הזירה הפוליטית: ועד, עובדים, ומה שביניהם

תוצאות הבחירות לוועד העובדים של עיריית יבנה הכתירו את ציון בן-לולו כמנהיג העובדים והעניקו לו רוח גבית אדירה להמשך כהונתו בתפקיד

במהלך השבועות האחרונים, נשמעו קולות ביקורת מצד עובדי עירייה הטוענים כי בן-לולו לא עשה די ולא נלחם על זכויותיהם, כפי שציפו ממנו לעשות. בניגוד למשוער, יו"ר הועד לא יצא לקרב השמצות, ולפחות מעל לפני-השטח, מערכת הבחירות התנהלה בשקט יחסי.

ביום שלישי בערב, הוא ענה לכל אותם מבקרים בגדול, כאשר זכה לאחוזי תמיכה יוצאים מגדר הרגיל והצליח להכניס לוועד את כל חברי קבוצתו. בסופו של יום, האסטרטגיה, בה בחר לנקוט, הוכיחה את עצמה, והוא ביצר את מעמדו. כעת יש להמתין ולראות כיצד תתנהל מערכת היחסים בין היו"ר החדש-ישן ובין ראש העירייה, צבי גוב-ארי.

פנים רבות למנהיגי עובדים: ישנם הבוחרים לנקוט בקו אגרסיבי מתחילת כהונתם, לסמן קווים אדומים בולטים מאוד ולשחק משחק מתמיד של הורדת-ידיים מול ההנהלה. נמל אשדוד, יכול להוות דוגמא מצוינת ליו"ר ועד שממהר לשלוף את נשק השביתה, אך מנגד, העובדים שם נהנים מתנאים ומזכויות מצוינים בכל קנה-מידה. גם בחברת חשמל ישנו ועד חזק, שמחזיק בידיו את השאלטר לחיים השוטפים במדינה, אם כי שם אנו שומעים על סכסוכים לעתים נדירות הרבה יותר, בעיקר כי לעובדים אין כמעט סיבות לכך.

אלא שאין זה נכון לנסות ולהשוות את בן-לולו לאלון חסן, או למיקו צרפתי. אם אנו רוצים לבחון את הדרך שבה בן-לולו מנהיג את עובדי עיריית יבנה, עלינו להציבו מול ראשי ועדים של רשויות אחרות באזור.

בעיר הסמוכה, רחובות, נהנה ראש העירייה, רחמים מלול, מעדנה פוליטית ותמיכה משמעותית ביותר מצד תושבי עירו. בבחירות האחרונות הוא זכה ל-83 אחוזי תמיכה ולחמישה מנדטים – העתק מדויק של ההישג אליו הגיע גוב-ארי בבחירות 2003. מתחילת הקדנציה לא הייתה אופוזיציה ברחובות כאשר רק לאחרונה אחד מחברי המועצה הודיע על יציאתו לשורותיה. ממש כפי שהוא שולט בזירה הפוליטית, גם עם עובדי העירייה שומר מלול על יחסים מצוינים. יו"ר ועד העובדים, רמי מדהלה, אמנם איים כבר פעמיים על הכרזת סכסוך-עבודה, אולם איומיו לא יצאו אל הפועל, לאחר שהנושאים אותם העלה הוסדרו על-ידי ראש העירייה.

בשבועות האחרונים מבקשים עובדי החברות העירוניות ברחובות להקים וועד משלהם, ובניגוד לתפישה המקובלת, של ראשי ערים ושל הנהלות בכלל, מלול מסייע לאותם עובדים להתאגד תחת נציגות מסודרת, האמורה לדאוג לזכויותיהם.

בדיוק כמו לבן-לולו, גם למדהלה אין שפם, אך הוא מנווט בחן את ספינת העובדים ומצליח לראות עם ראש הרשות עין בעין ולאפשר את המשך פעילותה התקינה של המערכת.

גם בראשון-לציון, עירייה ענקית, בה ניתן למנות אלפי עובדי עירייה, יו"ר הועד, רוני כהן, מגולח למשעי. הוא אינו נתפס כדמות כריזמטית במיוחד, אך הצליח לשמור על זכויות העובדים מול ראש רשות מנוסה, כמאיר ניצן, וכעת עושה זאת בהצלחה גם מול דב צור.
אמת, העובדה שאחיו הגדול, ציון כהן, משמש כסגן ראש העירייה וכמחזיק כוח-אדם לבטח אינה מזיקה לשקט היחסי, אך זוהי עוד דוגמה לכך שניתן לייצג את העובדים בכבוד, מבלי לצאת להפגנות ולהבעיר צמיג או שניים.

ובחזרה ליבנה: עד לתוצאות הבחירות, התנהל בן-לולו בצורה שקולה ומדודה מול גוב-ארי. הוא ידע כי הוא ניצב מול אדם שאינו מורגל בחולקים על דעתו וכי גינוני טקס זרים לו. גוב-ארי התהדר לאחרונה בישיבת מועצה כי מדד את בתי התושבים בשנת בחירות, ואכן לא ניתן לומר כי הוא מונע משיקולים פוליטיים, בדיוק כשם שניתן לקבוע כי הוא אינו מתרשם מהפגנות כוח וממחאות. בן-לולו שמר, עד עתה, את קלף השביתה קרוב לחזהו, בעיקר מכיוון שהוא יודע מול מי הוא מתמודד.

גורם בוועד אף התבטא ואמר כי: "ציון שמר על פרופיל נמוך בעיקר כי הוא לא רצה 'להעיר את הדוב'. הוא עשה דברים בשקט ושיחק אותה בגדול. צריך לדעת לעבוד חכם ולא לעשות מהומות כשאין צורך."

אלא שהתמיכה הסוחפת, לה זכה מציבור העובדים, עשויה לשמש כחרב פיפיות, אם בן-לולו לא יידע למנף אותה כראוי. כעת נגמרו התירוצים, ועל יו"ר הועד להתחיל ולטפל בסוגיות הכואבות ביותר: להתייצב מול ה'דוב' עם תלושי-שכר של עובדי עירייה שמשתכרים משכורות נמוכות במיוחד לאחר שנים של עבודה מאומצת. למצוא את שביל-הזהב, בכדי שיוכל לשמור על זכויותיהם של העובדים הרבים שהשליכו עליו את יהבם, ומנגד, לשמור על יחסים תקינים עם גוב-ארי.

אך בעיקר, בן-לולו יצטרך להוכיח כי האמון הרב שניתן בו – מוצדק, וכי הוא כבר לא רק 'נציג הסייעות', כפי שניסו לצייר אותו חלק מיריביו, אלא נציגם של כלל עובדי העירייה.