ברוריה בובליל: מכבי וומן שלנו!

בין ברכה אחת לשנייה תפסנו אותה לשיחת טלפון קצרה, בה ניסינו להבין מה גודל ההתרגשות, מהן המטרות הבאות ולמה היא בוחרת שלא לחגוג את המאורע.

ברוריה השתתפה בתחרות שכללה ארבעה מקצים שונים. במקצה חצי המרתון זכתה במקום שלישי בקטגורית הגיל 50-59. אתמול, ביום ראשון, התקיים טקס סיום התחרות, בו זכתה במדליה הנוספת והנכספת ביותר: מקום  שלישי בסיכום התחרות, בו קיבלה את מדליית הארד בקטגוריית הגיל 50-59.

מזל טוב ברוריה! בואי תספרי לנו קצת על החוויה
"הייתי ממש בשוק כשקראו לי לבמה, לא תיארתי לעצמי בכלל, וכשנשאלתי למה אני לא עם דגל ישראל – אמרתי שאפילו לא חשבתי על זה. הייתי בהלם מוחלט. אני עדיין בהלם."

ואיך את מרגישה עכשיו?
"מעבר לסערת רגשות שאני חווה כרגע, אני מחכה כשהדברים ישקעו, על-מנת שאני אצליח לנתח אותם. לקחתי על עצמי תחרות מאוד קשה, ולא האמנתי שאסיים בצורה הזו… צריך לעכל את זה."

את לא מצליחה לעכל את זה עדיין?
"עדיין לא, ייקח לי קצת זמן. אני צריכה עכשיו להסיק מסקנות, לנצל את המקום הזה בכדי להבין במה אני טובה יותר, לנתח את מה שהיה בתחרות ולעכל את ההישג. אין ספק שזהו הישג מכובד, ולא חשבתי שאגיע לזה. אני אמורה להיות מאוד שמחה, ואני ממש ברגשות מעורבים. מבחינתי, יכולתי יותר. מאוד מורכב לי להבין את זה, מאמינה שספורטאים אחרים יכולים להבין אותי. אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי, ותמיד אראה מה אני עושה בעתיד, ואיך זה יהיה בהמשך."

איך את מתכוננת לפעם הבאה?
"זו תחילת עונה חדשה, שבה אבחר לעצמי מטרות לשנה החדשה. אני יושבת וחושבת מה יהיו המטרות החדשות, ולאן אני מתקדמת מכאן. במקביל, מנסה להתאפס על מה שנתתי לו פחות תשומת-לב בזמן האחרון בגלל האימונים האינטנסיביים."

*למי שזוכר ברוריה היא גם אימא, רעיה, בעלת קליניקה לטיפול בילדים ומנכ"לית חברה (שלה ושל בעלה).

אז איך את חוגגת?
"לא חוגגת. אני לא במקום הזה. אני עדיין מצפה ליותר. אין ספק שזו מקפצה מאוד גדולה, ונותן לי לא מעט קרדיט במקום אחר, אבל זה המאני טיים, מכאן – חובת ההוכחה."

מספר שעות קודם לכן היא פרסמה בדף הפייסבוק שלה את הדברים הבאים:

"כבר הייתי בדרך הביתה, ומישהו (שקוראים לו רפי בובליל) אמר לי שזה לא מכובד ודרש שאחזור לטקס, אז חזרתי, ומה רבה הייתה תדהמתי כשיובל הטס קרא לי והכריז: "היא מהדרום…" והתכוון אליי, ולא לנציגה ממדינה דרומית. אז כן כן – מקום שלישי בתחרות מכביוומן בקטגוריית גיל 50-59. כל-כך הרבה אנשים תמכו בי בשבוע הלא פשוט הזה: PiPman team, הבית השני שלי, שי פיפמן, תודה על העצות הדחיפה והקשב – רק אתמול בערב כתבת לי לפעול, ולא לוותר, ואמרת שאני יכולה. חברים מדהימים מהקבוצה – תודה על הפרגון, העידוד ותחושת המשפחה, משפחה מקסימה שלי – רפי והבנות, תודה על ההבנה ועל היותכם איתי תמיד. ליאור כהן, לפני מספר חודשים הצעת לי להצטרף לחוויה הזו, אמרת שיהיה קשה – לא תיארתי לעצמי עד כמה. אימנת אותי לתחרות בלי לוותר לי, במקצועיות, נחישות, וגרמת לי להגיע למקומות שלא האמנתי שאגיע אליהם – פיזית ומנטאלית, וואו!"