הזירה הפוליטית: ירוק עולה

עד לפני שלוש שנים הם היו רק על הנייר. לא ממש התייחסו אליהם, או אל רצונותיהם, כיאה לתושבים עתידיים, שעדיין לא ניתן לתהות על קנקנם. אלא שבמערכת הבחירות האחרונה הם נכנסו למשחק:

מרבית תושבי 'השכונה הירוקה', שרק כשליש ממנה היה מאוכלס באותה העת, בחרו להצביע לראש העירייה המכהן, צבי גוב-ארי ולרשימתו 'יבנה שלנו', שגרפה חמישה מנדטים (שליש מכמות חברי-המועצה)

אך במהלך השנתיים שחלפו מ'יום הבוחר', לא מעט דברים קרו בעיר. בראש ובראשונה אוכלוסיית 'השכונה הירוקה' גדלה באופן משמעותי. חלק גדול מהתושבים, שהגיעו בפרק הזמן הזה, עדיין לא גיבשו דעה בכל הנוגע למי הם רוצים לראות בראשות העירייה. אולם על דבר אחד אין עוררין: הרכב מועצת-העיר צפוי להשתנות באופן משמעותי.

השכונה הירוקה. נכנסו למשחק

אם נבחן מקרוב את הנתונים על ההצבעה לכנסת, בבחירות שהתקיימו בחודש מרץ השנה, נוכן ללמוד דבר או שניים על המגמה בשכונה הירוקה.

בכל יבנה הצביעו 21,895 תושבים מתוכם 4,017 מהשכונה הירוקה, המהווים 18 אחוזים מכלל הקולות בעיר.

בואו נבחן כיצד הצביעו תושבי הירוקה: 1,688 מתוכם העניקו את קולם למפלגות חילוניות (42 אחוזים) 607 למפלגות דתיות וחרדיות (15 אחוזים) ואילו 1,722 מצביעים למפלגות מרכז, שלא נוטות לצד כזה או אחר של הכיפה (43 אחוזים).

ניתן, אם כן, לראות שמרבית המצביעים נתנו את קולם למפלגות חילוניות ו'נייטרליות' ורק חלק קטן מהם בחר להצביע למפלגות חרדיות ודתיות.

איך משליכים את המצב הנתון על מועצת-העיר? ובכן, סביר מאוד להניח שבקדנציה הבאה לא נראה תמונה בה ששה חברי מועצה מתכנסים באישון לילה בביתו של הרב הראשי לעיר, דוד אבוחצירא. אם כיום שבעה חברי מועצה מוגדרים כדתיים, הרי שהנתון הזה הולך, ככל הנראה, להשתנות.

מי שיושפע מהשינוי באוכלוסיית העיר הן, בראש ובראשונה, הסיעות החרדיות והדתיות. סגן ראש העירייה, פאלי (רפאל) כהן, שמכהן בראשות ש"ס בעיר, כמעט שלושים שנים, יודע שבבחירות הבאות הוא ייאלץ להילחם חזק יותר על הקולות שלו. בשתי מערכות הבחירות האחרונות הוא הגיע להישגים מרשימים, של ארבעה ושלושה מנדטים. נראה כי הפעם כהן יהיה מרוצה אם יקבל שני מנדטים, שעדיין בקונסטלציות מסוימות עשויים להשאיר בחיקו את תפקיד הסגן.

אלי מזוז, שמוביל את רשימת 'הבית היהודי' בעיר, די התאכזב מתוצאות הבחירות האחרונות, לאחר שזכה למנדט בודד. הפעם הוא ייאלץ לעבוד קשה מאוד בכדי לשמור עליו.

מאיר דהן היה אחד מהפוליטיקאים היחידים במחוזותינו שאמר את אשר על לבו בשבוע שעבר. אין לו אינטרסים בעיר, אין לו יומרות להתמודד לראשות העיר, נכון להיום, והוא משוחרר מכבלי הפוליטקלי קורקט, שמשפיעים על כמה מחבריו לשולחן המועצה. הוא אומר במילים אחרות: 'אין לי מה להפסיד, אם לא אבחר שוב למועצת-העיר – לא אתאבל על כך'. מובן שהוא יעדיף להמשיך ולכהן כחבר מועצה, אלא שבמקרה שלו קיימת אפשרות שיעדיף את הפוליטיקה הארצית, אם תגיע העת והתנאים יבשילו לכך. עד כמה גדילת האוכלוסייה בשכונה הירוקה תשפיע על רשימת 'הליכוד'? קשה לשער נכון להיום, אולם היא לבטח פחות מאוימת מהרשימות הדתיות.

שחר סימנה שומר על המנדט שלו כבר שתי מערכות בחירות ברציפות. הוא אמנם מקבל את מרבית הקולות שלו מבני העדה האתיופית, אך זוכה להערכה גם בקרב צברים, ילידי העיר, שמוקירים את פעילותו למען הקהילה. גם הוא ייאלץ לשנס מותניים אם יחליט להתמודד בשלישית, בין היתר משום שאחוז החסימה צפוי לעלות ולעמוד על כ-1,000 קולות עבור כיסא במועצת-העיר. (זאת כמובן בהנחה ומספר חברי המועצה ביבנה יישאר 15 ולא יגדל ל-17 בהחלטת שר הפנים).

ומה בנוגע לרחמים דוידי? האיש מצליח לשמור על מנדט במועצה בשלוש מערכות הבחירות האחרונות וגם הוא ייאלץ להילחם עם ש"ס על הקולות של המגזר הדתי. את הקולות שלו הוא מקבל בעיקר בשכונות הוותיקות, וסביר מאוד להניח שגם בבחירות הבאות לא תראו אותו מערבה מרחוב הדרור.

למעשה, הרשימות הדתיות בעיר מתמקדות ביבנה הישנה. הן חופפות לטריטוריה בה מאיר בן-הרוש מרגיש בן-בית, אלא שלדאבון לבו הוא נאלץ לחלוק עמן את הקולות למועצה. כך ניתן להסביר את האחוזים היפים שהוא מקבל בשתי מערכות הבחירות האחרונות, בהן התמודד לראשות העיר, ומנגד, את מספר הקולות המועט שרשימתו מקבלת למועצה (בבחירות הקודמות הוא עלה לסיבוב השני מבלי שהצליח להיכנס למועצה).

הקרב, אם כן, יהיה מורכב ביותר, שכן העוגה קטנה, אך עדיין כולם רוצים לנגוס בה. מי שבהחלט תכוון לקולות המצביעים בשכונה הירוקה היא יו"ר האופוזיציה, רונית ארנפרוינד-כהן, שבמהלך השבועות האחרונים מיצבה את עצמה כמובילת המחאה בנושא 'פתיחת עסקים בשבת ברחבי העיר', נושא שלבטח יעמוד במרכז סדר-היום של הבחירות הבאות. בעוד גוב-ארי ובן-הרוש נעלמים בעשן של מילים לא ברורות, היא היחידה שאומרת בקול רם כי תדאג לפתיחת מקומות בילוי בכל רחבי העיר, כפי שאגב הבטיחה בקמפיין הבחירות האחרון שלה.

מי שצופה, בשמחה, בצמיחה של השכונה, הוא חבר האופוזיציה עו"ד עדי ינקילביץ', שמרגיש בה כמו בבית, תרתי משמע. לאחר ששכנע לא מעט משכניו להצביע לרשימת 'אנשים', כעת, כאשר מספר המצביעים יגדל באופן משמעותי, הוא מקווה שפעילותו תגדיל את מספר הקולות לרשימה בה יתמודד בבחירות הבאות.

פני המועצה לאן?

פאלי ודוידי הם פוליטיקאים מנוסים ומשופשפים ויודעים שמה שבסופו-של-דבר קובע הם הקולות בקלפי ולא מספר הלייקים על פוסט בפייסבוק. ביום הבוחר הם דואגים להריץ את אנשיהם לבתי תומכים ומתלבטים ולא פוסחים על אף נכה, מוגבל או קשיש. כל קול קובע בדרך להשגת המטרה המיוחלת.

בשכונה הירוקה המנטאליות הזו לא קיימת. שם עדיין אין תחושת 'ביחד' ואין תחושת 'משפחה', במסגרתה השכן יכול להיכנס הביתה בשעות הבוקר ולהסיע את הסבתא אל הקלפי הקרוב.

מנגד, לא ניתן להתעלם מכך ש'השכונה הירוקה' מהווה כוח אלקטוראלי עצום, שעשוי להגיע בבחירות הבאות, אי-שם באוקטובר 2018, לכשליש מבעלי זכות הבחירה בעיר. 

אלא שחשוב לזכור שהרבה תלוי ברמת המוטיבציה ובמידת המעורבות הקהילתית של תושבי השכונה. אם ביום הבוחר הם יעדיפו להסתכל על הנעשה מחלון הקומה ה-16, בדירה החדשה שקנו, ולא יירדו למטה בכדי לממש את זכותם הדמוקרטית, לא יהיה להם להלין אלא על עצמם, והם צפויים לעוד חמש שנים של תלונות על התנהלות השלטון ועל הדרך שבה הוא אמור לתפקד.

אם רק מחצית מהם יטרחו להגיע אל הקלפי, הם ישנו את פניה של מועצת-העיר… מהקצה אל הקצה.