חזי דין: "גם כשאין הופעות, אני לא מפסיק לחפש את הקסם"

 

בתור אמן שרגיל למתח של קהל חי ולמחיאות כפיים, איך נראה היומיום שלך כשהאולמות סגורים בגלל המצב הביטחוני?

"אין שום דבר קסום בסיטואציה הנוכחית. אני בשיא של יום סידורים, רץ בין פגישה עם הגננת של הילדה בגן לבין טיפול במוסך. היומיום השתנה לחלוטין – הפכתי להיות אבא במשרה מלאה. ניצלתי את הזמן הזה כדי ללמד את הבן שלי בן הארבע את לוח הכפל. אמרתי לעצמי "בוא נוציא מזה משהו טוב", והילד כבר יודע מספרים חבל על הזמן. זה זמן איכות משפחתי שלא היה לי קודם."

 

 

המקצוע שלך מבוסס על שליטה בסיטואציה ובתודעה. איך אמן חושים כמוך מתמודד אישית עם חוסר הוודאות המוחלט והיעדר השליטה שהמלחמה כופה עלינו?

"מצד אחד אני "קונטרול פריק" מטורף, עם קשר או בלי קשר למקצוע שלי, וחוסר הוודאות הזה הוא דבר קשה מאוד. אבל מצד שני, במיוחד אחרי השביעי באוקטובר ומה שעברנו, אני חושב שגם אם המלחמה הזו עולה לי, אישית, ואני צריך לשלם מחיר כלכלי וקושי – זה מה יש. אני מרגיש שאני שום דבר לעומת המילואימניקים שנלחמים והנשים שנשארות לבד עם הילדים. קטונתי לעומתם."
 

 

 

 

האם אתה מרגיש שדווקא עכשיו יש לתפקיד שלך כאמן ערך גבוה יותר, אולי אפילו "טיפולי" עבור הקהל?

"אני בהחלט מרגיש את זה. למרות שההופעות שלי ירדו ב-95 אחוזים, יצא לי להופיע בפרויקטים של עיריות באולמות מתחת לאדמה. את רואה כמה שאנשים צמאים לזה. אם תמיד ההופעות היו מוצלחות, עכשיו זה פי שתיים, כי אנשים באים ונותנים מעצמם. הם פשוט צמאים לרגע של נחת."

 

 

ענף התרבות הוא הראשון להיסגר והאחרון לחזור. מה התחושות שלך מול מקבלי ההחלטות וההשבתה הממושכת?

"ההופעות שלי לשוק העסקי, לכנסים ולוועדי עובדים נעצרו לגמרי בגלל חוסר הוודאות. אבל אני לא אמן מקטר. יש בחיים דברים יותר מעניינים מנושאים פיננסיים. אני באמת חושב שצריך לסיים את המשימה הביטחונית, ואם בשביל זה אני צריך להקריב את עצמי ולהישאר בבית – אעשה זאת בלב שלם."
 

 

 

האם השקט הכפוי הוליד אצלך קסמים חדשים או כיווני מחשבה מקצועיים שלא היו עולים בימי שגרה?

"בהחלט. אני מנצל את הזמן הזה לעבודה, אני ממציא ומייצר דברים חדשים כדי שברגע שהכל ייפתח, הכל כבר יהיה "בשלוף". הראש עובד כל הזמן על קסמים חדשים, תכנים ורעיונות, כולל המופע החדש, שבו הקהל מקיף אותי מכל הכיוונים."
 

 

יצא לך להופיע בהתנדבות בפני מפונים, פצועים או חיילים? תוכל לשתף ברגע אחד שהצליח להשכיח מהם את המציאות?

"אני מתנדב המון. לפעמים אני כועס על עצמי שאני תמיד אומר כן, כי יש לי גם מחויבויות וילדים, אבל כשמתקשרים ואומרים שיש מילואימניקים או פצועים בבתי חולים – אני תמיד בא. המקצוע שלי הוא לקחת אנשים לעולם של פנטזיה. בכמה דקות של מפגש כזה אני מצליח להשכיח לכולם את הצרות ולקחת אותם לעולם קסום שבו הכל יכול לקרות."
 

 

 

מה הדבר הראשון שתעשה כשיפתחו מחדש את כל אולמות התרבות והשקט יחזור?

"יש לי כבר הופעות סגורות ואני מחכה לזה בכל רגע. כשאני חוזר מהופעה אני נמצא ב"היי" שאין דברים כאלה. זה ממלא אותי וזה הדבר שאני הכי רוצה לעשות – לחזור לבמה ולמלא את האנשים מחדש."