יעל יקל: "אני חננה"

אני חננה.
 

בכל מיני דברים, גם על הכביש. לא עוברת את המהירות המותרת, אפילו אם זה יעלה לי באיחור מביך, לא מציצה בפלאפון, שתי ידיים על ההגה תמיד, חגורה, גם בוואן, בדרך להצגות, למרות שהשאלה 'איפה היא?' לפעמים מביכה את הנהג ושולחת את שנינו לחפור בין פירורי במבה ישנים, ואת הקאסט – לצחוק עליי. פשוט – ההשלכות של הדברים האלו ברורות לי, גם בלי כל מיני שיעורים של החיים, והנה, בכל זאת קיבלתי אחד כזה…

שלשום ב-22:00 נסעתי בכביש 4, לכיוון ההורים, ביבנה, אחרי יום ארוך, של הצגות וחזרות. נוסעת לתומי, חמודה, נתיב אמצעי, לא יותר מ-100 קמ"ש כמובן. שיר ברדיו… ופתאום: בום!!! פח מתקמט, פגיעה מאחור, ואני מתחילה להסתחרר עם הרכב, בלי שליטה. מיד עושה מה שכל נהגת אחראית הייתה עושה – צורחת כמו שד. לא בסופרן אלגנטי, כן?! דיבוק שיק. בראש שלי עוברים כל מיני דברים, ובעיקרם: זהו? ככה?? אני מסתובבת עם כיוון התנועה או נגדה? מי פגע בי? זו תאונה שהתחילה קודם ועוד המון מכוניות מתפרפרות סביבי, ואנחנו במכוניות המתנגשות הכי לא כיפיות בעולם? אני עומדת להתהפך? זה כביש מהיר, כל שנייה עלול לבוא מישהו ב-120 קמ"ש ולהיכנס בי חזיתית וחבל, כי יש לי המון תכניות!!

תוך כדי הפרפורים אני מקבלת עוד ועוד בומים, הראש שלי מוטח במשענת המושב, אני לא רואה שום דבר ברור, ולבסוף, האוטו נעצר. אני מפסיקה לצרוח. נושמת. אני במסלול הימני, בניצב לתנועה. מכוניות מסביב מאטות, אני לוקחת את המפתחות ומזנקת מהאוטו, רצה לשול הימני. אנשים ניגשים אלי, כולל הנהג הפוגע, משטרה, אמבולנסים, כולם בסדר, מחליפים פרטים, אומדים נזקים, ואני רועדת עדיין – כל השעתיים הארוכות והמפחידות האלו – עד שההורים שלי הגיעו.

מתחילה מו"מ עם עצמי. what if: אם הווייז לא היה מסבך אותי ומאריך ב-3 דקות – זה לא היה קורה? אם הייתי דווקא כן עושה פיפי לפני שיצאתי ולא מחכה לבית, זה לא היה קורה? אבל רגע.. אם הייתי נוסעת 20 קמ"ש יותר.. 10 קמ"ש יותר.. אולי לא הייתי כותבת את השורות האלו? אולי זה ההבדל הפצפון שהיה גורם להתהפכות? אם שתי הידיים לא היו על ההגה – אולי הייתי מאבדת שליטה לחלוטין? הבנתי שאני בתוך סיוט, אבל הבנתי מה קורה. זה לא יכול לתפוס אותך מוכן, אבל כנראה שיש הבדל בין ריכוז בזה לעומת קריאת ס.מ.ס.

הנה, אתה יכול להיות הנהג הכי טוב בעולם, ואז אופנוע יחתוך מישהו מאחוריך, הוא ייבהל, ישבור ימינה, יפגע בך בפינה השמאלית האחורית, ותתחיל להסתובב, תיזרק על רכבים נוספים, ככה.. משום מקום. וואלה.. כנראה שמשתלם להיות חננות. לא להבהיל אף אחד (האופנוע, אגב, נעלם באופק, וכלל לא יודע שכל זה קרה), שתי ידיים על ההגה, משענת ראש מכוונת! גם כשנוסעים מאחור! מהירות חוקית – יש לזה סיבה, חגורות כמובן.. ועם א-ביסלע מזל – לא נצטרך לעשות את השיחה שאימא הכי מפחדת לקבל.

אני בסדר גמור, אגב. בנס, כפי שאמרו עדי-ראייה שעצרו אחרינו – אף אחד לא נפגע!

יעל יקל ורכבה שנפגע