בשביל ההורות: התמודדות עם רגשות בהורות

"הוא לא מקשיב לי! אני מבקשת ולא אכפת לו." איך הוא מדבר אליי? כמה חוסר כבוד!" "היא לא מעריכה שום דבר שאני עושה בשבילה." "הוא לא מפסיק לבכות! זה גורם לי לאבד את הסבלנות."

כמה פעמים אמרנו לעצמנו את המשפטים האלה? ברוב הסיטואציות בהן אנו מוצאים עצמנו מתמודדים יום-יום עם הילדים שלנו, עולות בנו תחושות ורגשות שאנחנו לא אוהבים לחוש.

כשהילד שלי לא מקשיב למה שאני אומרת – מה זה אומר עליי? האם הוא לא רואה אותי? האם אני לא קיימת מבחינתו, או שאני לא מספיק חשובה? סמכותית?

איך לבחור בדרך השנייה

בכל אחד מאתנו מקננים רגשות שהיינו רוצים להתרחק מהם. חשבו רגע, אילו תחושות אתם לא אוהבים? אם הייתם יכולים לוותר על כמה כאלה, מה זה היה? מה לא הייתם רוצים להרגיש?

משיחות רבות עם הורים, מצאתי מכנה-משותף: כעס, חוסר סבלנות, איבוד שליטה, זלזול, חוסר-כבוד, אלימות ( בעיקר מילולית: צעקות ), פחד להיות דחויים, לא חשובים בעיניי בני-המשפחה.

רגשות ההתרחקות שלנו הם כל אלה שאנחנו לא אוהבים להרגיש, אבל בסיטואציות שונות, הם עולים בנו ומשפיעים מאוד על אופן התגובה שלנו.

חשבו רגע עם עצמכם, אילו ערכים הייתם רוצים שיתקיימו בבית שלכם. האם הייתם רוצים שתהיה שמחה? רוגע? שלווה? או שאולי, כבוד והערכה? נימוס? הקשבה?

עולות בנו תחושות ורגשות שאנחנו לא אוהבים לחוש

ועכשיו תראו כיצד התחושות שהיינו רוצים שלא יהיו מנת חלקינו, פוגעים באופן ישיר בערכים שהיינו רוצים שיהיו בביתנו.

כשאני מרגישה כעס וזה גורם לי לאבד את הסבלנות, אני מבטלת את הערך של רוגע ושלווה בבית.

כשאני מפרשת את ההתנהגות של הילד שלי כזלזול כלפיי, כחוסר הערכה, וזה גורם לי להגיב בצעקות, באיבוד שליטה, אני מבטלת את הערך של כבוד, שכל-כך חשוב לי, ואם אני לא מראה כבוד, איך אני יכולה ללמד את ילדיי זאת? כשאני מאבדת שליטה, אני כבר לא מקשיבה יותר. כל הרגשות מהם היינו רוצים להתרחק, פוגעים באופן ישיר בערכים החשובים לנו בבית וגורמים לנו לאבד אותם, ולכן נדרשת עבודה עצמית.

לרובנו חשוב לשמור על שליטה, להיות רגועים ככל האפשר וללמד את הילדים שלנו את הערכים החשובים לנו. כדי שהם ילמדו את זה, אנחנו חייבים לשמש להם דוגמא. קשה יהיה לצפות מילד שרגיל שצועקים עליו, שלא יצעק בחזרה, או יהפוך להיות ילד מרצה, שכל מטרתו היא לא לחוות צעקות, ואז ההתנהגות המרצה שלו מגיעה ממקום שגוי. ילד כזה סביר שלא יפעל לפי ערכים מסוימים, כי יש בהם הגיון, כי הם עוזרים, נעימים, חשובים, אלא כדי שלא יצעקו עליו. בשני המקרים, מטרת הצעקות לא באמת מושגת.

איני טוענת שעלינו להיות בשליטה כל הזמן, שהרי זה לא אפשרי לרובנו, אבל כן חשוב לנסות להגיע למצב שזו לא התגובה המידית הראשונית, שמופיעה בכל סיטואציה שלא לרוחנו.

אז איך עושים את זה? איך מרחיקים מאתנו את הרגשות השליליים שגורמים לנו לפעול בצורה שהיינו מעדיפים להימנע ממנה?

דמיינו את הסיטואציה הבאה, אימא מרדימה את התינוקת שלה לשנת צהריים, הבן הצעיר שלה, בדיוק באותה שנייה, צריך משהו, משהו לא עובד לו, לא מסתדר לו, והוא חייב את עזרתה, זאת אחרי שהודיעה לו מראש שהיא הולכת להשכיב את אחותו הקטנה והיא מבקשת ממש יפה שלא ייכנס לחדר ויחכה בסבלנות. אבל בדיוק באותו הזמן, משהו קרה, הוא חייב משהו. אז הוא נכנס לחדר ומדבר ממש בלחש. כמובן שהלחש הזה מפריע, התינוקת מסתכלת סביב, ההרדמה הופרעה. את הסיטואציה הזו אפשר לפרש בשתי דרכים. בראשונה, אותה אימא, חושבת כמה הילד שלה לא מכבד את הבקשה שלה, כמה הוא מזלזל בה, לא אכפת לו ממנה. כשהיא חשה זאת, היא מתמלאת כעס ומגיבה מהמקום הזה. התוצאה היא שהתינוקת לא ישנה, הבן הצעיר מרגיש פגוע והאימא עצבנית. האווירה נעכרה.

כשההורה מרגיש כעס וזה גורם לו לאבד את הסבלנות, הוא מבטל את הערך של רוגע ושלווה בבית

בדרך השנייה, האימא מבינה שהבן הצעיר מחפש את תשומת-לבה, את ההתמקדות שלה בו. הוא לא באמת מזלזל בה או לא מכבד, אלא מנסה למקד אותה בו. להחזיר לעצמו את מה שכביכול אבד מאז נולדה אחותו. מחפש את מקומו. במקרה הזה, האימא תעצור את ההרדמה, תצא מהחדר, תדבר אל בנה ותסביר לו שזה מאוד הפריע לה, תבדוק מה הוא היה צריך, אבל הכי חשוב, תבין שזה לא בא ממקום שלילי. לא הייתה לו כוונה רעה. להבא, היא תדאג למצוא לו פעילויות שיבטיחו לה כמה רגעים של שקט. תכין אותו שוב, ממקום בונה, לא ממקום מזהיר. תסביר כמה היא סומכת עליו וכמה היא זקוקה לעזרה שלו, תבקש כמה רגעי שקט, לא כדי שאחותו תישן (כי זה לא באמת מעניין אותו), אלא כדי שתוכל להתפנות אליו ולהיות רק אתו.

מטרת הצעקות לא באמת מושגת

לסיכום, לפני שאנחנו מתמלאים בתחושות שונות, בואו נעצור רגע, נחשוב איך אפשר לבחור בדרך השנייה. ננסה לא להשליך את זה על עצמנו, כי, לרוב, הילדים שלנו לא רוצים להרע, להכעיס, לעצבן אותנו, אלא רק למצוא לעצמם מקום משלהם ולבקש את תשומת-לבנו.

רוצים לשמוע עוד?

הנה קישור לסדרת הדרכות שקיימתי לאחרונה בנושא
(לחצו על התמונה והירשמו לצפייה בתכנים)

מנסה להחזיר את מה שכביכול אבד מאז נולד התינוק. מחפשת את מקומה