התרסקות של מכבי. התפוצצות של בית"ר

עשרה מחזורים מאז פתיחת העונה והחששות של בית"ר התפוגגו מהר מאוד. שילוב של לב ענק ופגיעות מצוינות של הבעלים אשר שטרית.

החתמה מרהיבה ויוצאת דופן של דניאל שניאור , עמידה על המגרש של השחקנים על ידי צוות האימון שמעון אלקבץ את עידן שטרית אבל ומעל הכל, נתינה של 200% של כל שחקן ושחקן שמקבל את חולצתה של בית"ר יבנה, ללא ספק, אחת הקבוצות הצנועות מבחינת תקציב בליגה.

בית"ר מוכיחה כי גם עם תקציב יחסית קטן מאוד, אפשר לעשות קסמים בליגה הזאת. בית"ר היא לא הבלחה של משחק כזה או אחר, אלא קבוצה מאוד מסודרת על המגרש, עם לחימה בלתי מתפשרת וחבורה מגובשת שנותנת הכל למען המועדון. 

ההתנהלות של שטרית והיכולת על המגרש מביאות גם את הקהל המקומי לבוא ולאהוב את הקבוצה הנפלאה הזאת ועם הזמן זה רק יילך ויצבור תאוצה גם ביציעים.

אמנם אנחנו אחרי עשרה מחזורים והדרך עוד ארוכה, אבל בית"ר ממש לא המועמדת הטבעית לירידה ואין סיבה גם שתהיה כזאת. שרק ימשיכו ככה.

מאידך, נמצאת מכבי יבנה. קבוצה עם מסורת, תקציבי ענק ותמיכה של קהל שאמור להיות גדול עם שחקנים בעלי שם עבר בליגת העל.

אבל זה מה שנותר ממכבי יבנה. השמות, הטייטלים, בעלי תפקידים ומאמן שכנראה הוא היקר והבכיר בליגה. 

בפועל, מכבי יבנה היא קבוצה כבויה. קבוצה שאין בה שום ניצוץ על המגרש. שום בעל בית ושום שחקן עם ברק שלוקח על עצמו את המשחק. 

על יכולת אין בכלל מה לדבר. כלום ושום דבר. כל אוהד כדורגל ממוצע בליגה הזאת שיסתכל על השמות, לא יבין מה הם עושים בכלל בליגה הזאת, בקבוצה הזאת. 

דובב גבאי, אלמוג בוזגלו, עומר לקאו, קובי מור, עידן וינטרוב וכמובן אחד השחקנים הטובים ביותר בליגה הלאומית בשנים האחרונות, עידו דוידוב.

בפועל, על המגרש, מכבי יבנה משחקת גרוע מאוד. בלי שום ברק או תכנית משחק. גם הניצחונות שהיו לאחרונה הגיעו מפנדל מפוקפק בתוספת הזמן וניצחון מול 9 שחקנים של קבוצה מפורקת במקום האחרון. 

עצוב להגיד, אבל מכבי יבנה צריכה כרגע להסתכל למטה. אל עבר התחתית. מנכ"ל הקבוצה אסף אוחנה עשה כמעט את כל הטעויות האפשריות מתחילת הקיץ ועד עתה. 

ייאמר לזכותו שהוא רוצה, משתדל, מנסה. אבל זה לא באמת עוזר לו ועם רצון לא הולכים למכולת. כל מהלך רק מוריד את יבנה עוד ועוד שאולה. עובדתית, הקבוצה נראית גרוע מאוד.

כל שנותר זה לבצע זעזוע, לנער את השחקנים ולנסות להשיג נקודות לברוח מהמקומות המסוכנים. 

בתקווה כי השליש השני ייראה טוב יותר מקודמו. אחרת, זה עוד עלול להיגמר רע מאוד.