כל אחד רוצה להיות זמר

26/03/12

 

כל אחד רוצה להיות זמר, האמנם?

 

בשידורי הטלוויזיה בשעות הפריים-טיים אנו מוצפים בתכניות ריאליטי בהן מתחרים מתמודדים על התואר הנכסף "הזמר הבא של ישראל" (כוכב נולד, בית ספר למוסיקה, THE VOICE, אייל גולן קורא לך וכו').

המתמודדים הינם בכל שכבות הגיל, ונתייחס כאן לקבוצת הילדים והנערים הצעירים, אלו שאם נסתכל מאחורי גבם – נראה את אחד ההורים שלהם דוחף אותם קדימה.

אז מאיזה מקום מגיע הרצון הזה להשתתף בתכניות הללו ולשאוף להיות זמרים מצליחים? האם זו משרת החלומות החדשה? 

זמרים מנוסים רבים אומרים שמדובר בעולם אכזר, כפוי טובה ובעל ביקורת רבה ותמידית (לא נשמע עולם מזהיר עבור צעירים).

ובכל זאת, בכל תכנית אנו עדים לתמונות בהן ההורים (והטרנד החדש – האב הרגיש) מגיעים אוטוטו לנקודת התמוטטות והתקף לב בזמן שילדם מופיע על הבמה.

יכול להיות שההורים בעצם מנסים להגשים עצמם דרך הילדים?

הרי כל הורה רוצה שהילד שלו יהיה כוכב, שיצליח בכל תחום שהוא, העיקר שיצליח.

אבל, האם זוהי הדרך הנכונה בעבור הילד? שזוכה לעבור מחיי שגרה פשוטים לעולם מוטרף של הופעות, ביקורות ודרישת מסרונים מהציבור הרחב בעבורו, וברוב המקרים זה גם נגמר שם, בפחות מ-15 דקות של תהילה.

וכשזה נגמר, מה קורה לאותו הילד? איך הוא מקבל את השממה אליה הוא נחת שלא במתכוון? שכן הוא אמור להיות כוכב!

 

 

מסתבר, שההיסטריה הזו לא בריאה לילד. היא גורמת לו לבלבול גדול, לתחושת החמצה והכי נורא – לתחושה שאכזב את משפחתו.

במקרים רבים, הילד בכלל לא היה מעוניין בטירוף הזה, אלא משפחתו "התומכת" שרוצה בהצלחתו.

המציאות מוכיחה שמעטים הילדים שבסופו של דבר מצליחים לנצל את הרגע ולעלות לגדולות.

 

אז מה דעתכם? הורים לוחצים- הכרחי או הרסני?

נשמח לשמוע את תגובתכם, בעד או נגד.