להתחיל מבראשית: פרשת השבוע – פנחס

"וידבר ה' אל משה לאמר: פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי".
מפרש רש"י: מדוע מיוחס פנחס לאהרון? משום שהשבטים היו מבזים אותו ולכן הוצרך לייחסו לאהרון הכהן. וממשיך הכתוב ואומר "ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי". פינחס בקנאו לקב"ה עמד ופדה כל נפש מישראל, וכן יחסו לאהרון הכהן "אוהב שלום ורודף שלום".

"השיב את חמתי מעל בני ישראל"

מפרשים רבותינו:בזמן שבני ישראל היו שרויים במדבר היו ענני כבוד מגינים עליהם מהשמש היוקדת. וכאשר היה אדם חוטא, בדרך נס, היה הענן מורם מעל ראשו והשמש הייתה מכה על ראשו, וידעו כולם שהוא חוטא, ומיד היה חוזר בתשובה. וכשעשה זמרי בן סלוא את מעשהו- הוסר הענן מעל החוטאים והחמה הכתה בראשיהם, ועל-ידי קנאת פינחס הסיר החמה מעל בני ישראל וזה באומרו "השיב את חמתי, היא החמה (שמש), מעל בני ישראל".

ונרמז עוד בכתובים שפינחס קינא לכבוד ה' והציל בכך את כל י"ב השבטים ממיתה וכלייה ח"ו. ונשאלת השאלה: איך השיב פינחס את חמתו של ה'? והלא כתוב "ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף". ומוסיף ואומר "ושם איש ישראל המכה", משמע שמת איש אחד מישראל בלבד. מן הסתם קושייה היא.

ומתרץ הכתוב "ויהיו המתים במגפה". ולא כתוב "אשר מתו במגפה". ואומר "המתים במגפה אלו ערב רב שנתגיירו ובזמן הזה מתו". ואילו ישראל, ששבו בתשובה, לא חסר מהם אחד. כפי שנאמר ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי. משמע שאת ערב רב כילה, ומישראל מת אחד בלבד, זמרי בן סלוא.

בנות צלפחד בפני משה

הפטרת פינחס

ויאמר "קנא קנאתי לה' אלוהי הצבאות כי עזבו בריתך בני ישראל, את מזבחותיך הרסו ואת נביאך הרגו בחרב" (יט-י). הקב"ה התרעם על אליהו, על שאינו מלמד זכות על עם ישראל וקבל עליו: מאז ומתמיד אתה רק מקנא גם בשיטים קנאת (פינחס, הוא אליהו) ועל כן העניש אותו הקב"ה וציוה עליו למשוח את אלישע לנביא במקומו.

ומפליא הדבר, הלא הקנאה, אשר קינא אליהו- פינחס- בשיטים, נחשבת לו לדבר גדול והתורה הפליגה בשבחו וקיבל שכר הרבה על כך. ולמה הקב"ה מתרעם עליו עכשיו?

והתשובה לכך היא: מנהיג צריך ללמד זכות על צאן מרעיתו ולא ההיפך, פינחס קינא לקב"ה בשיטים, זה היה בסדר. ואילו עכשיו אליהו מקטרג על עם ישראל, עולה החשש שהקנאה שהייתה בשיטים וקיבל עליה שכר, לא הייתה כוונה טובה בזה, אלא לעורר תרעומת, חלילה, על עם ישראל. ואסיים, הקב"ה רומז שצריך מנהיג לבקש רחמים על עם ישראל אפילו בזמן שהם רעים וחטאים, ולהמציא זכויות והמלצות. ובזמן שמדברים אל החוטאים עצמם, יש להוכיחם קשות, ואולם כשמדברים לפני הקב"ה יש ללמד עליהם זכות ולבקש רחמים. ראו דוגמה: משה רבנו- אבי כל הנביאים, מסר עצמו על עם ישראל כתכתיב ואם "אין מחני נא מספרך אשר כתבת".

"חבל על דאבדין ולא משתכחין" – כמה שאנו זקוקים בימים אלו למנהיג כמשה רבנו. יהי רצון שנזכה ללמד זכות איש על חבריו כל הזמן ונרבה אהבת חינם ובכך נחיש את משיח צדקנו.

שבת שלום