הלב בוכה: האב נפטר ואחריו בתו

מספר חבר המשפחה, חבר מועצת-העיר, עו"ד מאיר דהן: "אמש, סיגלית, נטמנה לצדו של אביה, שמעון בן-אבו ז"ל. נקברה על-ידי בעלה, על-ידי אמה, על-ידי אחיה, על-ידי שלושת ילדיה… רק לפני שלושה שבועות, הם טמנו את האבא, הסבא, הבעל, החם… ואמש, הם שבו לאותה חלקת-קבר מוכרת, אל אותה זירה אומללה, על-מנת לקבור בה גם את סיגלית. והרי לסיגלית עוד טרם מלאו 50." הוא מספר בכאב ומוסיף:

"לפני שלושה שבועות, עמדה סיגלית על אותם רגבי עפר תחתם נטמן אביה וביכתה את לכתו בכי מר, ואמש, כבר הייתה היא מתחת לאותם רגבי עפר, התאחדה לה עם אביה האוהב והכואב, שלבו נשבר בקרבו עם היוודע לו דבר מחלתה הקשה של בתו האהובה. טבעו של עולם הוא שילדים קוברים את הוריהם, ונקבע במרומים שלא ישתנו סדרי עולם שאב אוהב לא יקבור את בתו האהובה, ובעוד מצבה של סיגלית הולך ומידרדר – לקה האב בשבץ מוחי, ונאסף אל אבותיו, ולא השתנו סדרי עולם, ובת קברה את אביה, ורק אז התפנתה להתייסר ייסורים קשים ולהתאבל גם יחד, ולא לצער את אביה האהוב והאוהב עד אשר הלכה גם היא בדרך כל הארץ."

שמעון בן-אבו ז"ל ובתו סיגלית מזוז ז"ל

"שמעון, עלה ארצה ממרוקו כנער" נזכר דהן "התגייס לצה"ל כלוחם, עבד קשה כל ימי חייו, וגידל משפחה לתפארת מדינת ישראל, גידל את סיגלית, שיופיה הפנימי השתקף בזיו פניה היפות, הנעימות, הטובות, הייתה אשת חינוך מן המעלה הראשונה, שחינכה מאות רבות של תלמידים, לערכים, למצוינות, לאחווה, לאהבת אדם, לאהבת הארץ, ולתלמידים אשר חסו בצל כנפיה – הייתה מסורה כל כולה. אך מעל לכל, מסורה הייתה למשפחתה – בעלה ושלושת ילדיה – והעניקה להם את נשמתה. ובשנים האחרונות נלחמה בגבורה במחלת סרטן תוקפנית ואלימה, כשעל פניה נסוך חיוך תמידי כובש ואופטימי, ולא נשברה לרגע."

"ועולם כמנהגו נוהג, וסיגלית קברה את אביה, שמעון, ובנה ובנותיה של סיגלית קברו את אמם. תהא נשמתם של שמעון ושל סיגלית צרורה בצרור החיים. תנחומים למשפחת בן-אבו ולמשפחת מזוז."