ג'ורג' אדרי: הצעירים של היום לא צריכים ניירות

ג'ורג' אדרי היבנאי, מו"ל עיתון 'אוי קלט' בהונגרית, עומד לסגור את העיתון לאחר 97 שנים לקיומו. סוף עידן עיתונות השפות הזרות?

שעת הדד-ליין של גורג' אדרי (64), מו"ל עיתונות יבנאי, הגיעה מעט מוקדם מהצפוי. למרות נורות האזהרה המהבהבות שריצדו לכל אורך-הדרך, הוא האמין כי יוכל להגשים את מטרתו ולהוציא לאור את העיתון בשפה ההונגרית 'אוי קלט' גם בשנת המאה להיווסדו. אלא שכיום, כשלוש שנים לפני המטרה שהציב לעצמו, אדרי מודה בקול נכאים כי ימיו של העיתון, בו צמחו אפרים קישון וטומי לפיד, ספורים: "העיתון הזה יצא לאור בפעם הראשונה ב-19 בדצמבר 1918 בקלוז' בטרנסילבניה." הוא מספר לפורטל "הוא היה שופר של יהדות הונגריה וטרנסילבניה ב-1940, בזמן השתלטות גרמניה על האזור, ומאחר והונגריה הייתה בת-בריתה של גרמניה החליטו לסגור את העיתון הזה כי הקו שלו היה ציוני. הוא נסגר ב-1940. העורך שלו, ארנו מרטון, יהודי יקר, נפגע מסגירת העיתון ועלה לארץ ישראל ב-1948, עם קום המדינה, הוציא לאור את העיתון מחדש, מאז הוא יוצא באופן רצוף בישראל. עד לפני ארבע שנים הוא יצא כיומון ולפני ארבע שנים הפכתי אותו לשבועון."

העיתון 'אוי קלט' בהונגרית

איך למעשה נוצר הקשר שלך עם העיתון?
"לפני 22 שנים ניהלתי רשת מקומונים באזור השרון. באותם ימים כל העיתונים הלועזיים, כולל ששה עיתונים ברומנית, פולנית, יידיש וגרמנית, היו בבעלות של 'החברה המרכזית לפרסומים והדפסות', שייסודה במפלגת העבודה. קבוצה של משקיעים רכשה אותם ואחרי שמונה חודשים הם פשטו רגל, ואני רכשתי את העיתונים מהם. מאז הם נמצאים בשליטה שלנו ואני הייתי מנכ"ל החברה הזו משנת 1995 ועד היום."

מה לך ולזה? מה גרם לך לרצות להיכנס לעסק שכזה?
"קבוצת המשקיעים קראה לי לבוא ולהציל את האנייה הטובעת, אמרתי שאני מוכן, והם שמחו מאוד, כיוון שבזמנו זה נחשב למשהו שאין לו סיכוי להתקיים בכלל. כשאני קניתי את העיתונים – הייתה הרמת גבה רצינית מאוד. פנו אליי כל האנשים מתוך התחום ואמרו לי שאו שיש לי חום או שהשתגעתי. מה פתאום אני לוקח דבר כזה? שנחשב כגוויה עסקית? אבל למרות שנתנו לזה חיים של שנה שנתיים, זה אצלי כבר עשרים שנה."

מי למעשה קהל היעד של העיתונים האלו?
"קהל היעד הוא אנשים מבוגרים, שעלו מהמדינות האלו, שיש להם נאמנות לשפה, זה קהל של ניצולי שואה ברובו, שהלך והתמעט, ולכן חלק מהעיתונים נסגרו כבר מזמן. אנחנו מדברים על עיתונים בעלי שם עבר אדיר. העיתון ביידיש למשל, 'לעצטע נייעס', היה גדול יותר מידיעות אחרונות. בזמנו העסקתי כשמונים איש והבאתי את כל סדרת העיתונים האלו לקדמת הבמה. הם היו שם דבר בעיתונות."

איך התנהלו העסקים בשנים הראשונות?
"תראה, ידענו שהעיתונים האלו יכולים ללכת רק אחורה ולא קדימה, בגלל האופי של קהל הלקוחות, שהולך ופוחת. אבל העיתונים בניהול שלי הלכו והתפתחו בצורה שהפתיעה אפילו אותי. עיתונים שהיו ארבעה עמודים בשחור-לבן הפכו להיות 32 עמודים בצבע. כמות מודעות הפרסום הלכה וגדלה, והחשבון הכלכלי להיות בתוך החברה הזו השתנה. כשהזמן חלף – הכדאיות הכלכלית פחתה, אבל השתמשתי בעיתונים כמנוף לדברים אחרים."

כמו מה למשל?
"הקשר שהיה לי עם מדינות מזרח-אירופה בא לידי ביטוי בכל מיני עסקים אחרים שעשיתי שם."

עם חיה, רעייתו, ששימשה עורכת ראשית של כל הרשת ועבדה עם העורך של כל עיתון. כדוברת פולנית ערכה בעצמה את 'נוביני קורייר', העיתון בשפה זאת

עם השנים נסגרו ששה מתוך שבעת העיתונים, בזה אחר זה, כאשר כל סגירה צובטת את לבו של אדרי. נכון להיום 'אוי קלט' הנו העיתון היחידי שעדיין יוצא לאור, ואדרי מרגיש כי הסוף קרב מתמיד: "היום העיתון הוא לא כלכלי, הוא מוכר מאות בודדות של עותקים, אין הצדקה כלכלית להוציא אותו. סגירת עיתון לא דומה לשום סגירת עסק אחר, יש בה משהו מעבר, זה היה כמו משפחה. שבעה עיתונים הם מעין שבעה ילדים. כל סגירה של עיתון – כאילו אתה נפרד מילד, ומאוד קשה לעשות את זה. היום 'אוי קלט' הוא העיתון האחרון שאני מחזיק, ונפשית מאוד קשה לי לסגור. לפני שלוש שנים קיבלתי החלטה לסגור וקיבלתי כל-כך הרבה טלפונים, מאנשים שבכו והתחננו שלא אסגור, אמרו 'אנחנו בני 90 – זה הקשר היחידי שלנו עם העולם, אנחנו מחכים לעיתון הזה כמו אוויר לנשימה כל שבת'. רציתי לסגור 100 שנה, רציתי להגיע למאה. נשארו עוד שלוש שנים, אבל זה כבר עולה לי יותר מדי כסף, ואני מממן את העיתון הזה בעשרות אלפי שקלים מכיסי."

ניסית לגייס משקיעים?
"קראתי לקהילה ההונגרית ולאנשי העסקים בתוך הקהילה, שירימו את הכפפה הזו. אני נולדתי במרוקו, והאינטרס שלהם כקוראי השפה ומדברי השפה גדול משלי, לשמור על העיתון הזה, אבל לצערי עדיין אין היענות."

אולי יאיר לפיד יגלה עניין וינסה להציל את העיתון שבו כתב אביו?
"טומי לפיד כתב אצלי הרבה שנים. פנו ליאיר לפיד, ולמרות שאבא שלו כתב שם הרבה שנים והייתי ידיד טוב של אבא שלו – הוא לא מגלה שום עניין, ואני לא מתכוון לפנות אליו באופן אישי."

מה דעתך על מצב העיתונות באופן-כללי?
"כל העיתונות הכתובה הולכת ומפנה מקום לתקשורת האלקטרונית. ראינו במעריב את תוצאות הפגיעות בשנים האחרונות. יבוא יום ולא תהיה הופעה של עיתון כתוב. חבל מאוד, אבל זה המצב. חלק מהאנשים עדיין לא התחברו לנושא האלקטרוני, אבל העיתונות הכתובה הולכת ומפנה את הזירה. הצעירים היום לא צריכים את הניירות."

מה דעתך על התקשורת המקומית ביבנה?
"הייתה פנייה אליי, לפני כשלושה חודשים, לפתוח עיתון חדש ביבנה, וסירבתי. אני לא יודע אם הקבוצה הזו אכן תפתח את העיתון, אבל אני חושב שגם בתחום המקומי אין מקום לעוד עיתונות כתובה. גם מה שקיים היום בתחום המקומונים ילך וייחלש, יפנה את קדמת הבמה לעיתונות האלקטרונית וייקח אחורה את העיתונות הכתובה."

אדרי כיהן בעבר במשך ארבע שנים כיו"ר ועד שכונת נווה-אילן, כיו"ר 'הועד למען החייל' וכיו"ר 'איגוד הטניס' ביבנה. כיום הוא מצפה לראות מעורבות קהילתית בקרב בני הדור הצעיר: "אני גאה להיות תושב יבנה, ומצפה שאחרים ימשיכו ויעשו את הדברים שנעצרו משום מה. הייתי שמח מאוד אם הדברים יימשכו על-ידי צעירים, שייקחו על עצמם את הדברים."