הסוד להתמודדות עם אתגרי החיים
"מעשה אבות סימן לבנים": מה יכול יעקב אבינו ללמד אותנו על ההתמודדויות האישיות והלאומיות שלנו היום? השבוע נצלול יחד עם הרב יוסף יצחק לרר מנהל בית חב"ד יבנה בטור של פרשת השבוע "ויצא" ונבין מדוע הירידה היא בעצם תחילתה של עלייה גדולה, ואיך הכוח של יעקב מאפשר לנו להפוך את ה"מלח והתבן" - את הקשיים והאתגרים - למעדן..
לאחר הבחירות, כשאנו מבינים שכל האידיאולוגיה והדאגה הכנה לביטחון ולשלום של כלל אזרחי המדינה – שאיתן ניסו לצבוע את מוחנו בכל הכלים העומדים לרשותם – פינתה את מקומה ביום אחד ל"כיסאו-לוגיה". זה הזמן לצאת מעולמם של עשיו ולבן ולהיכנס לעולמו של יעקב. אין יהודי שהוא עשיו או לבן, ואין יהודי שאינו יעקב, השינוי קיים רק במישור ההתנהגותי.
לצערנו, מוטב שלא נאמץ את התנהגותם של חברי הכנסת, שכן למרות שכל צד מאשים את רעהו בסטייה מדרך האמת, נראה שכולם צודקים. על כן, עלינו לפנות לבית הכנסת, להאזין לפרשת השבוע – פרשת "ויצא" – ולאמץ את דרכו של יעקב. הוא אינו רק אבינו, הוא מעניק לנו את הכוח ללכת בדרך הנכונה. כפי שכתוב: "מעשה אבות סימן לבנים" – שפירושו המעשי הוא – שמעשי האבות אינם רק אירועים היסטוריים, אלא "סימני דרך" המעניקים לבנים את הכוח להתמודד עם אתגרי החיים. הידיעה כי האבות הצליחו לעמוד בניסיונות ולקדש את ה', מעניקה לצאצאיהם ביטחון וכלים להתגבר על קשיים אישיים ולאומיים ולנהוג כמותם. הכרת סיפור הפרשה מאפשרת לנו לקבל כוחות ולהשליך את הלקחים הללו על חיי היומיום שלנו.
מה חדש?
בפרשה, יעקב יוצא מבאר שבע – מבית אביו, החממה הביתית – ויורד לחרן, למקום מושב משפחת אימו. שם הוא פוגש את המנהיג, את לבן. ירידתו לחרן נבעה מהצורך לברוח מעשיו אחיו, שביקש להורגו. כפי שהתורה מציגה, עשיו מייצג את הרשע ואת השעבוד ליצרים שליליים. אך כפי שראינו בפרשה הקודמת, יצחק מנסה לברך את עשיו כדי להעתיק ממנו את השעבוד לרע, שגורם לו להתנהגות שלילית בכל המישורים. יצחק מבין שהתנהגות עשיו היא חיצונית, אך היכולות החיוביות הטמונות בו הן עוצמתיות, שכן הוא מגיע ממקור רוחני גבוה. יעקב אמנם בורח מעשיו מחשש שייפגע פיזית, אך הוא ממתין ומצפה לראות את עשיו, שכן בתוך הרע שלו טמונים דברים חיוביים שיעקב ביקש להוציא אל הפועל כדי להביא את העולם לשלמות – דבר שטרם קרה, שכן עשיו טרם תיקן את דרכיו. עם זאת, אין ספק שהדבר יתרחש בקרוב עם הגאולה, כפי שאנו מתפללים בכל יום: "וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו"."
אחד הדברים המדהימים שאנו לומדים מסיפור ירידת יעקב לחרן, הוא – שהירידה לא השאירה אותו במקום נמוך, אלא גרמה לו להגיע למקום גבוה אף יותר – כביטוי חז"ל: "ירידה לצורך עלייה". יעקב מוליד ומחנך את ילדיו בסביבה עוינת, שבדרך הטבע יכלה למשוך אותם לתרבות רעה. הם שוכנים ליד "סבא רמאי" שלא היה רק פסיבי, אלא גם אקטיבי; הוא טען "הבנות בנותיי והבנים בני" ובוודאי חיפש כל דרך כדי שינהגו בדרכו. לא לחינם יעקב לא ישן באותן שנים. אברהם ויצחק, למרות שגרו בארץ ישראל, ראו כיצד מאברהם נולד ישמעאל ומיצחק נולד עשיו. יעקב, לעומת זאת, שהקים את משפחתו בנכר=ארץ זרה, זכה שכל ילדיו ילכו בדרך שהוא סלל להם.
מסיפור הפרשה אנו למדים איך להתמודד בחיים. אנשים מנסים "לזרום", אך כאשר נתקלים בהתמודדות ,נשברים ותוהים: מדוע נולדתי עם יצר קנאה? מדוע אני כועס? מדוע אני נמשך לדברים שליליים? כאן בא יעקב ומלמד אותנו: לירידה שאתה חווה אין מטרה שתיפול, אלא כדי שתגיע למקום גבוה יותר. זאת אנו רואים במבחן התוצאה של יעקב: למרות כל המאמצים של לבן לרמות אותו ולנשל אותו מרכושו, הוא יוצא מחרן ברכוש גדול. למרות כל המאמצים לפגוע בחינוך ילדיו, הם יצאו טובים יותר מהדודים שלהם.
מתוך שאלתו של עשיו בפרשה הקודמת ("איך מעשרין את המלח ואת התבן"?), אנו למדים כיצד לגלות את הטוב שבתוך הרע ולהתרומם ממנו. המלח כשלעצמו צורב ואינו ראוי למאכל, אך בכמות מדודה הוא הופך מזון פשוט למעדן שראוי לשולחן מלכים. כך גם כאשר אתה מרגיש שיש בך תכונות עוצמתיות שעלולות להפיל אותך – קח את העוצמה הזו והשתמש בה כדי להעצים את הטוב!
בבית הכנסת למדנו שתפקידנו לצאת מבית הכנסת, מהמקום המוגן אל הרחוב החשוך ולהאיר אותו בכל טוב. אסור לנו לוותר על אף יהודי, כי אין יהודי שאינו בן יעקב, ואין יהודי שאינו מסוגל לסלק את החושך שנוצר מהתנהגותו ולגלות את האור הטמון בו.