הזעקה של 'יניב המגניב'

"מי שמכיר אותי מקרוב יודע שהחיוך שלי הוא חלק מסימן ההיכר שלי, אבל כבר תקופה ארוכה שקשה לי לחייך חיוך אמיתי.

ואני באמת דוגל בלחייך ולהודות על  ה'יש'.

אבל… ויש אבל גדול!!

זאת תקופה ארוכה שאיפה שאני לא נמצא – אחרי שאומרים "שלום" אחד לשני מגיע המשפט: "נו, אז איך זה לחזור להופיע??"

אז ככה: לא, לא חזרתי להופיע, וגם אין צפי באופק!!

לא חזרתי, כי אין עדיין מתווה לילדים, כי אין חיסונים לילדים (בינינו, גם לא יודעים אם יתחסנו מבחירה של ההורים).

כן, יש מלא הופעות בחוץ, אבל לא של ילדים… ואם כבר יש משהו – אז זה פירטי וללא אישור.

כן, הפארקים ומקומות הבילוי לילדים מ-פ-ו-צ-צ-י-ם ברמת הדוחק (אני השבוע עשיתי U פעמיים כשיצאתי עם ילדיי להסתובב מרוב מחנק).

אני לא מדבר כבר על הצורך הכלכלי שלי לעבוד במה שאני עושה הכי טוב, אלא באמת מתוך הנפש שזקוקה לזה.

אני לא מבין הרבה בבריאות (לא סיימתי את התואר ברפואה).

גם משתדל לא להבין בפוליטיקה, מבחירה, אבל משהו פה מריח לא טוב!!!

אני באמת אשמח לדעת מה ההבדל בין תרבות המופעים לילדים למקום בילוי של משפחות שדחוס עד 0 מקום?!?!

אני לא מבקש הרבה, רק שיסבירו לי למה אסור לי להופיע???

למה אסור לי לפגוש קהל 'אמיתי' מולי?!

אז גם אני מצטרף לחברתי מיקי>>כאן וקורא לכם קהל יקר להשמיע קול זעקה!!!