"יומיים לפני שיכולתי לחבק את אמא שלי אחרי שהתחסנתי – היא נפטרה"

אמו של עדי, שולמית חסיד (ערמי), כבת 91, התקשתה להתמודד עם המרחק מהמשפחה ומהחברים, שנגזר עליה בעקבות סגר הקורונה, שקעה בדיכאון, ואחרי הדרדרות שנמשכה חודשים, נכנסה לתרדמת והלכה לעולמה. ולמרות שחלתה בקורונה, כפי הנראה הלכה לעולמה לא מפאת הנגיף, אלא מפאת הדיכאון שאחז בה.

ביקורים מעבר לדלת הזכוכית. עדי חסיד עם אמו שולמית ז"ל

"אימא היית אישה מאוד פעלתנית," מספר בנה עדי חסיד "הייתה נותנת הרצאות ולומדת, בבית האבות הסיעודי, בו שהתה בשנתיים האחרונות. השנה האחרונה שינתה את כל סדר היום שלה. היינו מבקרים אצלה בתורנות, כל יום ראשון, אך בגלל הקורונה הדברים השתנו. היא טיפוס מאוד חברתי, והריחוק הזה גרם לה לדעוך. היא קיבלה אפילו כדורים נגד דיכאון והחלה לאבד עניין. הלכתי לעשות חיסון, יחד עם אשתי, שגם היא מבקרת אותה המון, וחיכינו, והבטחנו לה שעוד כמה ימים אנחנו באים להתחבק, כי גם כשביקרנו אותה – הייתה דלת שמפרידה בינינו, והיא לא שמעה אותנו."

"יומיים שלושה לפני שיכולנו לבקר אותה, והיא ידעה שאחרינו כל המשפחה תבוא לבקר אותה – אך בינתיים, תוך יממה אחת בלבד, היא נחלשה מאוד, איבדה את ההכרה ונפטרה." מספר חסיד בעצב רב.

שולמית חסיד ערמי ז"ל

טליה חסיד, נכדתה של שולמית ז"ל, הספידה את סבתה:

"סבתא המשיכה לשלב הבא.
היא תמיד הייתה זאת שמובילה את הדרך וכמה צעדים לפני כולם.
כשהייתה ילדה, בצנעא ונאסר עליה ללמוד לקרוא ולכתוב, היא גנבה עפרון ונר ולימדה את עצמה בסתר.
היא הקימה משפחה לתפארת והביאה לעולם שבעה ילדים.
היא שמעה שהתעשייה האווירית זה מקום עבודה טוב, אז היא התייצבה והחליטה עבורם שהיא עובדת שם. בהתחלה ללא שכר, כי פשוט אף אחד לא ביקש שתגיע. אבל היא הציבה להם עובדה, עד שהם לא יכלו לוותר עליה, והיא פיתחה שם קריירה שנמשכה עשורים.
היא תמיד הייתה עסוקה. חוגים, ספורט, גינון, מועדונים חברתיים וקהילתיים.
היו לה אין סוף חברים בכל הארץ. היא ידעה עברית, תימנית, יידיש ואנגלית.
הדבר היחידי שהפריע לה כשנדבקה בקורונה בסגר הראשון היה שהעבירו אותה למלונית והיא רצתה להיות עם החברים בדיור המוגן שלה, בבני ברק. היא אפילו לא שמה לב שיש לה קורונה וזה לא עניין אותה. לא מזה היא הלכה.
היא הלכה כי הגיע זמנה להמשיך.
אנחנו לא יודעים מה היה תאריך הלידה שלה, אבל אנחנו יודעים שהיא חיה חיים מלאים, מלאי אקשן. שכלום לא עמד בדרכה הפעלתנית. שהיא אהבה אנשים, ואת המשפחה העצומה והאוהבת שהיא יצרה.
היא לא הייתה צריכה שיקראו לה פמיניסטית שלא רואה בעיניים. היא פשוט חיה את חייה כאילו שאין מגבלות ואין מעצורים והיא דהרה קדימה עד שהגיע הזמן להיפרד.
הג'דה האולטימטיבית.
נתראה בגלגול הבא 

* ההלוויה התקיימה ביום שישי בצהריים בקרב המשפחה הקרובה.
ניחום האבלים מתקיים בבית משפחת כולי ועקב הסגר המשפחה מבקשת להסתפק בניחום אבלים טלפוני.

פורטל יבנה שלי משתתף בצער המשפחה. מי ייתן ולא תדעו עוד צער. יהי זכרה ברוך.

שולמית חסיד ערמי ז"ל