עליו. וכששמעה שרה את הבשורה הזאת – צווחה בקול מר והטיחה ראשה בכותל מרוב צער, והייתה הולכת בדרך ההרים לחברון, והייתה שואלת את עוברי-הדרך אם ראו את אברהם ויצחק. ואף שלחה את עבדיה לישיבת שם ועבר ובשאר מקומות שיחפשו אותם. אף הלכה שרה אל אחימן, ששי ותלמי (השלושה היו ענקים בקומה) לשאול אותם האם יכולים לראות למרחוק. אמרו לה רואים אנחנו זקן אחד העוקד עלם, וסכינו בידו (בניגוד לדברי השטן שאמר לשרה שאברהם אבינו שחט את יצחק). חזר השטן ובא אצל שרה. אמר לה: דעי בבטחה שמשקר הזקן הזה, והיי בטוחה שיצחק הוא בריא ושלם (הפך את דבריו). מששמעה שרה את הדברים האלה מפי השטן – פרחה נשמתה מרוב שמחה.

מודיעה לנו התורה ששני חיי שרה מאה ועשרים ושבע שנה ונפטרה בחברון. וזה שחוזר הכתוב, ואומר שוב, שלא נחשוב בטעות שבאמת שרה הייתה צריכה לחיות יותר מזה. אבל מתה קודם זמנה מחמת הצער שנצטערה כששמעה את הדברים מפי השטן. לא כן הדבר, כי באמת היו קצובים לה כך וכך שנים, והקב"ה ממלא שנותיהם של הצדיקים שיהיו שלמות, שלא יחסר יום, ובין כך הייתה נפטרת, אבל הסיבה למותה היה הצער הזה.

אליעזר ורבקה, תחריט של גוסטב דורה

ידוע שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, ונוהג מידה כנגד מידה. לפי שצחקה שרה כששמעה את בשורת יצחק, ואחר-כך הכחישה ואמרה לא צחקתי, כפי שראינו בפרשת 'וירא', פרשה הקודמת, לכן בא לה הצער הזה, שהשטן הכחיש את אשר אמר קודם. ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה, את כל הנסים שאירעו לו, שנתקצרה לו הדרך ושפגש את רבקה מיד כשבא לחרן.

"ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו" (כ"ד-ס"ז)
לשרה אמנו היו ארבע מעלות: המעלה הראשונה: שכל ימי חייה היה ענן קשור בפתח האוהל, משום כבודה. המעלה השנייה: שהייתה הברכה שרויה בבית, שלא הייתה שרה כשאר הנשים, שלא אכפת להן הוצאות הבית ואינן חושבות לחסוך, אלא כל מטרתן לבזבז כספי בעליהן כדי לעשות חפצן. המעלה השלישית: שהנר היה נשאר דולק, מערב שבת לערב שבת, והייתה שרוייה אהבה בינה לבין בעלה, ומעולם לא עברה מחלוקת ביניהם. המעלה הרביעית: תמיד היו הפתחים פתוחים לרווחה, כי נתנה הרבה צדקה לעניים.

כשנפטרה שרה – נסתלקו כל אותן מעלות. אבל עכשיו, משבאה רבקה לבית, חזרו למקומם כפי שהיו בתחילה, וכן השתדלה ללוש העיסה בעודה טהורה, כמו אמו, ואהב אותה יצחק מאוד. וכמו כן, צורת רבקה הייתה דומה לשרה אמנו, וכמו שמי שהיה מסתכל על יצחק היה סבור שהוא אברהם – כך היה ברבקה.

יהי רצון שהקב"ה יחדש ימינו כקדם ונוסיף אהבת-חינם בין איש לרעהו, בין איש לאשתו, ויחיש משיח צדקנו, במהרה אמן.
                                                
 

שבת שלום ומבורך