גאווה יבנאית

מיקי גרינברג – אם המשפחה, מאמנת כושר לנשים, נערות ומשפחות מיוחדות, בעלת סטודיו במתנ"ס בית סלומון.

תום גרינברג – בן 25,  מאמן MMA  – אומנות לחימה משולבת, במתנ"ס נאות שמיר.

בר גרינברג – בת 23. סטודנטית, עובדת עם עולם הילדים בעיר אחרת.

מאור גרינברג – בן 17, מאמן MMA  ואומנויות לחימה, בעל תעודות מווינגייט, עובד כבר שלוש שנים עם תום אחיו.

משפחת גרינברג

רן, בן 51, תושב יבנה כבר 32 שנה מספר: "מהיום שהגענו לעיר התחברנו לעשייה. מאז ומתמיד אני מתנדב בכל מקום שקשור למיוחדים וחלשים. אני תורם דווקא להם כי הם שקופים, אני רואה את ההתייחסות של בני גילם – כמה ששונה זה מוזר וגורם להתרחק ולברוח. בשנים הראשונות שלי ביבנה פחות נתנו בעיר דגש לילדים המיוחדים ולמשפחותיהם.

אני זוכר שבשנים הראשונות שלי בעיר, עשיתי מסיבת פורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים בה השתתפו קרוב ל-300 ילדים. ששה אומנים הגיעו, ביניהם הדוד חיים, מני ממטרה, יניב המגניב שירה המקושקשת ודאגנו להם לאירוע מטורף, בובות ענק, בופה ענק של אוכל, ממתקים שנתרמו על ידי גופים גדולים, פינות איפור וכל מה שילדים אוהבים. להורים הבאנו 20 מיטות מסז' עם מעסים מקצועיים, שיוכלו גם להנות.

לפני מספר שנים הכרתי את יוני וענבל כנרי, תושבי יבנה, הורים לילדה בעלת צרכים מיוחדים, ומאז החיבור הזה בינינו הפך למפעל של עשייה. בשנתיים האחרונות, מאז שרועי גבאי הפך לראש עיר, המון דלתות חסומות נפתחו בפנינו. אנחנו מקבלים כמעט כל מה שאנחנו רוצים עבור המשפחות המיוחדות. פתחנו עבורם חוג תיאטרון, חוג בישול, חוג תיפוף, חוג כדורסל וכדורגל ועוד מגוון רחב של חוגים ותעסוקה למשפחות המיוחדות, הכל מגיע מאיתנו בתרומות.

לדוגמה – אני מעביר חוג תיאטרון על חשבון זמני הפרטי, מביא את כל האביזרים הדרושים. אנחנו מממנים את חוג הבישול מהכיס שלנו, ועוד הרבה דברים שלא מדברים עליהם, את הכל אנחנו עושים באהבה ועוד היד נטויה, ויש לנו עוד המון תוכניות להמשך".

דרך חיים מבית ההורים

רן מוסיף: "כך גם אני מחנך את ילדיי. אצלנו זה במשפחה. הוריי עד גיל 80 היו בעשייה התנדבותית מלאה. בגיל 80 אבי ליווה אדם מבוגר יותר ודאג לו. כל הזמן בבית שלי ראיתי שלעזור לזולת ולתת לאחר, זה הדלק החשוב לנשמה של האדם. עבורי זו דרך חיים.

הבן הבכור תום – מגיל ארבע היה מתאמן בטקוואנדו, בגיל 14 כבר היה עוזר מאמן ובגיל 16-17 היה מדריך קבוצות לבד. עד שהוא החליט שיש לו חלום, לפתוח סטודיו ולהתמקצע בעולם ה-MMA – שילוב של מספר אומנויות לחימה ביניהן איגרוף, האבקות, עבודה בקרקע, ועוד דברים שמשלבים הגנה עצמית. החלום שלו היה אצלו בראש וכדי להעמיק בנושא, כשהשתרר מהצבא נסע לתאילנד שזה עולם ה- MMA והיה שם מספר חודשים כדי ללמוד, להבין ולגבש את החלום שלו. כשחזר אמר שהוא רוצה לפתוח בית ספר ל-MMA, כמובן שגם הוא סיים את כל ההכשרה עם תעודות הסמכה מוויינגייט. ואז התחלנו לחפש מקום, הוא עדיף לפתוח את המקום שלו במתנ"ס, כששאלתי למה, אמר שכל ילד, בכל מצב, אם יש לו כסף או אין, חשוב לו שכולם יוכלו לבוא להתאמן ולהגשים את החלום.

כשישבנו על המספרים, הבנתי שאנחנו מגיעים למאות אלפי שקלים השקעה. תום, רק בן 21,  נכנס באומץ לב לבנק וקיבל הלוואה להגשמת החלום. הוא פתח את הסטודיו שלו, אחד היפים בארץ, שכל פריט בו הכי מושקע ומקצועי, עם זירת MMA כמו במקומות הכי מקצועיים שיש, ואחרי עבודה קשה החלום התגשם, לפרטי פרטים, כמו שהוא חלם. כיום קרוב ל-220 ילדים מתאמנים בסטודיו, החל מגיל ארבע ועד בוגרים בני 60 פלוס. במהלך התקופה תום פתח קבוצות של 'גדולים במדים' וקבוצות של ילדים מיוחדים בתפקוד גבוה ועוד ידו נטויה. מאור, אחיו הקטן, היום בן 17, מגיל ארבע בעולם אומנויות הלחימה, וכיום הוא למעשה מדריך עם אחיו הבוגר במועדון.

מאור ותום גרינברג

מיקי, אשתי, בגיל 40 החליטה לעשות שינוי. מהנהלת חשבונות עברה לעולם הכושר. השינוי היה שינוי אישי שגרם לה לשנות דרך חיים. שלא כמו רוב הנשים שטרודות במרדף החיים, בהכל חוץ מעצמן, בבריאות שלהן, היא עשתה שינוי מטורף והתאהבה בעולם הכושר. בהמשך היא יצאה ללימודים. למדה את כל נושא הכושר, תזונה והוציאה גם היא את כל התעודות הדרושות. עבדה לאורך תקופה במקומות אחרים, צברה ניסיון והחליטה שהיא רוצה להעביר את המסר שלה לנשים שמחפשות שינוי, לפי תפיסתה, לפיו שינוי אפשר לעשות בכל גיל. ספורט וכושר זו לא מילה גסה. מעבר ליכולת להיות מחוטבת, השינוי הוא לנפש והוא מטורף. אשה בגיל מאוחר נכנסת לעולם הכושר והיחס לעצמה משתנה. פתאום היא מרגישה יותר נשית, רואה את עצמה, יכולה להיות אשה במובן המלא של המילה ולהרגיש שווה, ואין ספק שזה משליך על כל תחומי החיים.

בימים אלה אנחנו חונכים את הסטודיו שלה שמשלב בתוכו: אימוני כוח, אימון פונקציונלי, תזונה ויחס אישי. זהו סטודיו בוטיק, בו כל אשה תוכל לקבל את מלוא החבילה. מיקי עושה הכל לבד, לרוב אלה אימונים אישיים או קבוצות קטנות. בנוסף, מיקי פתחה קבוצה עם דגש לאמהות המיוחדות ולנערות במחיר כמעט חינם, במיוחד עבורן".

מיקי גרינברג

חברות נדירה

רן: "במסגרת החברות העמוקה שלי ושל יוני כנרי, בראשית המלחמה מצאנו את עצמנו מגיעים כמעט לכל מקום, שטחי כינוס של חיילים, היינו בעזה, בחברון, בצפון ובכל מקום פרשנו שולחנות. היינו מגיעים בבוקר ומתחילים להכין בצקים לפיצות שיהיו חמות וטריות לחיילים בערב, מדובר בכ-200 מגשי פיצות לערך, הכל הכנו במקום. וכן דאגנו גם למלבי ושתייה. באותם ימים היינו מקבלים תרומות של ביגוד, גרביים, נעליים, תחתונים, מעילים, מזרנים, סיגריות, חטיפים ועשינו פיזורים בכל מקום בו היו חיילים. זה היה מטורף, זה היה כיף.

הגענו לסיפורים מדהימים, קיבלנו פניות מאימהות, כך למשל אמא שלא הצליחה לאתר את בנה בצפון, ולבנה החייל הייתה יום הולדת, יוני ואני קנינו עוגת יום הולדת ובלונים לכבודו ונכנסנו לשטח הכינוס בצפון. איתרנו את החייל, הפתענו אותו וצילמנו תמונות במיוחד לאמא שפנתה אלינו.

המקרה הכי מרגש שהיה, פנתה אליי אמא שבנה התחתן לפני שלושה חודשים והם בקושי מצליחים ליצור קשר איתו. הגעתי למפקד שלו ואמרתי שאנחנו מגיעים לעשות לחיילים ערב פיצה. זה היה בעוטף עזה. ההפתעה הייתה שהכנסנו את אמו ואשתו לארגז המשאית ובזמן הפיצות, הן ירדו מהמשאית והמפגש הזה היה מצמרר. כמובן שישנם עוד סיפורים רבים שקצרה היריעה מלהכיל.

חשוב לי לציין שקיבלנו תמיכה מלאה מעיריית יבנה ומעוד הרבה אנשים טובים, שנתנו ופתחו את כיסם בצורה מדהימה, ולכולם מגיעה תודה מכל הלב.

רן גרינברג ויוני כנרי

המסר האישי שלי: שלא תמיד יש זמן להתנדב ולא תמיד יש את היכולת או מי שיגיד לך מה לעשות והיכן, אבל יש אנשים או ילדים או אנשים מבוגרים שיכולים להיות ההורים שלנו, שלהקדיש להם לפעמים שתי דקות, זה עולם ומלואו עבורם וגם עבור הנותן. הדלק שלנו זה להיות בעשייה למען הזולת, ובעיר שלנו יבנה יש המון אנשים טובים שדוחפים אחד את השני ועוזרים אחד לשני בלהיות טובים למען החלש". רן מסכם בחיוך ומזמין אתכם להצטרף לעשייה למען הזולת ולמען חברה טובה יותר.  

צילומים: באדיבות המשפחה