כשהשמש שוקעת מוקדם – גם ההורות משתנה

לשים לב מה קורה אצל הילדים שלנו, אצל בן הזוג. אם אכן אבחנו בתגובות רגשיות קצת שונות, לא להיבהל, לתת לאותן תחושות להיות. לא לכעוס על כך. לתת לזה מקום. אפשר ורצוי להתעניין, לפי כמה שהשני מאפשר. לא " לחפור" . למצוא זמן ראוי כדי להתעניין. להיות מכילים יותר פתוחים וקשובים למתרחש.

יתכן שבגדול, השיגרה לא משתנה, אבל השינויים מתרחשים בנפשות בני הבית. לשים לב.
תשומת הלב חשובה בתרחיש הזה. זה יכול להראות כלפי חוץ כשינוי קטן, ואנו אומרים לעצמנו, זה כלום, אבל באמת איננו יודעים מה עובר על השני, גם אם הוא קרוב ואהוב. הרבה פעמים ילד עצבני זה ילד שמבקש הקשבה רק לא יודע איך לפנות. פשוט להיות מודעים יותר.

המשמעות היא להמשיך בשיגרה אבל בלי לחץ ועצבים. ליצור איזון בין גבולות לחמלה. במיוחד אצל הילדים היותר רגישים. והאמת היא שכולנו רגישים מי יותר ומי פחות. לפתח רגישות כלפי הזולת, הסביבה, זה תמיד טוב וחיובי.

אז מה עושים?

למשל, לנצל את השמש השוקעת והחושך, לארוחת ערב משפחתית. לא חייבים כל ערב אפשר מדי פעם.
כמו כן, ערב ללא מסכים. להחליט על זמן משפחתי, כמו למשל שיחה משפחתית, על איך עבר השבוע? לבשל ביחד.
גם אפשר לנצל את זמן החשיכה המוקדם, לשיחות עם ילד זה או אחר.

התקצרות הימים משפיעה לא רק על הלוח אלא גם על הגוף והנפש. פחות שמש = פחות ויטמין D = ירידה במצב הרוח. הילדים עלולים להיות חסרי שקט, עייפים, נרגנים. גם להורים זה לא תמיד פשוט. תחושת עייפות מצטברת, שגרה שוחקת.

הסתיו יכול להיות גם הזמנה. כשהחוץ פחות מפתה, אפשר להכניס פנימה חום אנושי. להכין יחד מרק, לשוחח בלי הפרעות. זמן משפחתי.
אולי כדאי לשקול להקדים את שעת השינה, אם מדובר בילדים קטנים. הגוף בגדול זקוק ליותר שעות מנוחה וזו ההזדמנות, בחורף.

אתן דוגמא לשאלות ששאלו אותי הורים:

סיפרה לי אמא שמשהו לא ברור קרה לבת שלה. היא שמה לב שהבת בת העשר חוזרת מבית ספר, בפנים חמוצות, בחוסר מוטיבציה. היא לא הבינה מה קרה, כי בעצם לא קרה שום דבר דרסטי חיצוני. כיוון שחששה לשאול, היא פנתה אלי.

במאמר מוסגר: לא מעט הורים חוששים לפנות לילדיהם לשאול מה עובר עליהם. הם חוששים מתגובה לא נעימה. וזה אכן קורה. אז מה? לא נורא, אנו עמידים יותר מהתגובה של הילדה.

מומלץ לבדוק  עצמינו כיצד איך אנו שואלים? באיזה זמן? לא כל שעה נוחה לילדה, גם לנו יש רגעים שאיננו רוצים תקשורת עם העולם ומעדיפים להיות עם עצמנו. זה טבעי ובריא. אם אנו יוצאים מתוך הנחה שקרה משהו או כל הנחה אחרת אנו עלולים לפספס את הנקודה, כי באמת איננו יודעים מה עובר בראש של השני. לכן ככלל, פשוט לשאול כשאיננו בטוחים.  גלגלי המוח עבדו אצל אותה אמא יקרה שעות נוספות והיא כמעט הגיעה למסקנה החלטית שילדתה רוצה להתרחק ממנה. נתנה לעצמה איזה תירוץ  שכנראה בגלל איזו אמירה שאמרה לה, הבת מתרחקת.

היא שאלה אותי: האם זה הגיל [ההתבגרות] או 'העונה'?
התשובה אינה מוחלטת. זה יכול להיות גם  וגם או רק אחת מהאופציות.
לפעמים זו לא רק 'העונה' – אלא העומס המצטבר. החזרה לשגרה, העייפות, הרגש שלא תמיד יש לו מילים. במקום לשאול למה היא עצבנית – [זו בכלל שאלה הגורמת  להתעצבן יותר]  נסי לפנות לה זמן רגוע בלי שאלות. אפילו רק לשבת לידה, להקשיב לשיר שהיא אוהבת. קשר לא נבנה מתוך בירור אלא מתוך נוכחות והקשבה.

שאלה נוספת:
האמא שאלה: "הילד שלנו מאז שחזר לבית הספר אחרי החגים, הוא מתפרץ, לא משתף פעולה, רב איתי כשאני מזכירה לו שצריך להכין שיעורי בית. נהיה עצבני. איך לפנות אליו אני מרגישה חוסר אונים וחוששת ששאלות מצידי יגרמו לו רק להתפרץ יותר. מה לעשות?"

תשובה: הסברתי לה ששילוב בין החזרה לשגרה, העומס הלימודי שמתחיל להצטבר, כמו גם שינויי זמני האור והחושך עשויים להשפיע עליו.
לעיתים רגשות כמו תיסכול עייפות, או צורך בקירבה, עלולים להתבטא בהתנהגות שלילית.

חשוב ביותר לא להגיב בכעס, (לספור קודם עד עשר..), לנסות לברר איתו בעדינות, מה עובר עליו, ויחד לחשוב על כלים ורעיונות העשויים לעזור לו.
עצם הפניה החיובית שלך כבר פועלת ומרככת את התגובות שלו. משם, אני בטוחה, כבר תמצאי את הדרך להתקרב ולדבר לליבו.

בהצלחה בעזרת ה' לכולנו.
זכרו: שינויים מידי פעם זה דבר חיובי לכולנו.

לשאלות ותגובות – ניתן לצור קשר:

רחל פישר – פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית

טלפון | וואטסאפ | מייל | אתר