דירה בדואני: שני אחים מול עמידר

שלושה על דירה אחת: עמידר תבעה פינוי דירה בשד' דואני. שני אחים נלחמו על זכאותם להישאר בה והאחד זכה

מצוקת הדיור ביבנה הובילה שני אחים להילחם על דירת 'עמידר' ישנה בשד' דואני, שניתנה לאמם המנוחה בשנת 1972. האם נפטרה בשנת 2011 וחברת 'עמידר', שקבעה כי הילדים אינם זכאים להמשיך ולהתגורר בדירות, פנתה לבית-המשפט בבקשה לפנותם מהנכס.

בשבוע שעבר קבע בית-המשפט כי אחד האחים ייאלץ לעזוב את הדירה ואילו האחר יוכל להמשיך ולהתגורר בדירה עם משפחתו.

החברה השכירה לאמם של השניים את הדירה בשד' דואני בשנת 1972, והיא התגוררה בה עד ליום פטירתה, לפני כארבע שנים. במהלך שהותה בדירה היא פוצלה לשניים וכיום מתגורר אחד מהילדים בדירה אחת, עם משפחתו, ואילו האח האחר מתגורר בדירה השנייה, עם משפחתו.

לאחר פטירת האם, פנו הילדים בבקשה להקנות להם זכויות בדירות כ'דייר ממשיך', אך בקשתם נדחתה על-ידי ועדת האכלוס העליונה כבר בשנת 2012. למרות ההחלטה לא פינו האחים את הדירות והחברה הגישה כנגדם תביעת פינוי הכוללת חוב של 7,600 ₪ בגין דמי שימוש שלא שולמו לטענת החברה.

על-פי החוק, 'דייר ממשיך' רק אם התגורר בדירה במשך לפחות ארבע שנים לפני מועד פטירתו של הזכאי. בית-המשפט נדרש לסוגיה זו שכן שני האחים טענו כי חיו עם האם בשנים שקדמו לפטירתה ואילו החברה טענה שלא כך הם פני הדברים ודרשה להחזיר לפחות את אחת הדירות לידיה.

שופטת בית-משפט השלום ברחובות, מירב כפיר, בחנה בתחילה את תביעת הפינוי נגד האח הראשון. בתביעה טענה החברה כי הנתבע עבר להתגורר עם אמו המנוחה בשנת 2010 בלבד. עוד נטען כי הוא היה הבעלים של דירה באילת עד לשנת 2007 ולכן אינו זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה.

הנתבע תיאר כי עזב את דירת המגורים שלו ושל אשתו בשנת 2002 ועבר להתגורר אצל אחיו ורק בשנת 2005 עבר לדירה ברחוב דואני על-מנת לטפל באמו ז"ל, שהייתה זקוקה לעזרה ולסיוע צמוד נוכח מצבה הרפואי.

הנתבע פירט את מצבו הכלכלי הקשה ובין היתר יש לו כיום חובות בהוצל"פ (הוצאה לפועל) בסך של כ-277,000 ₪ בגין חובות אלה, לטענתו, לא עדכן את כתובת מגוריו בדירה ברחוב דואני על-מנת שנושי ההוצאה לפועל לא יעקלו רכוש של האם. עוד טען כי יצא מהדירה באילת בשנת 2002 וכי היא נמכרה בסופו של דבר לכונס נכסים. על-מנת לאשש את טענותיו הגיש הנתבע תצהיר של שכנה בבניין לפיו הוא התגורר בדירה החל משנת 2005.

השופטת מצאה את גרסת הנתבע הראשון מהימנה והחליטה לקבל אותה: "עדותו של הנתבע הייתה אמינה, לא נסתרה כלל, חוזקה על-ידי גרסאות עדים אחרים והיא מקובלת עליי במלואה. עדות התובעת, לעומת זאת, הייתה חסרה פרטים רבים, בלשון המעטה… משלא הוגשו כל המסמכים הרלוונטיים הרי שהדבר פועל כנגד מי שהיה אמור להגישם ובעניינינו כנגד עמידר מגישת התביעה."

השופטת הוסיפה למתוח ביקורת על החברה וקבעה: "אשר להחלטות הוועדה העליונה, הרי שאלו ניתנו בהתבסס על דוחות מעגל חלקיים, כפי שהוצג לעיל וביחס לשאלת הבעלות על דירת מגורים, ניתנה ההחלטה תוך מתן פרשנות מנוגדת לתכליתו של החוק."

השופטת קבעה כי על הוועדה היה להכיר בנתבע כדייר ממשיך והחליטה לדחות את תביעת הפינוי שהוגשה נגדו. בהמשך דנה השופטת בתביעה שהוגשה כנגד האח השני, המוכר לשירותי הרווחה בעירייה. הנתבע השני הצהיר כי הוא התגורר עם אמו המנוחה משנת 2002 וצירף תצהירים של אשתו ושל שני שכנים המחזקים את טענתו. אלא שהשופטת לא התרשמה כי הוא דובר אמת: "גרסתו של הנתבע השני לא הייתה מהימנה. העדות הייתה מבולבלת, הנתבע לא ידע לציין מתי עבר לגור בדירת אמו ביחס לאירועים אחרים בחייו." לשון פסק-הדין.

שד' דואני. תמונות להמחשה מתוך גוגל מפות

השופטת אף דחתה את עדות האישה והשכנים וקבעה כי הן אינן נכונות מבחינה עובדתית. היא התייחסה להודאתו של הנתבע השני לכך שעזב את הדירה בשנת 2008 וקבעה כי לא ניתן להתייחס למגורים שלו בה כרציפים וקבועים כנדרש על-פי החוק. השופטת, שהחליטה לקבל את תביעת הפינוי שהוגשה כנגד האח השני, התייחסה בין היתר למצבו הכלכלי הקשה: "אעיר כי אמנם הנתבע מעורר אהדה ואין ספק כי לא מדובר במי שגורלו שפר עליו, אלא באדם בעל נסיבות חיים קשות. אולם יש להיות כפוף להוראות החוק הנובעות מהחוסר בדיור ציבורי ובצורך לחלק את המשאבים במידת השוויון הנדרשת."

השופטת קבעה כי לאור נסיבות חייו הקשות של האח השני, ולאור העובדה שהוא ומשפחתו יהיו כעת מחוסרי דירה, הוא יפנה את הדירה רק בחודש ספטמבר הקרוב ולא מיד.
עוד החליטה השופטת לדחות את התביעה הכספית כנגד האחים בגין דמי שימוש שלא שולמו, וקבעה כי החברה לא הוכיחה באופן ברור מהו גובה החוב של כל אחד מהאחים ולכן אין מקום לחייב כל אחד מהם בגין חוב של אחיו.