הכירו! מפעל החסד ביבנה!
המפעל שהוקם ביבנה ולא מרוויח כלום. נכנסנו להציץ!
בעיר יבנה, במיוחד באזור התעשייה שלה, ישנם מפעלים ועסקים רבים, ישנם רווחיים יותר וישנם פחות, אבל מפעל אחד שהוקם, דווקא במרכז העיר, אינו מרוויח כלום. אם נהיה ישירים יותר – הוא גם אינו אמור להרוויח כלום.
הכל התחיל כשהייתי צריכה עזרה באיזשהו נושא ביהדות, התקשרתי לרב לרר והתייעצתי איתו. לקראת סיום השיחה הוא שואל אותי: "במפעל כבר היית?"
על איזה מפעל כבודו מדבר? שאלתי. "כשאתם עוברים בפארק הנחל – תיכנסו לבקר בבית חב"ד", הייתה התשובה.
מה חדש?
האמת שהייתי די מסוקרנת, ותוך שבועיים מצאתי את עצמי בשערי בית חב"ד. נכנסתי ונדהמתי. אולי אתחיל מהסוף, במשך 25 הדקות ששהיתי שם, פרקו משאית עם משטחי-מזון ומוצרים לבית: שימורים, היגיינה, קפואים ומוצרי חלב.
הרב לרר עם נער מתנדב מהעיר
התבוננתי מהצד, נראה היה שהמערך כולו מופעל על-ידי שני אנשי-תפעול מרכזיים, כשלצדם עובדים נוספים. כששאלתי לשמם, הם ענו לי: "יבנאים שורשיים", אך ביקשו להישאר אנונימיים. כיבדתי את בקשתם, אבל הסתקרנתי מאוד לשאול כמה הם מקבלים על כזו עבודה. אולי זה היה חטטני מדי, אבל עם קצת פוליטיקלי קורקט הצלחתי לשאול את השאלה, ואז נדהמתי למשמע התשובה: "הכל בהתנדבות. גם ה'עובדים' שאתם רואים פה עכשיו – עושים הכל בהתנדבות. זה מפעל של ממש – רק בלי משכורת – הכל למען נזקקים. בהחלט יש לנו שכר הנאה, כשאנו מצליחים לשמח אנשים שזקוקים לעזרה."
ואז פגשתי ברב יוסף לרר, הרב שהגיע ליבנה כבר לפני יותר מ-30 שנה, ואין כמעט יבנאי שלא מכיר אותו, בדאגה שלו לכל יהודי: "כשאמרתי לך מפעל, התכוונתי לזה. יש כאן עוד פעילויות, אבל בשנים האחרונות פעילות מפעל החסד של בית חב"ד עולה על הכל.
"למען הסר ספק, המפעל הזה הוא לא שלי" הוא מצטנע "המפעל הזה הוא של התושבים והמתנדבים, אנחנו נותנים רק הפלטפורמה. בימי שישי, לדוגמא, ארז פרידמן, אחד מהמתנדבים הוותיקים (בעלי 'עתיד מיזוג אוויר בע"מ') לקח על עצמו לחלק מזון טרי וחם לכבוד שבת. כשאת המזון עצמו תורמים בני משפחת המסעדה של ג'יזל. זהו שיתוף-פעולה שכל כולו הוא חסד טהור של בעלי העסקים הללו."
"מדי יום מחולק אוכל מבושל," הוא ממשיך לספר בגאווה "אוכל טרי, שהגיע ברובו מהצלת מזון, על-ידי מתנדבים שבית חב"ד גייס. אם האוכל הטרי הזה לא ייאסף באותו יום – הוא ייזרק, לא חבל? בזכות המתנדבים האלו, שנותנים מעצמם, האוכל הזה הופך למצווה, לחסד – זה מה שקורה פה."
"הפעילות הזו הולכת וגדלה, כי המצב בארץ מחייב. רק לאחרונה נבנה מחסן למרכז החסד, שנתרם לעילוי נשמת אברהם איילון ז"ל. במחסן של מרכז החסד מאוחסנים משטחי המזון היבש, שאינם מחייבים חלוקה מיידית, שם הם נארזים ומחולקים מדי חודש."
"ישנם כאלו שיקבלו מזון בתדירות כמעט יומית, וישנן משפחות שיקבלו סל שבועי או חודשי. לפני חודשי החגים, בניסן ובתשרי, חבילת המזון תגדל ותכיל יותר מוצרים, בהתאם לכמות המוצרים שהמפעל הצליח לגייס."
"יש לנו זרוע מיוחדת של בית חב"ד, הפועלת עם קשישים. אגף 'חב"ד לנוער', הפועל עם בני הנוער מהתיכונים וחטיבות הביניים, ומשמח, מדי שבוע, את הקשישים. האנשים הבודדים האלו, כשהם זוכים לביקור של בני הנוער עם שי מחמם – מקבלים חיות ושמחה כשמישהו אכפת לו ממנו."
"חלק מהיופי הייחודי של מפעל החסד זה שהוא מחבר את כל תושבי העיר לעשייה הברוכה. התרומות של האנשים מהעיר מסייעות לנו להגדיל את החלוקה ולגוון את המוצרים, ולא רק להיות תלויים בתרומות של משטחים שנתרמים מהמפעלים עצמם. אנחנו מנסים לגייס כמה שיותר. כמה שייכנס יותר – יחולק יותר." מסכם הרב לרר.
"מה זה פה הילקוטים?" – אני שואלת. "אלו ילקוטים שרובם כבר חולקו עם כלי-כתיבה בתחילת שנת הלימודים. זהו חלק מהפרויקטים הייחודיים שאנו מבצעים מדי פעם במשך השנה: חלוקת ילקוטים, מחברות וכלי-כתיבה בתחילת שנת הלימודים. חלוקת שמיכות ומוצרי חורף לקשישים לקראת החורף, ובית חב"ד אפילו סייע, בתקופה האחרונה, גם לפליטים שהגיעו מאוקראינה."
אני חייבת לזוז. "זה אחד הדברים המרגשים ביותר שראיתי ביבנה, 'מפעל' אמיתי, מפעל של חסד!" אני מסכמת.
