להתחיל מבראשית: פרשת השבוע – תזריע

אמר רב שמלאי: "כשם שיצרתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף (רש"י). על-ידי המשכן זכו בני ישראל להשראת השכינה ולמדרגות רמות והיו עלולים לבוא לזחיחות הדעת ולומר: גדולים אנו אפילו מן המלאכים, לפיכך הקדימה תורה דיני בהמה, חיה ועוף. לפני דיני בני האדם, ללמדנו כי אף אם הצדיקים שבבני האדם גדולים הם מן המלאכים, הרי לעומת זה המצורעים הטמאים שנטמאו עקב עוונותיהם גרועים הם מן הבהמה והחיה וטומאתם גדולה הרבה מטומאת הבהמה (הבהמה בחייה אינה מטמאה ואילו האדם מטמא בחייו). זאת ועוד, נבלת הבהמה מטמאה רק במגע ובמשא, ואילו אדם שמת מטמא באוהל, לפי שהאדם הוא בעל בחירה והוא גרם לעצמו את הטומאה בחטאיו שלו… (תורת משה).

גופו של האדם מטבעו הוא רופף וחלש מגופם של שאר בעלי-החיים. האדם נופל מכל שאר בעלי החיים גם בזה שהללו מזונותיהם מזומנים להם בשדה וביער ואינן זקוקות למלבושים מיוחדים, בעוד שהאדם חייב לטרוח ולעמול הרבה בזיעת אפו כדי להשיג את מזונו ולבושו. ובכל זאת נחשב האדם לנזר הבריאה והוא נעלה ונכבד מכל הברואים בעולם לפי שיש לפניו תכלית ומטרה, לעבוד את השם יתברך ולעסוק בתורתו, ומטרה זו עושה אותו לגדול וחשוב. ברם, במה דברים אמורים כשהאדם 'זכה' שהוא ממלא את תפקידו באמונה ושואף להגיע אל מטרתו: אבל אם לא 'זכה' שאיננו עושה את המוטל עליו בתור אדם הרי באמת כל בעל חי גדול ונעלה ממנו, שכן איננו צריך לעמול קשות בעולם כמו האדם- "יתוש קדמך"… (כתב סופר).

מרים מבודדת מהמחנה. ציור בצבעי מים. ג'יימס טיסו

שבת שלום ומבורך