הזירה הפוליטית: שחר חדש

קהילת יוצאי אתיופיה ביבנה נחשבת לגדולה יחסית, אך מדוע היא נותרת, לא פעם, עם תחושה של החמצה וחוסר שיתוף-פעולה מצד הרשות המקומית? ואלו תמורות עברו היחסים בין חבר-המועצה שחר סימנה לראש העירייה?

חבר מועצת-העיר, שחר סימנה, הוא בן-אדם נחמד. מסוג האנשים שהייתם רוצים שיתגורר לידכם, אולי אפילו יהיה יו"ר ועד הבית אם תבקשו ממנו יפה. הוא צנוע, מתחשב וחדור אמונה שסביבתו הקרובה תהיה טובה יותר אם רק כולם ישלבו ידיים למען המטרה.

אבל שחר סימנה הוא גם תמים במידה מסוימת וכמו לא מעט עולים מאתיופיה, נוטה להתבטל בפני אנשים שהוא לא מעריך נכונה את מידת הנכונות והאמביציה שלהם.

במשך שש שנים וקצת הוא יושב סביב שולחן הקואליציה של ראש העירייה, צבי גוב-ארי ושומר על זכות השתיקה. אחת לכמה חודשים הוא מנסה לקבוע פגישה עם גוב-ארי. לפעמים הוא נענה, לפעמים לא. סימנה קיבל זאת בהכנעה, ככל הנראה אומר לעצמו שזו דרכה של פוליטיקה ושראש עירייה הוא בן-אדם עסוק שצריך לחכות בסבלנות על-מנת להציג בפניו את הצרכים הבוערים של הציבור שבחר בו.

אלא שבחודשים האחרונים, תדמית הנחמדות של סימנה הולכת ודוהה ואת מקומה תופסת דמות שלא הכרנו עד עתה: דמות של חבר-מועצה לוחמני, שמוכן ללכת עד הסוף על-מנת שבני הקהילה שלו יקבלו מענה ראוי לבעיותיהם.

לפני מספר שבועות, כאשר נפגשתי אתו במסגרת הכנת ידיעה על הדרישה להקצאת קרקע לבית-כנסת עבור בני הקהילה, הוא אף הרחיק לכת ודיבר על "קרע" הקיים בינו ובין גוב-ארי.
 

אמירה זו מעניינת ומפתיעה בו זמנית ועתידה להשליך על מערכת היחסים בין השניים בהמשך הקדנציה.

חבר מועצת-העיר שחר סימנה (מימין) עם מנהיגי העדה בפעילות ב'צוק איתן'

סימנה הפציע בפוליטיקה המקומית מספר חודשים לפני מערכת הבחירות של שנת 2008. בניגוד לרשימות אחרות הוא לא הוציא סכומי כסף גבוהים עבור פרסומים בעיתונות המקומית ומיקד את מירב מאמציו בפעילות בקרב בני העדה האתיופית בעיר.

בזירה הפוליטית פקחו עין חשדנית על המועמד החדש, שביקש להיכנס לנעליו של אורי מסאלה, העולה מאתיופיה הראשון שכיהן כחבר-מועצה ביבנה, ובאותם ימים החליט שקדנציה אחת מספיקה לו.

גורמים פוליטיים טענו כי סימנה מנווט על-ידי יחיאל כהן, שהחל לשמש מעין יועץ סתרים של גוב-ארי. הדעה הרווחת באותם ימים הייתה, שגוב-ארי, שהבין כי יתקשה לקבל מספר גבוה של מנדטים ב'יום הבוחר' – מבקש להריץ 'רשימת לויין' שתצטרף לקואליציה שלו לאחר הבחירות.

על-פי אותם מקורות, גוב-ארי וכהן, לכאורה, זיהו ואקום שנפער עם פרישתו של מסאלה וביקשו להציב את סימנה כמועמד המייצג את בני הקהילה האתיופית ביבנה.

גורמים פוליטיים טענו כי השניים הנחו אותו כיצד לבצע מהלכים פוליטיים וכיצד להתנהל בסבך הבירוקרטיה מול משרד הפנים. היו שהרחיקו לכת וטענו כי גוב-ארי לכאורה, היה מוכן לסייע כספית את עלויות הרצת הרשימה.
 

כך או כך, בדו"ח הביקורת של מבקר המדינה, לאחר הבחירות, נכתבו השורות הבאות על רשימתו של סימנה: "הסיעה לא מסרה את חשבונותיה ואת הדוח הכספי למבקר המדינה למרות בקשות חוזרות ונשנות." 

הביקורת ציינה כי לרשימה ניתן דין-וחשבון לא חיובי לגבי תוצאות ביקורת החשבונות שלה.

בבחירות 2008 סיעתו של סימנה זכתה למנדט והצטרפה לקואליציה של גוב-ארי. במהלך חמש שנים נראה היה כי חבר-המועצה הטרי מסתדר באופן מעולה עם ראש העירייה: זה – מגיע לישיבות המועצה ומרים את ידו בהתאם להנחיות הקואליציה, ולשכתו של האחר – הייתה פתוחה עבורו תמיד.

ברקע ריחפה תמיד בבואתו של יחיאל כהן, שלטענת גורמים במערכת העירונית נותר המנטור הפוליטי של סימנה עד לימים אלו ממש.

מערכת הבחירות של 2013 קבעה כללי משחק חדשים: רשימתו של גוב-ארי זכתה להישג מרשים וקיבלה חמישה מנדטים ואילו רשימתו של סימנה קיבלה שוב את אותו מנדט בודד, לו זכתה חמש שנים קודם לכן. בעוד שבעיניו של סימנה, מערכת היחסים עם גוב-ארי, נותרה כפי שהייתה, נראה כי דברים נראו מעט אחרת על-ידי ראש העירייה.

משקלו הסגולי של סימנה בקואליציה העירונית כמעט והתאדה. במציאות הפוליטית הנוכחית גוב-ארי כלל לא זקוק לו. סימנה, שהתרגל ליחס מלטף ומתחשב מצדו של ראש הרשות, קיבל לא פעם כתף קרה.

כשהוא שולח הודעת טקסט לגוב-ארי, הוא עדיין מקפיד לשמור על גינוני טקס וכבוד, ממש כאילו הוא שולח מכתב רשמי. משלא נענה, החל, לראשונה בחייו הפוליטיים, לחשוף שיניים, לתקוף את גוב-ארי בפומבי ואף ארגן הפגנה מול העירייה.

גוב-ארי לא נענה לדרישתו להיפגש ובחר לנזוף בו בהודעה משלו, בה הוא מציין כי הוא "מבין מהיכן נובע השינוי בהתנהגותו של סימנה."

סימנה ניסה להתנצל ולהבהיר כי אין לו כל כוונה לקרוא תיגר על סמכותו המוחלטת של ראש העירייה, אולם נראה כי מבחינתו של גוב-ארי, זה נעשה מאוחר מדי.

נכון להיום, סימנה מהווה מעין יצור כלאיים פוליטי: הוא אמנם חלק מהקואליציה של גוב-ארי באופן רשמי, אך מתנהג כאופוזיציונר לכל דבר ועניין. במהלך השבועות הקרובים העננה תתבהר ודברים ייחתכו לכאן או לכאן: סימנה ייאלץ להחליט אם הוא מוכן לעמוד על שלו, ולהילחם עבור הנושאים אותם הוא מבקש לקדם, או שהוא יחזור לזרועותיו של גוב-ארי, לאחר שיבקש מחילה, סליחה וכפרה.

ברקע נמצאות מאות משפחות, בני העדה האתיופית, ששלחו למועצת-העיר נציג שידאג להן ולא תיארו לעצמן כמה בוגדנית והפכפכה היא הפוליטיקה המקומית ביבנה.

ראש העירייה, צבי גוב-ארי, מסר בתגובה לדברים: "אני מעריך את פועלו של מר סימנה לטובת הקהילה. פעילותנו לטובת הקהילה מגוונת ורחבה יותר מכל מקום אחר. הדברים נעשים ביסודיות ובצנעה תוך מתן עדיפות בהשקעה, בעיקר בתחום החינוך, לטובת דור העתיד ואינני סבור שקיימת עיר אחרת אשר כ- 85% מהתלמידים בני העדה האתיופית זוכים לתעודת בגרות מלאה.

באשר לדרישה לבית-כנסת, אציין כי לפני כשנתיים הוקם בית-כנסת לעדה בשכונת רמות- ויצמן, לפני כן הוקצה מבנה לטובת אירועים של העדה, כן קיים מרכז תרבותי רוחני של העדה אשר משמש בסופי שבוע כבית כנסת ועוד.

יתר ההנחות, ההשערות והרכילויות ב'מרחב הפוליטי' אינם ראויים להתייחסות. מר סימנה ראוי לתמיכה ולסיוע ואלה מוענקים לו בהתאם לאפשרויות.

אני סבור שהגיעה העת שפורטל 'מי יבנה' יפסיק לנסות לייצר חדשות ומעבר לכך לעודד אווירה של קונפלקטיביות בין תושבי העיר ובעיקר על-רקע עדתי." (לדבריו. ר.ד.).