הסיפור המופלא של לילך אלטשול

כבר בגיל שנה וחצי היא התחילה את החוג הראשון שלה 'גלי' באולם מפעל הפיס ביבנה, בגיל שנתיים וחצי היא הלכה לחוג 'בלט' במתנ"ס, כשהייתה בת 3 וחצי, בתחילת יוני 2013, היא קיבלה פתאום חום גבוה מאוד, שלא ירד עם שום תרופה, וההוריה הגיעו אתה למיון-ילדים והיא מיד אושפזה.

נדרשו מספר ימים עד שהרופאים קבעו שהיא לקתה בסינדרום קוואסאקי. טיפול ראשוני שניתן לה בבית-חולים לא עזר, ורק לאחד שבועיים – נמצא טיפול שכן הניב תוצאה, ולאחר חודש בבית-החולים היא שוחררה הביתה. אבל הסיפור לא נגמר בזאת. לאחר יומיים בבית, לילך שוב אושפזה עם כאבים מאוד חזקים בפרקים. לאחר אבחון מחדש נקבע שתקפה אותה מחלה בשם Systemic JIA – דלקת מפרקים רב-מערכתית.

באותו שלב המחלה הגיעה למצב כזה שלילך כבר יכלה ללכת וקיבלה משככי-כאבים (עם סמים) כל מספר שעות. לאחר שסוף-סוף אובחנה המחלה, וניתן טיפול מתאים (עם סטרואידים) – לילך השתחררה הביתה, אבל בגלל תופעות-לוואי ששיתקו את המערכת החיסונית שלה – לא היה ניתן לחזור לגן-הילדים, ולכן, במשך כל הטיפול – כחצי שנה, היא לא הלכה לשום מסגרת וגם עלתה במשקל ב-60%. "לקראת סיום הטיפול, וחזרה לחיים הרגילים, הרופא המטפל של לילך המליץ לנו לחזק את הגוף של הילדה עם פעילות ספורט." מספרת האם, אנה אלטשול.

המשפחה רשמה אותה לחוג שחייה טיפולי וגם חוג התעמלות קרקע, אצל לין גורביץ, פעמיים בשבוע, בבית-ספר רבין (מגיל 4 וחצי). בגלל ההצלחה בקבוצה של מתחילים בחוג נתנו ללילך הזדמנות לנסות להתקבל לנבחרת ולהשתתף איתם במחנה קיץ בעשרת (בעולם מקצועי להתעמלות מכשירים).

החל מהיום הראשון של המחנה, לילך התאהבה בכל סוגי המכשירים: קורה, מקבילים, קרקע וגם קפיצות. לאחר המחנה לילך ביקשה להישאר בהתעמלות מכשירים בעשרת. כך, מכיתה א', היא התחילה להתאמן בהתעמלות מכשירים בנבחרת יישובי גדרות. כשהיא הגיעה לתחרות ארצית הראשונה היא הייתה הכי קטנה מכל המשתתפים בדרגה שלה. כבר אז היא התחילה עם 4 פעמים בשבוע, כל אימון בין שעה וחצי לשעתיים.

בסוף השנה הראשונה, המליצו ללילך לעבור לקבוצה הכי טובה בדרגה שלה. אחרי מבחן, היא התקבלה לנבחרת מכבי קריית אונו, שהחזיקו במקומות ראשונים בכל הדרגות. כך, מכיתה ב', היא התחילה להתאמן בקריית-אונו, שזה 4 פעמים בשבוע, 3 שעות כל אימון, כולל חופשות בית-ספר, וגם, מחנה קיץ. בתחרות אליפות מכבי זכתה לילך במקום הראשון בקרקע ובמקום השישי בקרב-רב.

בסוף השנה, בתחרות ארצית בדרגה ה', זכתה לילך במקום 2 בקרקע ובמקום 7 בקרב-רב, ולמרות גילה הצעיר, עלתה דרגה. בכיתה ג' היא המשיכה עם 5 אימונים בשבוע, כל אימון 4 שעות, וגם אימוני-בוקר ואימונים כפולים, של 8 שעות, פעם בשבוע. בגלל שלילך עלתה דרגה – היא התאמנה עם בנות הגדולות ממנה בשנה או שנתיים. שנה זאת הוגדרה ללילך על-ידי המאמנת שלה כשנת חיזוק מיומנות, כדי שתוכל להתחזק לקראת שנה אחרי. ואכן, בכיתה ד' (שנה זו) לילך הגיעה לתחרות ארצית GYMNASTAR וקטפה את המקום השני במקבילים.

בתחרות אליפות האיגוד – מקום שני בקורה ומקום שביעי בקרב-רב, באליפות אור יהודה לקחה מקום שני בקורה, מקום שני בקרקע ומקום שני בקרב-רב, בתחרות אליפות ישראל – לקחה מקום שני בקורה ומקום שני בקרב-רב. כמו כן, הקבוצה של לילך לקחה מקום ראשון קבוצתי (דרגה 3 ה' מסלול אולימפי).

המכשירים האהובים של לילך הם קרקע וקורה.

לילך סיפרה לנו שהיא קיבלה השראה בזמן התחרות על הקורה, בגלל החתימה של נדיה קומנצ'י, שזו השאירה על הקורה בזמן ביקורה בארץ, לפני מספר  חודשים. 

צריך להדגיש שבשנה הנוכחית היא עברה לאימונים של 5 שעות 5 פעמים בשבוע, ובנוסף, בימי ראשון ושישי אימון כפול.

ללילך יש אישור לא להגיע לחלק מהשיעורים בבית-הספר בגלל האימונים, ולכן, ביומיים שנשארו לה 'פנויים' מהאימונים היא לומדת עם מורה פרטית, כדי להשלים את החומר שהחסירה. את שנת-הלימודים היא סיימה עם תעודת-הצטיינות. 

– לילך, איך הרגשת כשזכית במקום השני?

" כשזכיתי במקום השני ממש שמחתי והייתה לי הרגשה מאוד טובה, לא ציפיתי שאני אזכה במקום שני"

– מה אמרו על זה החברים והמשפחה?

"החברים שלי אמרו לי 'כל הכבוד', והמשפחה שלי הייתה מאוד גאה בי."

– האם לא מדובר בספורט תובעני מאוד?

"כן, מדובר בספורט תובעני מאוד, לפעמים האימונים קלים ולפעמים האימונים בכלל לא קלים, ואני צריכה לנסוע כמעט כל יום לקריית-אונו, שזה לפעמים שעתיים נסיעה הלוך וחזור, ואין לי אפילו קצת זמן להיפגש עם חברות שלי חוץ מיום שבת שרוב הזמן אני נחה אחרי שבוע עמוס מאוד ועושה שיעורי בית."

– מה החלום שלך?

" החלום שלי הוא לזכות באולימפיאדה במקום הראשון."