"חניתי בחניית נכים מתמימות"

כבוד השופטת כרמית בן אליעזר, בבית המשפט המחוזי, קבעה כי דין הערעור להידחות והוסיפה: "איני סבורה כי הנימוקים אותם העלה המערער מצדיקים הפחתה נוספת בעונש.
ביהמ"ש כמובן משתתף בצערו של המערער על פטירת אביו, ובסיבה זו ראויה להתחשבות ואף זכתה להתחשבות, בכך שנגזר קנס בחלקו התחתון של מתחם הענישה. יחד עם זאת, לא ניתן לקבל את טענתו של המערער כי חנה בחניית נכים "מתוך הרגל". תו הנכה אומנם הקנה למערער זכות לחנות בחניית נכים שעה שסעד את אביו זכרונו לברכה, אך הוא לא היה אמור לעשות בו שימוש בלתי מוגבל ללא קשר לנסיבות גם בעוד היה אביו בחיים, ולבטח שלא לאחר פטירתו ופקיעת תוקפו של התו".

בדבריה, ציינה השופטת כי בית משפט השלום פסק נגדו עונש נמוך יחסית, קנס בסך 1,500 שקלים, מקום בו ניתן היה לשקול קנס כספי של 3,000 שקלים ואף למעלה מכך.
עוד התייחסה השופטת בן אליעזר לטענות המערער נגד התובעת העירונית, הנוקטת לדבריו מדיניות מחמירה נגד כלל האזרחים ואמרה: "אשר לטענות אותן הפנה המערער כלפי התובעת העירונית, אני סבורה כי צדק ביהמ"ש קמא בכך שלא נעתר לבקשה לזמן את מנהל הפיקוח, אשר לא היה בעדותו כדי לסייע למערער. כן אני סבורה כי לא היה מקום להתבטאויות הקשות בהם עשה המערער שימוש כלפי התובעת העירונית.

כעולה מטיעוניו שלו המערער אינו מייחס לתובעת העירונית, כי שקלה, חלילה, שיקולים זרים או שלא נהגה בשוויון, אלא להפך – קצפו יצא על כך שהתובעת נוקטת מדיניות מחמירה כנגד כלל האזרחים החונים בחניית נכים. על כך אין לבוא בטרוניה, אלא לברך, שכן חנייה בחניית נכים היא עבירה מכוערת הפוגעת בזכויותיהם של מי שזכאים בחניית נכים בשל מצבם, וככזו יש לפעול למיגורה בדרך של ענישה הולמת".

צילום: פרטי, אילוסטרציה