יבנאים מארחים: 'זיכרון בסלון'

'זיכרון בסלון' קורה בסלון הבית, בין חברים, עם תכנים שנוגעים לישראל-2014. בזיכרון בסלון למעשה מתכנסים בערב יום השואה, כל אחד בביתו, עם קבוצת חברים. חלקו הראשון של הערב בדרך כלל בנוי משיחה עם איש-עדות (ניצול שואה), המגיע לבית המארח ומשתף מזיכרונותיו. העדות האינטימית בערב קהילתי שכזה, שמה את איש העדות במרכז. לאחר שיחה משתפת עם איש עדות, עוברים ל'אתנחתא' של חלק יצירתי – חלק בו אפשר לקרוא שיר, לנגן, לשמוע סיפור, לשיר בציבור או כל מה שמוצאים לנכון. השלב האחרון הנו של 'דיון', הנועד לאפשר לכל אחד לשתף מעצמו, לחשוב על השואה, לקחיה והשלכותיה מתוך הסתכלות על העולם וישראל בימינו, ועלינו, כבני-אדם.

'זיכרון בסלון' אצל דוד אנוליק
מאת: קרן לוי-בוקין

כאשר דוד קיבל לראשונה הצעה מיקיר גואטה, רכז פעילות פרויקט 'זיכרון בסלון' ביבנה, לקחת חלק באירוח הערב בביתו, רגשותיו בעניין היו מעורבים. אך לאחר שבמסגרת עבודתו, כעוזר פרלמנטרי, של חברת הכנסת יפעת קריב, נחשף לערב בו ישבו בני-נוער עם עדי אלטשולר, יוזמת הפרויקט (כן, אותה יזמת של תנועת הנוער המבורכת 'כנפיים של קרמבו')  – נמלכה דעתו.        

השיח החשוב, המרגש, מעורר השאלות והמחשבה, שהתנהל שם, עורר בו את הרצון המלווה בצורך לשאול בעצמו את השאלות הקשות, לחשוב על הדברים שהוא עצמו עושה למען שימור הזיכרון, מלבד אותה חולצה לבנה, בטקס קדושה ממלכתי שחוק.

אנוליק החליט להרים את הכפפה ולתרום את חלקו המשמעותי למען זיכרון המאורעות, בדרך אחרת.

ה'סלון' הועתק לחצר ביתו, אליה הגיעו כ-50 משתתפים וביניהם חברים, שותפים למסגרות שונות, משפחה וגם כאלו עמם לא היה בקשר שנים רבות, אך נחשפו לפוסט שכתב בפייסבוק והגיעו מכל רחבי הארץ, כולל מהעיר נהרייה הרחוקה.

קהל המשתתפים, צעירים בגילאי 27-35, הגיעה מתוך אמונה שאנחנו, הדור הזה, מחויב לשמר את הזיכרון, להיפגש עם הסיפורים החיים, עם עדויות בשר ודם, שעדיין כאן אתנו, כדי להשמיע ולהכיר בעוצמת הכאב והטראומה, אבל לא רק. בניגוד לכל עדות 'יד ושם' כזו או אחרת, במפגש הזה, אליו הגיעה, בקושי נפשי רב, שורדת השואה מרים גלעד, חשפה, בעיקר, את האדם שהפכה להיות.

מרים, היום מנחת קבוצות לתקשורת בין-אישית (עם רקע ברפואה סינית, הוראת יוגה, לימודי רייקי ובוודאי עוד כמה כישורים שלא הספיקה לציין…), הקפידה לתאר את פועלה היום, לספר על רוח ההתנדבות השורה בה, על הערכים החינוכיים, אותם חשוב לה להנחיל לדורנו, ומן הרגע הראשון שבתה, בחיוך, בחן ובהומור, בלתי נתפשים, את כל יושבי ה'סלון'.

שעה ארוכה שיתפה, ביקרה, עוררה לרגישות, חמלה ומחשבה, וכל זאת כמעט ללא אזכור חוויותיה, כנערה בשואה. החיבור נוצר. ובזכות העוצמות שהביאה אתה, האופטימיות, רוח הלחימה, שקיימת בה היום, גם כחלק ממאבקה למען זכויות הניצולים ואוכלוסיות אחרות.
כשמרים חושפת, כמעט לקראת סיום, את סיפור ילדותה, באמצעות הספר שכתבה ואיירה 'זעקי אדמה', נגלית בפני הקהל אישה-ילדה שונה. פגיעה יותר, ממוקדת פחות, נושמת בכבדות, ומספרת, בעיניים שאינן מצליחות עוד להסתיר, את מה ששמרה לעצמה, ולמשפחתה הקרובה, במשך שנים כה ארוכות.
 

החוויה היא רגשית, עצומה ומטלטלת. הפער בין הילדה-נערה, שאיבדה את משפחתה כולה בטרבלינקה, הילדה ששרדה את מרבית המלחמה מתחת לפני האדמה, לא יכולים להיכתב בשום דרך מספקת.

לאחר הפסקה קצרה, חיבוקים חמים, למרים, וממנה לקהל כולו, בחום גדול, המשיך הערב בשירת המשתתפים, בליווי קלידים ושירונים מוקפדים. ומשם לדיון מונחה על-ידי אלון, מי שמנהל היום את פרויקט הלימודים בחופש הגדול שיתחיל הקיץ ביבנה.

השיח בוגר, עמוק, מלא בתובנות של חכמים, אותם ציטט אלון עבור הקוראים, אך יותר מכל הוא מלא בשאלות. כאלו שאין להן תשובות, וכנראה שלעולם לא באמת יהיו. אבל הערב הזה, כמו רבים כמותו, שהתקיימו ברחבי הארץ, בשעה זו, נתן מקום. מקום אחר, מאפשר, מחבר. בדרך אחרת. הדרך שלנו לשימור העבר – למען העתיד.

אחת מהנוכחות בערב, סתיו ירדני: "אחרי ערב מרגש ומרתק, עם אישה גיבורה וחזקה, מפוצצת אנרגיות וניסיון-חיים ומפיצת אור ושלווה, אופטימיות ואמונה, אני יכולה להגיד שיש לנו, לדור הצעיר, כל-כך הרבה ללמוד ולהעמיק: על החיים, על אהבת-אדם, על חינוך וקבלת השונה, על הדרך לשמור על אופטימיות ולדעת ולהאמין שיש השגחה עליונה, לכל אחד בדרכו ובאמונתו. כמה כוח יש למילים, ל-ביחד, לנתינה ולאמונה – קודם כל בעצמך. רגעים שממלאים אותך בגאווה, הערכה, ספק הבנה וים של הערצה… ערב מעצים, מכובד ולא נשכח. מי ייתן ונוכל להצליח להעביר את הסיפורים, הזיכרונות והחוזק הלא נתפש גם לדורות הבאים."

עוד משתתפת בערב, עינב רחבלסקי: "הערב עורר אצלי שאלות ותהיות רבות בנושא זיכרון השואה. בערב זה היה מהכל. כיצד אני אעביר זאת הלאה? לא יודעת עדיין. מקווה שבצורה טובה ביותר, לזכר משפחה גדולה וענפה, שנהרגו בחסות הפולנים והגרמנים השפלים."

זיכרון בסלון בבית משפחת ינקילביץ'

חבר מועצת-העיר עדי ינקילביץ', שאירח את 'זיכרון בסלון' אצלו בסלון, מסר לפורטל 'יבנה שלי': "במסגרת פרויקט זיכרון בסלון אירחנו את זוג ניצולי השואה חנה ועזריאל סילשי. בין האורחים ניתן היה למצוא בני-נוער מגיל תיכון, נערי שנת שירות, ומבוגרים, שכולם ישבו והאזינו, בקשב רב, לסיפורם המרגש, ולעתים מצמרר, של שני האנשים המדהימים, שהגיעו אלינו במיוחד לשתף ולחלוק אתנו את ניסיון חייהם ואת סיפורם המדהים."

"באופן אישי, שמחתי מאוד על ההזדמנות שנפלה בחלקי, לארח ערב מסוג זה, אני גם מודה לחנה ועזריאלי, שהרשו לי לארח אותם בביתי. אני חושב שזו זכות גדולה לארח ניצולי שואה, ובמיוחד זו זכות גדולה, ואף מצווה, לדאוג לכך שגם הדורות הבאים יוכלו לשבת ולשמוע את סיפורי הזוועות וההישרדות, המאלפים הללו, ממי שהיה שם בעצמו, כל עוד הם אתנו."

"אין לי ספק," מסכם עדי "שאתמול בערב התחלנו מסורת בבית משפחת ינקילביץ', שאם רק יתאפשר לנו – נקיים אותה בכל עת שנוכל."
 

'זיכרון בסלון' בביתם של ליאור ומירב כהן

גלריית תמונות: