"הכי גאה בעולם לשרת בצבא הכי מוסרי בעולם"

סא"ל שרון ביטון מיבנה, מפקד על בית-החולים שהוקם במחסום ארז לטיפול בנפגעים העזתיים. בריאיון מיוחד לפורטל 'יבנה שלי MYavne'

תושב יבנה, שרון ביטון, משרת בצה"ל מזה 25 שנים, ובמבצע 'צוק איתן' האחרון הוא ניהל' ממש בחזית' את בית-חולים השדה, שהוקם במחסום ארז, לצורך הפעולה בעזה. ביטון גדל בקריית-גת וגר ביבנה ב-11 השנים האחרונות. הוא הגיע לעיר בעקבות אשתו מפני שהוריה יבנאים ותיקים.

לילך ביטון, אשתו, סיפרה תחילה על המבצע בעזה מנקודת מבטה: "אנחנו עברנו, ועדיין עוברים, תקופה לא פשוטה, מאוד מלחיץ כל העניין. מצד אחד, שלא רואים את שרון, ומצד שני, הדאגה, הבלתי פוסקת, לעצם העובדה שהוא נמצא שם, באזור שאנחנו יודעים שיש בו לחימה לא פשוטה. אך הגאווה היא גדולה, אנחנו מאוד גאים בו על מה שהוא עושה. תחושה באמת של גאווה אינסופית, של סיפוק, שליחות עבור המדינה. גם אני הייתי בצבא, הרבה שנים, ואני מכירה את המערכת, מבינה את החשיבות, כמובן, של הדברים הללו, של כל הפעילות הזאת. יש געגועים ודאגה רבים. כמעט ולא ראינו את שרון בשלושת השבועות האחרונים, מעט מאוד – רק טלפונים, פה ושם. עכשיו זה קצת יותר טוב, אבל השבועיים הראשונים היו רק לכמה שניות, או הודעות בלבד. לא פשוט, אבל הגאווה והשליחות של מה שהוא עושה חזקות מאוד."

שרון עם האישה והילדים

על הילדים, אמרה: "הקטן הוא בן 6 וחצי, ויש לנו עוד שניים, בני 13 ו-16. הם גדלו בבית שאבא לא נמצא בו הרבה. היו תפקידים, שהוא עשה ממש הרבה שנים, שראינו אותו פעם בשבוע, או שנסענו אליו לשבתות, זה לא היה משהו חדש שהם לא מכירים. שיתפנו אותם במסגרת מה שאפשר לומר, הראיתי להם את הכתבות שפורסמו בנושא. לקטן יותר הסברתי, במונחים שלו, כי הוא מאוד חשש לשלום אביו. סיפרתי לו מה שאפשר. הוא סיפר שאבא שלו מטפל באנשים ועוזר להם בזמן המלחמה."

על סיפור מעניין ששמעה מבעלה, במהלך התקופה, הוסיפה: "היה את הסיפור עם הילד הקטן, בן 7, שהגיע אליהם עם סבתא שלו מעזה. הסבתא מאוד חששה ולא שיתפה פעולה, היא אמרה לשרון שהיא לא יכולה לבטוח בו, כי חששה שהצבא יפגע בו. אחרי בדיקות ראשוניות גילו שהוא חולה לוקמיה, ברמה קריטית, שאם הוא לא יקבל טיפול – הוא לא ישרוד את הלילה. אחרי שכנועים רבים, הם הסכימו להעביר אותו לתל-השומר וכרגע הוא חי, אבל עדיין המצב שלו קריטי. אם הוא לא היה מגיע באותו היום – הוא לא היה שורד. שרון סיפר לי את זה בטלפון, וזה קרע אותי, הוא התרגש והלך לבקר אותו בבית-החולים אחר-כך."

טיפול בילד פלשתינאי

בשגרה, ביטון הוא מפקד בית-הספר לממשל, של תיאום פעולות הממשלה בשטחים (כפוף לאלוף יואב מרדכי), ובמלחמה הנוכחית הוא מינה אותו למפקד משימת בית-החולים ההומניטארי אותו הקימו בעזה.

סגן-אלוף ביטון בקושי ראה את משפחתו בחודש האחרון, וגם במהלך הריאיון עמו הוא עדיין היה בעוטף עזה כדי לתת מענה לפצועים משני הצדדים.

אז, כאמור, בין כל הפצועים, המאבקים והמתחים, הצליח סא"ל ביטון לספר לפורטל 'יבנה שלי MYavne' על העבודה שהוא והצוות שלו עושים בעוטף עזה.

"המשימה היא לא שונה מכל משימה צבאית אחרת. אני 25 שנים איש צבא, ואוטוטו אלוף-משנה. קיבלתי אחריות על משימה צבאית, כשבמקרה הספציפי הזה אני צריך לפקד על בית-חולים, אז כמו כל מפקד בצבא – הגעתי עם אותה מסירות ועם אותם כללים."

"התפקיד הזה שונה, לכאורה, כי יש מי שיכול היה לפרש אותו כ'סיוע לאויב' – אבל לאנשים שלי, ולרופאים שנמצאים פה, מאוד ברור שבמה שאנחנו עושים אנחנו מסייעים למדינת ישראל. המדינה לא נלחמת בעזה, אלא בארגוני הטרור שם. עצם זה שאנחנו נמצאים כאן ומגישים סיוע הומניטרי לתושבי עזה – אז אני משרת את האינטרס הישראלי, ואין לי ספק בזה, ובנוסף, אני גם מסייע לאנשי ומצמצם את הסבל שלהם, אז זה ניצחון, ושני הצדדים מנצחים, אז זה מעולה. נוח לי עם המשימה, אין לי ספקות או שאלות, ואני מדבר בשם כל הצוות."
 
 

"הרופאים כאן נשבעו את שבועת חיל-הרפואה, ועבורם מטופל הוא מטופל, אז זה 'פשוט' עבורם. אין פה טיפול צבאי יבש. היה לי מקרה מיוחד, עם הילד בן השבע, עליו אשתי סיפרה בתחילת הריאיון, במקרה הזה הרגשתי פחות אל''מ ויותר אבא. זה מעורר המון מחשבות, המצב הזה, אבל אני חוזר ואומר, אין ספק לגבי ערכיות המשימה ומטרתה. אני הכי גאה בעולם לשרת בצבא הכי מוסרי בעולם."

יום-הולדת הרחק מהבית

ומה עם המשפחה?
"בשלוש השנים האחרונות אני שירתי בבסיס שאיפשר לי לראות יותר את הבית, אבל בכל השנים האחרות שירתי ביחידות שדה סגורות. הילדים התרגלו לזה שאבא לא מגיע לאסיפת-הורים, או לפעמים יוצא, חזרה, באמצע חופשות. כשלמבצע הזה קראו 'צוק איתן' התכוונו לנשים ולאימהות שלנו, כי מה אנחנו בלעדיהן?"

"כשיש לך אישה כמו שיש לי בבית – אז אני יודע שהם בידיים הכי טובות בעולם, ואני יכול להתמקד במשימה שאני עושה, אני יודע שכשהטלפון יצלצל, פעם ביום, זה תמיד אחרי שמישהו מספר בחדשות שהיה אירוע בטחוני בגרזה שאני עובד. בשעות שהגעתי הביתה – הילדים הספיקו להציץ בי, ומה שחשוב זה שבעידן הנוכחי היה קל לתקשר דרך הסמארטפון, כשהבן שלי אומר לי שהוא גאה בי – אז אני שמח מאוד."

ביטון חגג יום-הולדת, בשטח כמובן, בשבוע שעבר. בדף הפייסבוק שלו ענה כך לכל המברכים:
"אין ספק שזה היה יום-הולדת שונה, ולא דומה לקודמיו. מתנצל על שלא הצלחתי להשיב באופן אישי לכל מברכיי. מאחל שתבורכו בברכותיכם ושנזכה כולנו לנוח תחת גפן ותאנה. ריגשתם, העליתם חיוך ובעיקר שימחתם לאור ההבנה שהתברכתי בכם."

והוא מוסיף: "חשבתי רבות אם לכתוב, אבל אירועי השעות האחרונות הציתו בי הכרח לומר- חברים ומשפחה שלי: זה לא נכון! זה לא הזמן! הקריאות להרוג את כולם, לשטח את בתיהם, לפטר את השרים ולזרוק לים את ראש הממשלה. למה הם מועילים?! את מה הם משרתים?! כחייל, יודע אני לומר כי אתם (העורף) הוא הצוק האיתן! כל מי שנמצא סביבי חש את הרוח הגבית שאתם לא חדלים להעניק. עוד יגיע הרגע בו נתפנה, כולנו, להתחבק, לבכות את מתינו, ללקק את הפצעים, ואם ממש חשוב לכם – אז גם לשאול שאלות קשות. ועכשיו – הודו לה' שלא עשנו ככל הגויים ולא נתן גורלנו כגורלם. המשיכו להישמר לנפשותיכם, לשדר לצה"ל את תמיכתכם האיתנה וכן, מי שמאמין – תפילה חרישית לשובם של נעדרינו והחלמת הפצועים. זכרו – לנצח (!) ולהישאר בני-אדם!"

חיילים מפנים אישה קשישה עזתית לאחר שננטשה. החיילים מצאו אותה לאחר אפיסת-כוחות. צפו בקטע המרגש בין החייל לקשישה:

תמונות נוספות: