טעם מר: פארק המים ישלם למזנון

כמה יעלה לכם להציב מזנון בפארק המים בעיר? ועד כמה הוא עשוי להיות רווחי? פסק-דין שניתן לאחרונה בבית-משפט השלום בפתח-תקווה, מספק הצצה נדירה, אל הנעשה מאחורי הקלעים של אחד המקומות הסגורים ביבנה

עניינו של פסק-הדין הוא תביעה על-סך למעלה ממיליון שקלים, שהגיש המפעיל הקודם של המזנון בפארק, בגין הפרת הסכם שכירות.

על-פי פסק-הדין, התובעים התקשרו עם הנהלת הפארק בהסכם שכירות, בחודש יוני 2010, להפעלת מזנון לתקופה של שנה, תמורת דמי-שכירות חודשיים של 5,000 שקלים. על-פי ההסכם, למפעילי המזנון הייתה שמורה זכות ראשונים להארכת ההסכם בשנה נוספת, באותם תנאים, בכפוף לשביעות רצונה של ההנהלה מתפקודם.  ואכן, בתום השנה הראשונה, הסכימו הצדדים על הארכת ההסכם בשנה נוספת. משנסתיימה גם השנה השנייה לחוזה, החליטו הצדדים להאריך את החוזה בשנה נוספת, שלישית במספר, תוך מתן זכות ראשונים למפעילים לשנתיים נוספות.

בפסק-הדין מתואר כי למרות שהחוזה חודש מספר פעמים, ברוח טובה, הרי שמפעילי המזנון טענו בעקביות כי המזנון אינו רווחי מספיק. הנהלת הפארק, שהייתה שבעת רצון מתפקודם, החליטה ללכת לקראתם והפחיתה את דמי השכירות מדי שנה.

בשנה השנייה שילמו מפעילי המזנון סכום של 4,500 שקלים לחודש ובשנה השלישית ירדו דמי השכירות המוסכמים ל-3,540 שקלים לחודש.

כמו כן, מפעילי המזנון לא שילמו חשבונות חשמל, מים גז ופינוי-אשפה, ממועד תחילת ההסכם ועד לחודש אוגוסט 2012, אז הועלתה דרישה לתשלומים אלו, בעקבות פעילותה של ועדת הביקורת של הפארק.

לפארק המים יש ועדת ביקורת, שתפקידה, בין השאר, הוא לבחון את התנהלות ועד העמותה בנושאים שונים

התובעים טוענים כי הנהלת הפארק הפרה את ההסכם במהלך שנת 2013, לאחר שהתקשרה עם מפעיל אחר. לטענתם, ההנהלה נתנה להם את האפשרות להמשיך להפעיל את המזנון לשנה רביעית, בתנאי לתשלום חובות עבר בסך של כ-14 אלף שקלים, בגין חשבונות שלא שולמו, ולעליית תשלום דמי השכירות ל-3,750 שקלים.

לטענת התובעים, מנכ"ל הפארק, באותה העת, הציג בפניהם את האפשרות הזו רק למראית עין, לאחר שכבר גמלה בלבו ההחלטה להחליפם.

לאחר חלופת מכתבים בין הצדדים, סוכם כי המפעילים יסיימו את עבודתם בפארק המים בחודש מאי 2013 ולא ימשיכו לשנה רביעית.

בכתב-התביעה העלו מפעילי המזנון שורה של טענות. בין היתר נטען כי הנהלת הפארק באותה העת, הודיעה להם כי תשקול הפחתת דמי השכירות לסכום של 1,500 שקלים לחודש, מנובמבר עד מאי, לאור הרווחיות הנמוכה לכאורה.

עוד נטען כי במעמד חתימת ההסכם הודיעה הנהלת הפארק לתובעים כי בכוונתה לפתוח בקרוב 'בר בריכה' וכי צפוי גידול במספר החברים בפארק.

כן טענו התובעים כי הנתבעות הטעו אותם לגבי מועד הפעלת הבריכה החיצונית והמגלשות לאחר הפסח, כאשר בפועל לא נפתחו עד תחילת חודש יוני, ולגבי מועד תחילת הרחצה הלילית בפארק ותדירותה.

טענה אחרת, שהעלו התובעים, היא כי הם חויבו לגבות מהנופשים בפארק מחירים נמוכים. לטענתם, הם הסכימו לקבל על עצמם את ניהול המזנון למרות הרווחיות הנמוכה, עקב מצג כי הכוונה היא להתקשרות לתקופה ממושכת, של עשר שנים ויותר, ועל כן הסכימו לקצץ בשולי הרווח.

מנגד, הנהלת הפארק טענה בפני בית-המשפט כי מפעילי המזנון הם אלו שסירבו להצעה לחדש את ההסכם וכי הם ניסו לכפות עליה דמי שכירות נמוכים משמעותית.

השופטת, ניצה מימון שעשוע, קבעה כי לא קיימת הוכחה לכך שהנהלת הפארק הפרה התחייבות או הבטחה כלפי התובעים וכי הנטען בכתב התביעה הנו בגדר "כוונה עתידית" ותו לא.

השופטת התייחסה לכך שמפעילי המזנון לא העלו כל טענה במהלך השנים שבהם חודש ההסכם ולא פנו להנהלת הפארק, בכתב או בעל-פה, בנוגע לטענות אותן הן מעלים כעת.

בעניין הטענה לאי חידוש ההסכם לשנה הרביעית, שהיוותה טענה עיקרית של התובעים, קבעה השופטת כי אכן למפעילים עמדה זכות ראשונים להמשיך ולהפעיל את המזנון.

לעניין אי חידוש ההסכם בשנה הרביעית, שהיא הטענה העיקרית של התובעים, יש להדגיש, כי לתובעים הייתה זכות ראשונים להתקשר עם החברה בתנאים זהים לתנאי ההסכם.

אלא שבפסק-הדין מצוין כי התובעים לא ביקשו להפעיל את זכות הראשונים ולא עמדו עליה, תוך שהם פועלים על-פי הנחה מוטעית כי הנהלת הפארק מחויבת לחדש עמם את ההסכם בתנאים שהם מעוניינים בהם.

המפעילים הקודמים דרשו מההנהלה כי דמי השכירות יעמדו על סכום של 2,950 שקלים לחודש, ומשדרישה זו נדחתה – הודיעו כי יפנו את המזנון ויפנו לערכאות.

השופטת דחתה את מרבית רכיבי התביעה של מפעילי המזנון: היא קבעה כי המפעילים לא הוכיחו כי היו מוכנים להשוות את תנאי ההתקשרות לתנאים של השנה הקודמת ואף הודיעו על-כך באופן ברור להנהלת הפארק, תוך עמידה על זכות הראשונים, אין מקום לפסוק להם פיצויים על הפסדי הכנסות בתקופה של השנתיים, שמיוני 2013 ואילך.

פארק המים ביבנה

עוד קבעה השופטת כי היא דוחה את טענות התובעים לגבי הפרת הבטחות ולגבי מצגים כוזבים, כטענות שלא הוכחו כדבעי ושאין להן זכר בתכתובת בין הצדדים לאורך השנים.

בפסק-הדין נכתב: "כמו כן, לא מצאתי ממש בטענה כי התובעים הפסידו בשל קביעת רמת מחירים נמוכה על-יחדי הנתבעות, שכן רמת המחירים הוסכמה מראש ובפרוטרוט, בנספח להסכם, ולא הייתה שנויה כלל במחלוקת."

בסופו של דבר, החליטה השופטת לפסוק למפעילי המזנון פיצוי של 20,000 שקלים בלבד: "אני רואה לנכון לפסוק לתובעים פיצוי בראש נזק לא ממוני, של הפרת חובת הנתבעות לתת להם זכות ראשונים בהתאם להסכם, היינו הודעה בכתב על נכונות הנתבעות להתקשר עמם בתנאים של ההסכם שחל בשנה הקודמת, וקבלת תשובה ברורה מהתובעים אם הם מסכימים לכך אם לאו. לנוכח העובדה שהתובעים עצמם לא עמדו על זכות זו ולא ביקשו לממשה, והתרשמותי הברורה כי לא היו מסכימים לחדש את ההסכם בתנאים אלה, אני מעמידה את הפיצוי על 20,000 ₪".

בנוסף, חויבה הנהלת הפארק לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 5,000 שקלים.

מהנהלת הפארק נמסר בתגובה לפורטל: "פסק-הדין הוא הישג גדול להנהלת פארק המים הנוכחית, אשר התמודדה במקצועיות בתביעה זו. התובעים קיבלו 2 פרומיל מכתב-התביעה. לפארק המים יש ועדת ביקורת, שתפקידה, בין השאר, הוא לבחון את התנהלות ועד העמותה בנושאים שונים. הנושא יועבר לוועדת ביקורת, שתבחן לעומק את כל הסוגיות הקשורות בנושא זה, ותגיש את מסקנותיה לוועד העמותה ולציבור החברים."