להתחיל מבראשית: פרשת השבוע – תזריע

אמר רב שמלאי: "כשם שיצרתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף (רש"י). על-ידי המשכן זכו בני ישראל להשראת השכינה ולמדרגות רמות והיו עלולים לבוא לזחיחות הדעת ולומר: גדולים אנו אפילו מן המלאכים, לפיכך הקדימה תורה דיני בהמה, חיה ועוף. לפני דיני בני האדם, ללמדנו כי אף אם הצדיקים שבבני האדם גדולים הם מן המלאכים, הרי לעומת זה המצורעים הטמאים שנטמאו עקב עוונותיהם גרועים הם מן הבהמה והחיה וטומאתם גדולה הרבה מטומאת הבהמה (הבהמה בחייה אינה מטמאה ואילו האדם מטמא בחייו). זאת ועוד, נבלת הבהמה מטמאה רק במגע ובמשא, ואילו אדם שמת מטמא באוהל, לפי שהאדם הוא בעל בחירה והוא גרם לעצמו את הטומאה בחטאיו שלו… (תורת משה).

גופו של האדם מטבעו הוא רופף וחלש מגופם של שאר בעלי-החיים. האדם נופל מכל שאר בעלי החיים גם בזה שהללו מזונותיהם מזומנים להם בשדה וביער ואינן זקוקות למלבושים מיוחדים, בעוד שהאדם חייב לטרוח ולעמול הרבה בזיעת אפו כדי להשיג את מזונו ולבושו. ובכל זאת נחשב האדם לנזר הבריאה והוא נעלה ונכבד מכל הברואים בעולם לפי שיש לפניו תכלית ומטרה, לעבוד את השם יתברך ולעסוק בתורתו, ומטרה זו עושה אותו לגדול וחשוב. ברם, במה דברים אמורים כשהאדם 'זכה' שהוא ממלא את תפקידו באמונה ושואף להגיע אל מטרתו: אבל אם לא 'זכה' שאיננו עושה את המוטל עליו בתור אדם הרי באמת כל בעל חי גדול ונעלה ממנו, שכן איננו צריך לעמול קשות בעולם כמו האדם- "יתוש קדמך"… (כתב סופר).

מרים מבודדת מהמחנה. ציור בצבעי מים. ג'יימס טיסו

"זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן (י"ד-ב')

יש לתמוה לשם מה צריך המצורע להביא קורבן, הלא יסורים ממרקים עוונותיו של האדם, ולמה לא יתכפר חטאו על-ידי היסורים שבאו עליו עקב הצרעת? ברם, דבר זה שיסורים ממרקים עוונותיו של האדם למדו חכמינו מקל וחומר משן ועין, מה שן ועין, שהן אחד מאבריו של אדם, עבד יוצא בהן לחירות, הרי יסורים שממרקים כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה (דברים ה'). והנה עבד הרי אינו יוצא לחירות אלא אם קטע לו האדון ראשי איברים שאינם חוזרים, אם כן אפשר להביא מזה ראיה רק על היסורים שאין להם עוד רפואה: אבל אם המצורע נתרפא מצרעתו הרי מתברר שהיו אלו יסורים שיש להם רפואה, ואם כן אפשר שאינם מתכפרים ולכן עליו להביא קרבן בתור כפרה. זה שהתכוון הכתוב לומר: "זאת תהיה תורת המצורע" שעליו להתכפר על-ידי קרבן: ואם תשאל למה לא יכפרו עליו היסורין? הרי התשובה היא: "ביום טהרתו" הנה הלא נתרפא סוף סוף מצרעתו ויסורים שיש להם רפואה אי-אפשר ללמוד משן ועין שהם מכפרים… (דברי גאונים בשם הגאון מהר"ם אש ז"ל). המצורע- מוציא שם רע (חז"ל) חכמינו אמרו שהנגעים באים על חטא לשון הרע.

המדרשים וספרי המוסר מרחיבים את הדיבור על חומר החטא של לשון הרע, שלא זו בלבד שחטא זה נמנה בשורה אחת עם העבירות החמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, אלא שהמדבר לשון הרע מטמא את פיו ואפילו דברי תורה ותפילה שיוצאים מאותו פה נטמאים ונופלים לידי כוחות הטומאה. לפיכך, אמר דוד המלך: "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב" (תהילים ל"ד-י"ד ,ט"ו). אין ערך לעשיית הטוב אלא אם כן שומרים על הפה מלשון הרע, שאילולא כך, אין הטוב מגיע לעולם למקומו הנכון. אבל אם המצורע חוזר בתשובה ומיטהר מחטאו, אזי באים על תיקונם כל דברי התורה שלמד עד כה, ורק עתה נזקפים לזכותו.

זהו שאמר הכתוב: "זאת תהיה תורת המצורע" התורה הנלמדת על-ידי המצורע מתקבלת רק "ביום טהרתו" שאז היא באה על תיקונה, ואילו עד לטהרה אין לה כל ערך. (קומץ המנחה).

מוריי ורבותיי, ימים אלו הינם ימי ספירת העומר, ובימים אלו אנו נוהגים מנהגי אבילות, כל עדה ומנהגיה. האבילות שאנו נוהגים על מות עשרים וארבעה אלף תלמידיו של רבי עקיבא, שמתו לכל אורך הספירה עד לל"ג בעומר. משום שלא נהגו כבוד זה בזה. זה הזמן לתקן ולהתקרב איש לרעהו, להרבות באהבת חינם, לעשות שלום איש לבין רעהו ובכך נחיש את משיח צדקנו ויבוא ויגאלנו במהרה.
                                                                                      

שבת שלום ומבורך