יבנאים נזכרים ומספידים את שמעון פרס

אמש שקעה השמש על הדור הקודם וזרחה הבוקר על הדור החדש. כדור-הארץ עבר את נקודת-המפנה שממנה אין חזור, ועלינו להפנים ולקבל, בעל כורחנו, את תחילתו של עידן חדש. שנה חדשה, תשע"ז, בפתח, ולא נותר לנו אלא לקוות שתביא עמה פריחה ותקווה, בשונה מהשנה החולפת. מגששים דרכינו באפלה, אבלים בצער כבד, אך מרימים ראשנו, מעלה, בגאון, ומוקירים לך תודה שמעון פרס, איש של שלום.

ראש העירייה, צבי גוב-ארי, פתח אמש (ד') את ישיבת מועצת-העירייה ונשא דברים על שמעון פרס, נשיאה ה-9 של מדינת ישראל שהלך לעולמו בגיל 93. "היום הלך לעולמו שמעון פרס, איש רב זכויות במדינת ישראל, אשר בין היתר הקים את התעשייה הביטחונית", אמר גוב-ארי והוסיף כי "לאיש חלק משמעותי בפיתוח עוצמתה הביטחונית של ישראל. שמעון פרס היה אדם אשר יצר חלומות וחזון, דאג לממשם וייזכר כאחד מהאנשים שתרמו לביצורה ולחוסנה של האומה."

בתום דבריו קיימו ראש העירייה, חברי המועצה, ובכירי העירייה, דקת דומייה, לזכרו של שמעון פרס. במוסדות החינוך נפתחו אתמול בוקר הלימודים בשיעור אשר יוחד לסיפור חייו, פועלו ודרכו של שמעון פרס. בשל מותו של פרס החליט ראש העיריי לדחות את הטקס החגיגי שאמור היה להתקיים מחר (שישי 30.9.16) לחנוכת היכל הספורט העירוני ע"ש רלף קליין ז"ל.

יבנאים מבכים את שמעון פרס ז"ל

יו"ר סיעת העבודה ביבנה, חבר מועצת-העיר, מאיר בן-הרוש:
"יום עצוב למדינת ישראל, ולעולם כולו, על אובדן של מנהיג משכמו ומעלה. שמעון פרס נערץ בעולם כולו, כולל מדינות אויב. נשיאים הזמינו אותו רק בכדי לשוחח עמו על הידע המופלא שלו ממגוון התחומים. שמעון היה איש עשייה וביצוע. מדינת ישראל ותושביה חייבים לו המון, כולל הקמת מערך הביטחון בתחילת דרכו של העם בארצנו. אין כמעט תפקיד בכיר שלא חלש עליו והיה מנהיג עם חזון לראות מזרח-תיכון חדש. להערכתי, שמעון ייזכר כאחד מגדולי מנהיגי המאה ה-20. יהי זכרו ברוך."

חבר מועצת-העיר, יו"ר העבודה ביבנה, מאיר בן-הרוש, עם שמעון פרס בסניף ביבנה (בתמונה למעלה) ובלווייתו של פואד ז"ל (יומיים לפני אשפוזו של פרס)

זהבה אלימלך, יו"ר נעמת מרחב שפלה:
"זה יום עצוב מאוד, לי ולמדינת ישראל. אני חושבת שאיבדנו מנהיג גדול, שליווה את מדינת ישראל כמעט בכל הצמתים של החיים שלה, אבל מנהיגים רבים גם איבדנו. אני חושבת שיותר מכל – איבדנו חולם גדול! שמעון פרס היווה השראה לחלומות אפשריים. באופן אישי, כחברה במפלגה שלו, ובתוך תנועת נשים, אני מוקירה לו תודה גדולה, כי הוא היה לוחם אמתי לשוויון והוא בהחלט היה פמיניסט, הלכה למעשה."

חבר מועצת-העיר, רועי גבאי: "לפני כ-14 שנים נפלה בחלקי הזכות להיפגש עם הנשיא לשעבר, שמעון פרס ז"ל, ולראיין אותו בהיותי כתב צעיר במקומון של יבנה. קטונתי מלתאר את שיעור קומתו ואת דמותו מלאת ההשראה. הרגשתי שעל אף שהייתי נער צעיר, פרס התייחס בנועם, בגובה-העיניים וברצינות, אליי, כנער צעיר, ובכלל, לכל אדם באשר הוא. אני חושב שזה גם מה שייחד את דמותו וזה מה שהפך אותו לאהוד בקרב העם, כולל בקרב מי שלא הסכים עם דעותיו הפוליטיות – לאף אחד לא היה ספק בטוהר כוונותיו ובאהבתו למדינה. אנו נפרדים ממנהיג ומדינאי שהיווה גשר מחבר בין כל הקצוות בעם וסמל לשלום ולרעות בין כולנו. יהי זכרו ברוך."

חבר מועצת-העיר, רועי גבאי, (ככתב צעיר) בראיון עם שמעון פרס, בביקורו ביבנה (בסניף העבודה), בהשתתפות העיתונאית אתי בלכנר והצלם דוד מטודי

דוד (דדה) דדון: "אנו נפרדים מאדם רם מעלה. אדם שיסד את ההיסטוריה של מדינת ישראל. אדם שדאג לביטחון ישראל. הוא דאג שנהיה מעצמה גרעינית. איש ימינו של בן-גוריון. יהי זכרו ברוך."

טליה בולליס: "כבוד נשיא המדינה, סופר, משורר, מדינאי, זוכה 'פרס נובל' לשלום, דיפלומט, איש משפחה ומעל לכל אדם. תודה לך. תודה לך על ההזדמנות לקבל מודל לחיקוי, שהוא מעל לכל – אנושי. אוהב אדם. מאמין באדם. בימים ההם, לפני יום הולדתך התשעים, תלמידיי ואני רצינו לבקר אותך ולתת לך מתנה. למדנו אותך. חצי שנה עסקנו בלמידה על אורחות חייך ואישיותך המופלאה. אין ספק כי אפילו מתוך הלמידה, התאהבנו בך מייד. תלמידיי ערכו לך סרטונים במתנה, המשקפים את עשייתך הרבה לטובת המדינה שלנו. הדוברת שלך, איילת פריש, החליטה שנוכל לתת לנו את ההזדמנות לחגוג אתך, ואתה… לחצת יד לכל אחד מאתנו ושאלת לשמנו. התלוצצת. חייכת. המלצת, שוב ושוב, לקרוא, ללמוד, לחקור. שוחחת אתנו וביקשת מאתנו להיות טובים. להשאיר חותם כלשהו בעולם. שמעת ממני על הנתינה ללא גבולות ועל חינוך שיכול להיות אחר, וחיזקת את ידיי. כבודו, אני מעריצה אותך. תודה על מי שהיית עבורנו."

טליה בולליס עם תלמידי כיתתה בבית-הנשיא

אריק יעקובוביץ': "הנפיל והאציל שמעון פרס! החל מסוף שנות השמונים, עת הפקתי וביימתי אירועים רבים, מולטימדיות רבי משתתפים וסרטי תדמית – לצבא, לארץ ואף לחו"ל. יצא לי להיפגש עם הגדול מכולם (קרי – הענק, מבני הנפילים, מסוג הטיטנים, מאחרוני הענקים וגדולי הרוח החוכמה והעט גם. שמעון פרס). כחמש פעמים יצא לי להיפגש עמו, על-מנת לביים סרט תדמית, שמר פרס מתחבר לעלילתו באופן זה או אחר. בפעם הראשונה הגעתי אליו כבמאי שעבר כמה סֶלֶבּ וכמה אנשי פוליטיקה שגמגמו מול המיקרופון והצלם דקות רבות מדי. אז החילותי אומר לו: "מבקש ככה… וככה… וככה…" עוצר הוא אותי בתקיפות ובנימוס ושואל אותי: "כמה דקות רוצה אתה, ועל מה ולמה?" עניתי בקיצור אף מעט מבוהל. וראו הפלא… מישיר מבט למצלמה, יורה בדיוק מרבי את מה שביקשתי ובזמן מדויק ועוד אומר: "בדוק שהכול בסדר, אם לא – נצלם שוב…" איזה שוב ואיזה נעליים… הבן אדם קלע בול לפרטים שרציתי ומיותר לציין לזמן שהקצבתי לו. הייתי המום, הלום, מופתע, ומוכה תדהמה. מה זה ומהיכן היכולת הזאת? בפעם השנייה שחזרתי אליו… לא התפלספתי ולא הרחבתי במילים, אלא נהגתי כפי שזכרתי מ'הטראומה החיובית' של הפעם הראשונה, ושוב בול פגיעה, וככה בחמשת הפעמים שנפגשתי אתו. בכול הפעמים סיים, קיבל אישור שהכול בסדר, ונעלם לתוך חדר פנימי עמוק בתוך לשכתו. אולם באחת הפעמים, כשהגעתי אליו עם צוות צילום, אולי כעבור שנתיים. שאל הוא אותי: "מה זה שמנת כל-כך?" (ואכן שמנתי כ-15 עד 20 ק"ג יותר) ושוב, השאיר הוא אותי הלום והמום… איך זוכר הוא אותי? הקטן והמיותר בחייו? ואז התעשתתי ואמרתי: "כי אני יהודי, כבודו, ואם ישרפו אותי פעם, הגויים הרעים, בשל ההשמנה שלי… זאת לא תהייה סתם ככה השמנה ללהבה קטנה 'פוף' ודי. זאת תהייה להבה כזאת ענקית, שיראו אותה עד סוף העולם. מקוטב לקוטב, ושכולם ידעו… שיהודי אינו נשרף סתם ככה בקלות." צחק מר פרס קלות ושאל: "הניתן להשאיל את שסיפרת ולצטט אותך?" מה זה?! קיבלתי פתע חזה נפוח וענק וכמעט אדום… מר כבודו, פרס… רוצה לצטט אותי, אריק יעקובוביץ, הזלזל הכי דק וקטן שבעץ. אבל ואולם… מיד הוציא את כל האוויר שדחסתי לתוך החזה הכמעט אדום שלי. וצוטט לי… מהיכן לקוח הסיפור ולמה ומה ומדוע? והיה זה לי כמו אש, "אש על הפנים." נכון היה זה מסיפוריו של הבעש"ט… ושוב אני המום ואף מיואש… "סתם…" אנוכי הלום ומעולף בפני הידע של "כבודו – The Man and the Legend" האיש והאגדה, אולם זאת לא אגדה. זאת מציאות לאמיתה! "מר שמעון פרס הוא האמתי ואין לְאַחֵר אמת כַּאֲמִתּוּתוֹ וְיַדְעָנוּתוֹ. עוד שמעתי, ממקורב לרב עובדיה יוסף זצ"ל, כאשר מר פרס היה אמור להגיע לביתו, הרב היה מתוח וממתין בערגה רבה לפוגשו. עוד היה אומר: "נפגש אני עם חכם גדול, ולקראת חכם שכזה, צריך להתרכז ולהתכונן." כן ואכן… פרידה, היא פרידה, היא פרידה… אם זה טוב ואם זה רע… חיינו מלאי הפתעות לטוב ולרע. וכשנפרדים ויודעים, שזהו, הנצח ניצח… וכבודו – שמעון פרס נוצח. לכל הפחות מתנחמים בזאת… בניחום הקטן… שזכית בשנים רבות של עשייה, חלום וחזון. ועד כמעט ליומך האחרון, פחות שבועיים. פתאום הכאב ענק, מכביד ומשתלש ומזכיר שהוא כאן פעמים. כי החיים הם תהליך אכזרי וחולף, שנאלצים אנו, כבני אנוש, לעבור. ומזכיר לי את המשפט הנוסף שאמר הוא: "נצל את החיים טרם ינצל אותך." ועוד, כשראש לשכתו, כמדומני, הראתה לו ידיעה עיתונאית שכותרתה: "כגודל השמאלנים כך גודל הטיפשות!" חייך הוא ואמר: "כגודל הטיפשות כך גודל הרוע…"

שמעון, בנימה אישית – אנא, אל תשכח לתת עצה טובה גם מלמעלה. "יְהִי זִכְרוֹ מֻזְכָּר וּבָרוּךְ לְנֶצַח נְצָחִים."

"לכל השואלים ממתי תמונה זאת, ובכן: עשיתי כמה פעמים בחיי סרטים עם הענק פרס שמעון… ושכחתי שאי-פעם הצטלמתי עמו, וזה היה ביוזמתו. כי אנוכי זלזלתי בתיעוד… מרוב תיעוד של אחרים… אולם חבר שעבד אתי במפגש זה וצילם. שלח לי מהארכיון הפרטי שלו תזכורת… זה לפני כ-17 שנים. המפגש הראשון שלי לצילום סרט עמו (כבוד הנשיא וראש הממשלה לשעבר, מר שמעון פרס) היה לפני כ-17 שנים. כי לפני 17 שנים… יפה יותר הייתי… וצילום זה היה לפני כעשר שנים."

הבמאי אריק יעקובוביץ

עמרי יעקובוביץ': "היה שלום ווינר. הרשו לי לחסוך מכם את הקלישאות ודברי ההספד. פגשתי את פרס מספר פעמים במהלך חיי, ואפילו יש לנו מספר תמונות משותפות. הוא אכן הותיר עליי רושם רב בכל פגישה ופגישה, החל מהכבוד וההתייחסות אליי, ואל כל אחד מהאינדיבידואלים שפגש, הן אם זה לשיחה קצרה והחלפת רעיונות, ואף בהיענות, ברצון רב, לבקשות של תמונות משותפות עם נוכחים אחרים. גם את הישגיו ההיסטוריים כולנו מכירים. וגם את ההוקרה העצומה משועי עולם, שאף זכה ליהנות ממנה עוד בימי חייו."

"משפחתו, חבריו ומכריו אינם צריכים את מילות החנופה, שלרוב נאמרות על אדם שמת. והם לא ינוחמו משמים, אם כי מהאדמה. ארץ ישראל והעולם מלאים בהישגים שפרס חתום עליו. מלאים באבני-פינה שהניח בהמון יזע ועבודה קשה. בספרי ההיסטוריה של העם היהודי – שמו חקוק בסלע."

"יהיו שיגידו שהיה עסקן, חתרן, שלא היה כריזמטי דיו, או אהוב מספיק, במהלך חייו הפוליטיים. ואולי יש אמת בחלק מהדברים. וזה גם בכלל לא משנה אם אני מסכים עם דעותיו הפוליטיות, או אם לאו. אבל, אם הייתי צריך לבחור דבר אחד בלבד, להוקיר אותו עליו – זה על כך שהעז, חלם ועשה, ולא הפסיק עד יום מותו."

"אם תמשיכו לקרוא עד הסוף, בחיטוט אחרי אותה מילה שלא הוזכרה עד כה. יש מילה אחת שלא תמצאו. כן, אותה מילה שעיטרה כל ידיעה על מותו של איש זה. היו שהגדילו לשים את המילה בכותרות, ואחרים רק טרחו לציין, את אותה מילה, מספר פעמים, בתוך הידיעות עצמן. אותה מילה שאפילו הופעה אחת שלה בהקשר הזה, ובכלל, היא מיותרת ותפלה. מי שלא מעז ולא מנסה – לא מפסיד ולא טועה. ולכן, החולמים הגדולים שבינינו, אל תיתנו לאותם אנשים קטנים, שגם אם היו חיים מאות שנים – לא היו משיגים קמצוץ מהישגיו של פרס בתשעים ושלוש שנותיו, להוריד את רוחכם ולהפחיד אתכם מלטעות.

"היה שלום ווינר."

עמרי יעקובוביץ'. לשעבר כתב ביבנה