יבנה תחת אש: קייצת הנוער העובד והלומד

"התחלנו את הקייצת כרגיל, ביום ראשון לפני שלושה שבועות" מספרת טל אוקסנברג, תלמידת כיתה י''א בתיכון גינסבורג האלון ומדריכה בקן. "ההתחלה הייתה מעולה, הגיעו ילדים נפלאים מכל העיר. היום השני היה 'יום ישראלי', סיפרנו לחניכים שיכול להיות שיעבירו אותנו מהארץ, והם החליטו לעשות הפגנה ולהילחם על הזכות שלנו להישאר כאן. באופן אירוני – באותו ערב נשמעה ביבנה האזעקה הראשונה."

מבצע 'צוק איתן' החל, והוראות פיקוד העורף לא אפשרו למדריכי הקן לקיים את הקייצת, שאותה תתכננו זמן רב כל-כך. למחרת, בוקר יום שלישי, הקן לא נפתח לפעילות. "תוך שלוש שעות התכנסנו, כל מדריכי הקן, בבית שלי, לשיחה על המצב שקורה. עלו כל מיני תחושות וחששות, אבל יצאנו משם עם החלטה אחת ברורה – אנחנו ממשיכים את הקייצת."

יומיים אחר-כך, ביום חמישי בבוקר, הקייצת המשיכה. החניכים הגיעו ל'יום יצירה', מיחזור, אמנויות הבמה, בישול, ואפילו לימי חוץ, בקולנוע ובפארק. "ניסינו, על אף המצב, לשמור על הקייצת כמקום חינוכי וחשוב. ב'יום תרומה לקהילה' הכנו חבילות מזון לחיילים. בחרנו גם להקדיש את היום לזכרו של ניסים סעדה ז"ל, נהג המונית היבנאי שנהרג בתאונה בכביש 4, כשעצר לעזור לאישה במצוקה. ב'יום יצירה' החניכים הכינו יצירות נפלאות ולמדו שכל אחד יכול להמציא משהו."

"חששנו שהחניכים יפחדו ויישארו בבית, או שלא יאפשרו לנו לקיים את הקייצת. אבל כשגילינו שזה אפשרי – הסתערנו על זה בכל הכוח, והיה מעולה."

עכשיו, כשהקייצת הסתיימה, הצוות הבוגר של הקן נכנס לחודש של גיבוש והכנה לשנה הבאה. "אנחנו כבר מוכנים ומחכים ל-1 בספטמבר – להזמין את כל החניכים ביבנה לשנה נפלאה של פעילות בקן. עם טילים, בלי טילים… זה לא משנה. אנחנו מדריכים בכל מצב."