יבנה צריכה חוזה חדש עם הקהילה הגאה

"לקראת לידת הילדים המתוקים שלנו" מספר דיוויד, נשוי ואב לשניים "תומר ואני חשבנו שהדבר הנכון ביותר עבורנו ועבור הילדים שלנו הוא לעבור לגור בעיר שבה גרה המשפחה שלנו. כששיתפנו את המשפחה שלנו בתוכניתנו, להפתעתנו, נתקלנו בהססנות וחששות. בסה"כ הגיוני, חשבתי לעצמי. בכל זאת, המחשבה ששני גברים יביאו תאומים לעולם יכולה להתפרש כחריצת דין שעות הפנאי של סבא וסבתא. ככל ששוחחנו יותר, התחוור לנו שההססנות נבעה אך ורק מתוך תחושה עמוקה של פחד. פחד איך יקבלו אותנו ואת הילדים שלנו, פחד שיתנכלו לנו ברחוב, שיקניטו את ילדינו, ושאולי, חלילה, אפילו יפגעו בנו פיזית. 'פה זה לא אזור המרכז' שמעתי פעם אחר פעם. בסתר לבי חשבתי שטוב שכאן זה לא אזור המרכז, כי אני לא רוצה לחיות שם, אני רוצה לחיות ביבנה. ועדיין חששתי".

החששות והמחשבות על העתיד הם שהביאו את דיוויד להיכנס לתחום הפוליטיקה העירונית, מתוך מטרה להפוך את העיר לשווה.

העיר יבנה נמצאת בצמיחה מתמדת בעשור האחרון, וכשמסתכלים על הנתונים היבשים – ניתן לראות שינוי בגודל האוכלוסייה בשיעור של 1.8% בשנה. אי-אפשר להתעלם מכך שחלק לא מבוטל מאוכלוסייה זו הם תושבים הנמנים עם הקהילה הגאה, אוכלוסיה שלא זוכה למענה מספק בעיר.

לעדי, המתמודדת גם היא ברשימה, הנושא אינו חדש: "בשנת 2020 לירי ואני 'הקמנו' והדרכנו קבוצה ראשונה של איגי (ארגון הנוער הגאה) בעיר" היא משתפת: "זאת לאחר שהייתה התנגדות בעבר מצד העירייה לתת ל'איגי' לפעול פה. כשסופסוף הוקמה הקבוצה ונדרשנו למבנה, הוצע לנו מטעם העירייה מקלט שכוח אל, מתחת לאדמה, עם בעיות עובש וג'וקים. כמובן שלא הסכמנו לכבד את ההצעה ולשהות במרחב הזה אפילו במהלך הפגישה עם נציגי העירייה. בסוף הוקצה לנו מבנה נורמלי יותר, אולם רק לזמנים קצובים של הפעילות. נוכח הקורונה, בגלל שהיו מעט מפגשים פרונטליים ורוב המפגשים נערכו בזום, לא נדרשנו לסיוע מהעירייה. אולם מן הראוי שיהיה מרחב שבו בני-נוער מהקהילה הגאה יוכלו לשהות בו ולבלות בו ולא רק תחומים לשעה וחייבים למהר ללכת לפני שיגיעו בני-נוער לחוג אחר או יבוא השומר לנעול את שער הכניסה."

הקמת קבוצת איגי מקומית העניקה לעיר, בשנת 2022, מספר נקודות-זכות והעלתה אותה למקום 42 במדד הגאווה הארצי, רשימה אשר כוללת 51 מקומות בסך הכל, כשבתחתיתה נמצאות הערים לוד ובית שמש, כך שעדיין מדובר במקום מאוד נמוך. 

"אין ספק שיש לנו הרבה לעשות ולשנות בעיר בכלל ההיבטים הנוגעים לקהילה הגאה", אומרת עדי, "מחינוך, לרווחה, לנראות במרחב הציבורי, להקצאת תקציבים ותשתיות".

"לפני מספר ימים חגגו התאומים המתוקים שלנו שנתיים, ואני שמח לבשר שאת גילויי חוסר הסובלנות שחווינו, אני יכול לספור על יד אחת." משתף דייויד "ועם זאת, היום, אני יכול להבין מאיפה תחושות הפחד ההן נבעו. את המשפחות שלנו, את האנשים שאנחנו, את הצרכים שלנו ואת הגאווה בנו – לא רואים ביבנה. ובמקום שאין נראות, שבו השמש לא זורחת, יש בעיקר חושך ופחד. ולצערנו, ביבנה אין (מספיק) נראות לשוני שלנו. וגם את אז זה באנו לשנות".
 

איך נראית עיר שמקבלת, מכילה ושמחה על גיוון? ומה באנו לקדם ביבנה?

לדברי עדי: "בתור אנשי טיפול, פסיכולוג ומרפאה בעיסוק, ה'אני מאמין' של שנינו הוא: יצירת מרחב בטוח ומעצים לכל אדם באשר הוא. לשם כך נפעל להטמעת סדנאות הכשרה לצוותי החינוך, וכן, לקידום תכני לימוד המעודדים סובלנות וקבלה, ולקביעת דמות חינוכית שתרכז את הנושא וניתן יהיה לפנות אליה בעת הצורך. נבסס את קבוצת הנוער של איגי בעיר, הן על-ידי פרסום, שכן, רבים מבני הנוער לא מודעים כלל לכך שקיימת קבוצה בעיר, והן על-ידי בחינת הצורך בהרחבת הפעילות" ומוסיפה: "הפעלנו קבוצה של גילאי 19-12 בשנה הראשונה של איגי בעיר. נוכח כך שהיה מדובר בדבר חדש, ועוד בתקופת הקורונה והבידוד החברתי, העדפנו לאפשר את המרחב הזה לכולם – אך מן הראוי שיתווספו קבוצות, בהן תהיה חלוקה גילאית כך שיינתן עבורם מענה מותאם יותר."

"כמו כן, נדאג לתשתית מבנית שחלק מהזמן תוקצה עבור חברי הקהילה ותהווה עבורם מרחב התכנסות בטוח ולא רק במהלך שעת הפעילות עצמה", אומרים שניהם. 

באשר לנראות, משתפת עדי: "אני גרה פה כעשור, ולמיטב זכרוני ראיתי פעם אחת ויחידה שילוט בעיר שנוגע לפעילות עבור הקהילה הגאה, שבכלל נערכה בעיר אחרת." ומוסיפה: "נראות לא אומרת פרובוקציה, כמו שרבים נוטים לחשוב, בהקשר לקהילה. נראות יכולה לבוא לידי ביטוי בשלטי גאווה (קצת צבע רק יוסיף ליופיה הטבעי של העיר), בפרסומים לפעילויות עבור הקהילה, ובפרסום של הקבוצה של איגי בעמודים הרשמיים של העיר, בייצוגים של משפחה גאה בשלטים ופרסומים בעיר, ובהטמעת אירועי גאווה במרחב הציבורי – חשוב לבחון איך ניתן לקדם את הנראות הזו. בשנת 2019, לדוגמה, התקיימה יוזמה פרטית ומקסימה של תושב העיר, שנעזר באגודה למען הלהט"ב, וארגן פיקניק למשפחות גאות ב'חודש הגאווה', מתוך מחשבה לקיים אירוע שאינו מנקר עיניים לאוכלוסייה המגוונת בעיר. הנראות הזו היא משמעותית – בני-נוער יכולים לדמיין להם עתיד כמו של כולם."

לגבי החשש של ההורים בעיר היא אומרת: "הורים שעלולים לחשוב שכל חלומותיהם עבור ילדיהם התנפצו. הפחד מהאחר קטן כשרואים שהאחר הוא לא באמת כזה שונה ממני. ילדים עם הורים חד-מיניים מרגישים בקבוצת שווים… יש לציין כי בזמנו לא היה שיתוף של העירייה באירוע הזה ובהתאם האירוע לא זכה ליותר מידי פרסום ונראות ציבורית".
"במסגרת המועצה, נקדם מדיניות של "חיו ותנו לחיות" בעיר" מבהירים דיוויד ועדי, "נדאג לבצע הערכת צרכים מסודרת בקרב חברי הקהילה הגאה, נפעל להגדלת תקציבי הקהילה ולהנגשת תשתיות ומבנים, נמנה דמות מייעצת לפניות בנושאי מגדר ולהט"ב. כמו כן נבחן את האפשרות להטמיע טפסים מותאמים (רב מגדריים ומכילים)". ומסכמים: "ביבנה חיה זו לצד זו אוכלוסייה מגוונת, המאופיינת בצרכים שונים", מסכמים השניים. "לכולם מגיע לקבל את המענה לו הם זקוקים, גם לקהילה הגאה, לא במקום ולא על חשבון אף אחד.. אלא מתוך היות כולנו שווים".