ילד עם פסוריאזיס הורחק מהבריכה: לכאורה חוסר-הבנה

אם לילד שהורחק מהבריכה בגלל פסוריאזיס: "הייתי גמורה מההשפלה". מנהל הבריכה העירונית: "התקנות שלנו אומרות לאכוף את חוקי משרד הבריאות, אשר מחייבות שאסור להכניס ילד במצב כזה, אם אין לו אישור רפואי. אני לא יכול לקחת סיכון כזה."

בימים מתוחים אלו, גם אנחנו, האזרחים, הפכנו להיות מתוחים מאוד, שמאל?! ימין?! בעוד ה"שמאל, ימין!" היחידי שאנו צריכים לשמוע הוא של צה"ל. ונראה שכולנו קצת הגברנו את הלהבות, אז אנחנו אמנם מביאים לפניכם את הכתבה הזאת, אך באמת ללא כל רצון למתוח ביקורת או לשפוט, ובואו ננמיך קצת את הלהבות!

הסיפור המובא לפניכם, נועד בעיקרו להביא למודעות הציבור את המקרה, בו מדובר בילד חולה במחלת עור 'פסוריאזיס' ונפגע בגלל כך ממנהל בריכה שאינו מכיר את המחלה, ובוודאי רבים מכם אינם מכירים אותה. אז אם הבאנו את ה'פסוריאזיס' למודעות – דיינו, ושכרנו בצדנו!

תושבת העיר יבנה, מירי ביטון, ביקשה, אמש, להגיע לבריכה העירונית, עם בנה בן החמש ושמונה חודשים, אשר סובל ממחלת העור, פסוריאזיס. כאשר השניים הגיעו למקום וביקשו להיכנס – הם נעצרו, על-ידי פקידת הקבלה, שביקשה לדעת מה פשר הסימנים על גופו, והסבירה כי לא בטוח שהילד יוכל להיכנס לבריכה עם חבריו. הפקידה קראה למנהל הבריכה, והאחרון החליט שללא אישור רפואי – הוא לא יכול להכניס את הילד.

ביטון חשה מאוד פגועה מהסיפור ואמרה לפורטל: "זאת לא הפעם הראשונה שאני באה לבריכה הזאת, כל החיים שלי אני שם. אני אימא לשלושה ילדים, אשר כל הזמן באה לבריכה הזאת, מאז שאני זוכרת את עצמי. יש לי ילד בן 5 ושמונה חודשים. במשך שלושה חודשים היה לילד פסוריאזיס, אשר אובחן לפני כחודש וחצי. בעקבות כך הוא לא הלך במשך חודשיים לגן, כי הוא התבייש בפצעים שיש לו, וגם היו כמה ילדים שצחקו עליו. הוא ראה רק בתי-חולים וחדרי-מיון בכל הזמן הזה, כי אף אחד לא ידע מה הבעיה, עד שהגענו לבית-החולים 'שניידר' ושם אבחנו את המחלה. היפנו אותנו לטיפולים מאוד אינטנסיביים בתל-השומר.  מאז אני נוסעת לתל-השומר כל בוקר, ועד ארבע וחצי, הילד מקבל טיפולים. הוא לא יודע מה זה גן-שעשועים, קניון וכלום, במשך הזמן הזה, כאשר המצב הביטחוני עוד יותר גרע את מצבו, כל האזעקות עושות לו פצעים."

מירי מוסיפה: "למרות כל זאת, רופא בכיר ב'תל השומר' אמר לנו שהילד צריך לנהל חיים רגילים, בריכות, הצגות, גנים וכדומה. היום קיבלנו חופש מבית-החולים, והוא פגש כמה חברים שלו, הוא רצה ללכת לבריכה, הכנו תיק לשם. הילד רץ כל הדרך מהבית ושמח מאוד. כאשר ניגשתי לשלם לפקידה בכניסה לבריכה, היא שאלה בקול: "יואו מה יש לו?" סימנתי לה להירגע, עם העיניים, ומיד היא אמרה שאסור לו להיכנס, וקראה למנהל הבריכה. המנהל הגיע, שאל מה זה, הסברתי לו מה זה פסוריאזיס. הוא אמר שהוא חייב אישור רפואי לכך. שאלתי אם כל מחלה פה צריכה אישור מהרופא, והוא החל לגמגם. המנהל הזה גרם לי עוגמת נפש, ובזמן הזה הילד נעלם, יצא החוצה והתחיל לבכות. הייתי גמורה מההשפלה, ולקח לי 20 דקות 'לגרד' את עצמי הביתה לאט לאט."

תגובת מנהל הבריכה, שלי לוי: "הבחורה הגיעה לבריכה, עם הילד שלה, שנראה כי סובל ממחלת עור מאוד קשה, התקנות שלנו אומרות לאכוף את חוקי משרד הבריאות, אשר מחייבות שאסור להכניס ילד במצב כזה, אם אין לו אישור רפואי. איך אני יכול לדעת אם יש לו מחלה מדבקת או לא? אני לא יכול לקחת סיכון כזה. הסברתי לה שבלי אישור – לא אוכל להכניס אותו, למרות שהייתי שמח להכניס. אני מחויב לעוד אנשים במקום הזה. הייתי אתה עדין מאוד, אמרתי לה שיחד עם אישור של משרד הבריאות שיוכיח כי המחלה לא מדבקת – אז לא הייתה שום בעיה שהוא היה נכנס. הסברתי לה שאני בא מהצד הכי טוב, למען ביטחון הילד שלה, וגם אם, חלילה וחס, זה מדבק, אני אחראי על עשרות ילדים. מי שמכיר אותי יודע איך אני עובד, אם חלילה זה מדבק, אז מים מעבירים מחלות, ואני לא רוצה שילדים יהיו חולים. יש תקנות בכל בריכה, זה משהו מאוד ברור בנושא הזה. אם לילד כואב הגרון, אני לא יכול לדעת, אבל אם יש משהו שהוא כל-כך בולט, אז אוי ואבוי אם לא אדאג לאנשים אחרים. אני צריך לשמוח שהיא קונה כרטיס בימים כאלה, אבל אני צריך לדאוג לכל ילד, הכל נעשה ברוח טובה, וגם הסברתי לה שהיה כאן מישהו, לפני שלושה שבועות, שהביא לי אישור מרופא, ולא הייתה שום בעיה. כלום לא נעשה ממקום לא טוב, הכל היה ברוח טובה."

מירי ביטון ביקשה להגיב לדברי המנהל: "אני ציינתי בפניו שאפילו הרופא הבכיר שמטפל בנו בתל-השומר, הבהיר שפסוריאזיס זו לא מחלה מסוכנת ולא מדבקת. הוא אמר לי שאפשר ללכת לכל מקום ולהתנהל בחיים באופן רגיל. מה שהכי הכעיס אותי זה שלא לקחו אותי לצד, אלא מול עיניי הילד ביצעו את השיחה הזו. הבן שלי יצא החוצה והתחיל לבכות, הדמעות שלו עצרו לי את הנשימה. אומר לי בבכי "מה אימא, זה לא מדבק!" לא מאחלת לאף אימא להרגיש את מה שהרגשתי באותו רגע!"

אז לידיעתכם, 'פסוריאזיס', או 'ספחת', היא מחלה אוטואימונית כרונית, בה תאי העור מתחלפים בקצב מוגבר בשל זיהויים כפתוגן. המחלה מתבטאת ברבדים עוריים, לרוב בצבע אדום-סגול המכוסים קשקשת.

המחלה מופיעה אצל 3% מהאוכלוסייה, בישראל כ-120,000 איש חולים, בדרגות שונות. פצעי המחלה לא מכילים חיידקים ועל כן היא אינה מדבקת.

אכן, ימים קשים עוברים על כולנו, בתקופה זאת, של מבצע 'צוק איתן', וכולנו הרבה יותר רגישים ונפגעים במהירה, וייתכן שגם היחס הסביבתי צריך לנהוג ביותר סבלנות וסובלנות, אך לא מתפקידנו לשפוט, או לבקר, רק להציע, יותר סובלנות, פחות רגשנות, ואם ננהג כך – אולי נימנע מאירועים לא נעימים כאלו בעתיד.

האם הפגועה: "לא היה צריך לעשות זאת ליד הילד".

מנהל הבריכה: "אישור רפואי היה פותר הבעיה. לא הייתה כוונה לפגוע"