"הפריעה לי הצורה בה מתנהלות שיחות בכיתה שלי"

 

 

היכן היית פעיל עד כה?

"בשנה האחרונה לקחתי חלק בתכנית המנהיגות של 'קרן רמון', בשיתוף משרד החינוך ומשרד המדע והטכנולוגיה, ובסופה זכיתי באות 'רמון', על-שם אילן ואסף ז"ל." מספר עידן.

 

"נפגשנו פעם בשלושה שבועות בערך, ליום אינטנסיבי ומרגש, בכל פעם בנושא אחר. ב'יום כנסת' נפגשנו עם יאיר לפיד, חיים כץ, אבי גבאי ועוד. ביום חברה וכלכלה פגשנו את חיים עובד, נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג ועוד…"

 

"כל מפגש עם כל דובר היה מעורר השראה, מעלה שאלות ותהיות, מגביר את הסקרנות לחקור ואת המוטיבציה לפעול.
בשנתיים האחרונות השתתפתי בתוכנית של LEAD, לפיתוח מנהיגות, שם היה עיקר פועלי."

 

 

מה זה בעצם Lead?

"LEAD הוא ארגון לפיתוח מנהיגות ללא מטרות רווח, המאתר בני-נוער במהלך כיתה י' בעלי פוטנציאל מנהיגותי, ומטפח אותם במשך שנות י"א-י"ב שלהם. מסלול ההכשרה ב'ליד' הינו סיזיפי, מאתגר, מעמיק ומעצב, וללא ספק הייתה לו השפעה אדירה ומרכזית על מי שאני היום."

 

"במסגרת התוכנית, כל שגריר בארגון בוחר סוגיה חברתית שמפריעה לו אישית ובוער לו לשנות אותה. הוא חוקר אותה לעומק ומקים פרויקט, כזה או אחר, במטרה לפתור את הבעיה או לפחות למזער אותה. הפרויקט הוא אמנם אישי, למעט שגרירים אחדים שבוחרים לעבוד בזוג, אבל עבודת העומק, הדחיפה, הניתוח והתמיכה נעשים בצוות. הצוות מורכב משגרירים נוספים הגרים באותו אזור."

 

 

מה היה תפקידך ב-Lead?

"במסגרת LEAD הקמתי את הפרויקט 'שיח כבריח'. פרויקט המפתח את תרבות הדיון בקרב תלמידי כיתות ט' באמצעות חדר בריחה נייד, המושתת על ערכי השיח הסובלני והמכבד. לאחר פעילות חדר הבריחה מתקיימים מספר מפגשים להעשרת התכנים והשרשת המסרים."

 

 

מה הוביל אותך ליצור את הפרויקט?

"בכל שנותיי בחטיבה ובתיכון, הפריעה לי הצורה בה מתנהלות שיחות בכיתה שלי. בין אם זה בשיעור חברה או אזרחות, בהפסקה, או אפילו בשיעור ספורט – תמיד הייתה 'סיבה' להרים את הקול, לקטוע, לקטול, להשתיק ולהשתלט. זה צרם לי, ולא רציתי להישאר אדיש לבעיה האקוטית הזו."

 

עידן טוען כי רבים אומרים על תרבות הדיון הלקויה שלנו: "ככה זה ישראלים, אין מה לעשות" / "אין עם מי לדבר ואין איך לפתור את זה".

 

לכן, חשב לעצמו עידן ואמר: "אם גם אני אגיד את אותם הדברים – מתי הבעיה הזאת תיפתר? מתי מישהו יסכים לגעת בקן הצרעות הזה? כמובן שלא חשבתי שאני היחיד שרוצה ליצור שיח מכבד יותר, אבל כן הרגשתי שבסביבה שלי, בבית הספר שלי, אם מישהו לא ירים את הכפפה – שום שינוי כנראה לא יתבצע בשנים הקרובות."

 

 

איך בעצם הקמת את הפרויקט, מה עשית למענו ומי עזר לך בביצוע הפרויקט?

תחילה מספר עידן כי, ערך אבחון צרכים מקיף, והוא מסביר: "לפני שרצים עם רעיונות לפרויקטים משוגעים ומגניבים, מומלץ וכדאי לחקור את הסוגיה, על-מנת לזקק את הצרכים המדויקים ביותר, ולפיהם לחשוב על פתרון רלוונטי, כזה שעונה על הצרכים."

 

לאחר שסיים את המחקר – חשב על מספר דרכי-פעולה, שונות ויצירתיות – ולבסוף החליט לבחור בפרויקט המשלב חדר בריחה כפלטפורמה להעברת ערכים. 

 

לעידן היו המון ספקות לגבי הפרויקט, בגלל הבעיות והקשיים שעלולים להיות בדרך להקמתו ויישומו של הפרויקט.

 

 

מהרזולוציה הכי נמוכה: "איך מקימים חדר בריחה בכלל? איך משלבים בתכלס תרבות דיון בזה? איך אני אשיג תקציב לדבר הזה? האם זה לגיטימי להקים פרויקט בליד שחלק ממנו זה בעצם ייצור מוצר?"

 

עד לרזולוציה הכי גבוהה: "רגע אם אני בונה ESCAPE ROOM, איך מבחינה אלקטרונית אני גורם לדלתות להיפתח מעצמן כשפותרים חידה? איזה קבלן יבנה את החדר? איך בוחרים קבלנים? מאיפה משיגים שבבים שמתכנתים אותם להפעיל / לכבות דברים לפי קודן שמחובר אליו?"

 

 

"עם המון תשובות ללא מענה התחלתי לרוץ ולנסות להשיג מקום קהילתי בו אוכל להקים חדר בריחה נייח לפרויקט." מספר עידן.

 

עידן פעל רבות מול העירייה, נפגש מספר פעמים, עם סגנית וראש מינהל החינוך ביבנה, עם מנהל מחלקת הנוער, מנהל המתנסים ועוד… אך, ללא הצלחה. "לא הצלחתי לקבל מקום בחינם, אשר יוקדש לצורכי הפרויקט."

 

קושי זה הוביל את עידן לשנות את מודל הפרויקט, מחדר נייח לחדר נייד, בערך בזמן הזה דניאל ורד, שותפו של עידן לפרויקט, נכנס לתמונה בכל הכוח.

 

"יחד בנינו תוכנית עבודה מסועפת לכמה חודשים קדימה והתקדמנו בקצב מאוד מהיר. היעד היה להעמיד את הפרויקט עד דצמבר 2017, ואכן, בחודש זה החל הפרויקט לפעול בבית הספר."

 

 

"בנינו מערכים לפרויקט, נשמע אולי כמו לבנות פעולה כמו בתנועת נוער, אולם זה היה אחרת, כיוון שרצינו להכניס כמה שיותר תכנים איכותיים, רלוונטיים, מאתגרים ומובנים בכמה שיותר מתודות ובכמה שפחות מפגשים. המערכים הגמורים עברו בדיקה ושיפורים על-ידי אנשי חינוך."

 

עידן והצוות בנו 3 ערכות זהות של חדר הבריחה ה'מתלבשות' על שלושת החדרים במקביל, תהליך זה כולל בניית חידות וגיוס כספים ומשאבים לבניית הערכות בפועל.

 

עידן מספר כי "הרצת הפרויקט הייתה מאתגרת כשלעצמה – עם קשיי מערכת, מכשולים לוגיסטיים והמון בלת"מים שלא צפינו, אבל לא התייאשנו, המדריכים לא התייאשו וצוות בית הספר לא התייאש. כך הצלחנו לחתום את הפרויקט עם אחוזי הצלחה גבוהים."

 

 

לאחרונה השתתפת, יחד עם 70 נערים איכותיים, בכנס עם נשיא המדינה והרמטכ''ל. ספר לנו קצת על האירוע, מה המטרה שלו, מה עשית שם?

"באירוע המרגש, שהתרחש בבית הנשיא, נפגשנו עם קצינים בכירים בצה"ל, לפאנל שו"ת, לאחר מכן סיירנו בבית, ולבסוף, נפגשנו עם הנשיא והרמטכ"ל לשו"ת נוספות."

 

בדיעבד, הבין עידן כי מטרת הפרויקט היא לעודד נוער מוביל ומצטיין לשירות משמעותי בצה"ל.

 

 

לדעת עידן: "מטרת האירוע הייתה גם לפרגן לנו. להוקיר לנו הערכה וכבוד שנועדו מעבר להגברת המוטיבציה להתגייס לשירות משמעותי, באמת לתת לנו הרגשה שרואים אותנו ואת ההשקעה שלנו, להדגיש שזה לא מובן מאליו ולשלוח אותנו הביתה בתחושה מרוממת ואופטימית."

 

"המפגש עם הנוער האיכותי והייחודי שהגיע לשם היה מרתק וממלא. נהניתי מכל שיחה חטופה בעמידה על מי אתה ומה עשית שזיכה אותך בכרטיס לאירוע הזה, מכל שיחה רצינית על סוגיות אקטואליות וערכיות בהפסקות ובאוטובוס, ומכל החלפת מספר/חשבון אינסטגרם לשמירה על קשר." מסכם עידן.

 

 

האם אתה חושב שיש מקום שצריך לאמץ את הרעיון שלך?

"חד משמעית. בשנה הבאה בית-הספר שלי, שהפך להיות קריית החינוך על-שם גינסבורג, ימשיך לתת בית ותמיכה לפרויקט, ואני מקווה שיעשה זאת לעוד שנים רבות. אני משוכנע שכל בית-ספר, בכל מקום, צריך לעבור איזשהו סוג של פרויקט/ פעילות חינוכית הנוגעת בתרבות דיון, לכן זה מאוד חשוב וראוי מבחינתי שבתי-ספר נוספים יריצו את 'שיח כבריח' בכיתותיהם. הפעלת הפרויקט בבתי-ספר תהיה מקיפה ונרחבת יותר אם תגיע מגוף גדול כמו משרד החינוך, אשר לו כוח השפעה אדיר על סוג התכנים המועברים במסגרת הלימודים ועל הדרך בה הם מועברים. לכן, כמובן, אהיה מאושר כאשר משרד החינוך יכיר בפרויקט כתוכנית חינוכית טובה ויחיל אותה על כלל בתי הספר התיכונים בישראל. אבל זה החלום הגדול, בינתיים יש מספיק מה לעשות, גם בקנה-מידה יותר קטן. אשמח שכל בן/בת נוער שמזדהים עם התשוקה שלי לטיפול בבעיה החברתית הזו, בעלי כושר מנהיגות ורצון אמיתי לעזור ולשפר את התקשורת בינינו – יצרו איתי קשר. אנחנו צריכים מובילים חדשים לפרויקט ביבנה ומחוצה לה. כמו כל דבר בחיים, הפרויקט אולי אינו מושלם, אבל ניתן להמשיך ללטש ולפתח אותו תוך כדי תנועה."

 

 

בנוסף לפעילות הענפה שלך, אתה גם זמר, מתי התחלת לשיר? איזה סגנון אתה שר?

"התחלתי לנגן על פסנתר בגיל 5 ולשיר בגיל 13", מספר עידן. בהתחלה ניגן בעיקר מוזיקה קלאסית, לאחר מכן מעט ג'אז, ובמסגרת מגמת המוזיקה כבר יצא לעידן לנגן כמעט כל סגנון אפשרי. מפופ, בלוז ורוק קלאסי עד למטאל, רוק מתקדם, ג'אז ועוד…

 

"במגמה התחלתי לכתוב ולהלחין שירים, לצבור ביטחון על במה, ללמוד להשתחרר ולאלתר וקיבלתי ניסיון ומיומנויות שלא הייתי מקבל במקום אחר. אין ספק שהמגמה 'עשתה לי את התיכון'."

 

 

תרצה להודות למישהו?

בראש ובראשונה לאימא המדהימה שלי, על כל התמיכה והייעוץ מכל סוג. על הסעות, על מתן האוטו לפגישות, על אירוח מפגשי צוות בבית, על הירתמות משפחתית להפקת הדוכן ליריד הפרויקטים של ליד, על עצות, שיחות והצעות שיקרים לי מכל. אוהב אותך מלאן.

 

דניאל ורד, יד ימיני, שותפי להובלת הפרויקט – איזה כיף שיש לי אותך. חבר אמיתי, תופעה מוזיקלית כישרונית ומעוררת השראה, שקדן, רציני, מקצועי, אחראי, אסרטיבי ונאמן. תודה שאפשרת לי ללכת איתך את הדרך הזאת, לדעת לקבל ולהעביר ביקורת לפעמים, ותודה שדחפת אותי קדימה גם כשלי קצת נמאס. אני אצא ממש דודה עכשיו, אבל אתה עוד תגיע רחוק… רק תזכור אותי, כן?

 

 

תודה למנחה ולצוות האהוב שלי בליד, על ההתעקשות, על הרמת הסטנדרטים, על שאילת השאלות, מתן הבסיס החזק לחזור אליו, לשתף, להתייעץ, להעלות רעיונות, למצוא פתרונות… אין עליכם! כבר מתגעגע.

 

תודה לצוות בית הספר:

לאורית גור כהן, המנהלת השש-שנתי, על שבלי הסכמתך ותמיכתך, שום דבר לא היה קורה.

 

לרינת אלמוג, מנהלת התיכון, כי בלי האישור שלך לשחרר תלמידים משיעורים, לא היו לנו מדריכים לפרויקט.

 

לאתי עבודי, הרכזת והמחנכת שלי, על פרגון, חיבוק ועזרה אינסופיים לאורך כל כך הרבה זמן.

 

לאושרת, אחראית המערכת, על התגייסות חסרת פשרות להפעלת הפרויקט בשטח, כי בלעדייך באמת שום דבר לא היה פיזית מתרחש.

 

 

לגלית חן, רכזת שכבה ט', על שסבלת את ההצקות שלי ושל דניאל ועזרת לנו להגיע לכמה שיותר תלמידים מהשכבה עליה היית אחראית.

 

לכל מחנכות שכבה ט', לאבות בית, לאחראית חדר משאבים, למזכירות ולכל מי שנתן/ה ידו/ה בהרצת הפרויקט בשנת הלימודים האחרונה.

 

תודה למדריכי הפרויקט היקרים, שהשקעתם שעות לא מעטות על חשבון הלימודים והזמן הפנוי שלכם כדי לעשות משהו גדול, להשפיע, לחנך, לעזור ולהוביל. דעו לכם שזה לא מובן מאליו ובאמת כל הכבוד לכם.

 

לבסוף הייתי רוצה להודות לראש העיר, צבי גוב ארי, על שפתחת משרדך עבורי ואפשרת לי להציג בפניך את הפרויקט ולהעלות מחשבות ורעיונות לעתיד. מעריך מאוד את הבחירה לקבל בן נוער לשעה שלמה, כאשר בבירור אתה מחזיק באחת המשרות העמוסות ביותר.

 

 

יש לך מסר שתרצה להעביר לכל הקוראים שלנו?

עידן בחר לפנות לבני הנוער ואמר כי יש לבני הנוער את הכוח לשנות, הוא מציין כי אומרים על הנוער כי הם דור העתיד, עידן מסכים עם כך, אך גם מוסיף, כי הנוער הוא גם דור ההווה, וכי יש לנוער כוח השפעה ענקי, שהם בכלל לא מודעים עליו.

"אני מציע בחום רב לפקוח את העיניים ולראות את הפינות החשוכות. לראות מה הכי צורם לכם, מה הכי הופך לכם את הבטן, להעמיק בפינה זו ולחשוב על הדרך היצירתית והאפקטיבית ביותר להאיר אותה, בדרך הייחודית שלכם. תמיד יש מישהו שצריך עזרה, תמיד יש בעיה שדורשת פתרון, ולא תמיד בעיות שכבר נוגעים בהן מטופלות בצורה המיטבית כך שתמיד יש לכם איפה להוסיף ולשפר."

 

"אני זוכר את הפגישה הראשונה שקבעתי עם מנהלת בית הספר. זה היה מפחיד מאוד, אף פעם לא ישבתי במשרד שלה אפילו. לא ידעתי איך היא תגיב לרעיון שלי, לרצון שלי להתערב בתכנים החינוכיים שהיא אחראית עליהם. מאוד חששתי שאקבל יחס טיפה מזלזל של: "אתה רק נער בתיכון, מה אתה כבר יודע ומה אתה יכול להציע שאנחנו, אנשי החינוך, כבר לא יודעים?". להפתעתי הרבה תגובתה הייתה שונה ב-180 מעלות, מזמינה מאוד, מקבלת, תומכת וחושבת על איך ליישם את הרעיון שלי. "

 

 

"כך שגם אם בעבר אפילו לא נפגשתם עם המנהלת לדוגמה, אין זו סיבה להירתע מלהוביל שינוי. תופתעו כמה מבוגרים ובני נוער אחרים יהיו להוטים להקשיב לכם, להירתם ולעזור לקדם את המטרה הגדולה."

 

לבסוף, סיכם עידן שיש לו אמון רב בבני הנוער, וכי "יש להם את כל הכוח להשפיע ואת הבחירה להשפעה, רק רציך לממש את הקופון הזה!"