בעקבות הסערה: נחשף קנקן עתיק ביבנה-ים

בהנחיית מנהל 'רשות העתיקות', ישראל חסון, הגיע למקום צוות ממרחב מרכז של הרשות, אשר החל בחשיפת הקנקן, בתנאים קשים, תוך שגלי-הים מתנפצים אל החוף ועל החופרים, כשהם מכסים ומגלים את הקנקן לסירוגין.

פכית שנמצאה בתוך קנקן האגירה. ככל הנראה הכילה שמן לבישום

הקנקן הגדול, המתוארך למאות 6-4 לספירה, גודלו כ- 1.5 מ' (גובה) X 1.5 מ' (קוטר). לדברי יצחק מרמלשטיין, מנהל החפירה מטעם 'רשות העתיקות': "בתקופה הביזנטית אתר יבנה-ים, כמו גם שאר ערי החוף בישראל, נהנו מפריחה ושגשוג. הקנקן כולו הותקן מתחת לרצפה עתיקה, ורק שפתו בצבצה מעליה: אנחנו יודעים שקנקנים מעין אלה שימשו כמן מחסנים תת-קרקעיים בעת העתיקה, ונועדו לאחסון נוזלים ומוצרים יבשים. כלים דומים נתגלו בשנים האחרונות בחוף פלמחים וחלקם מוצגים במוזיאון פלמחים. נראה שהקנקן יובא מקפריסין או מצפון סוריה, והוא אופייני לאתרי החוף."

מרמלשטיין מוסיף, כי "בתוך הקנקן גילינו חפצים אשר נשמרו במעמקיו, ויתכן ששימשו לאחסון משני של תכולה: מצאנו פכית שמן קטנה, שלמה, אשר אכסנה ככל הנראה שמן לבישום, שברי סירי-בישול, מקטר שלם ששימש להקטרת קטורת, ועוד."

בשעות הצהרים המאוחרות, נאלצו החופרים לעזוב את השטח בשל הגאות. החפירה הארכיאולוגית חודשה במהלך היום שלמחרת, כשצפויה להיחשף הרצפה במלואה ויתכן שימצאו קנקנים נוספים המחכים לבוא החופרים.

מרמלשטיין מעריך, כי קנקן זה מהווה 'סנונית ראשונה' לרצף מחסנים הממוקמים לאורך חוף-הים.

הקנקן לאחר חפירה חלקית

עיר הנמל יבנה-ים נזכרת ברשומות מנהליות ובוועידות של הכנסייה כדוגמת רשימת הבישופים שהשתתפו בוועידת ניקאה בשנת 325. היא יושבה לראשונה בתקופת הברונזה התיכונה (2200 לפנה"ס) והייתה מאוכלסת עד לימי-הביניים. במהלך סקרים שנערכו על-ידי 'היחידה לארכיאולוגיה ימית' ב'רשות העתיקות', החל משנות ה-80, נתגלו במקום ממצאים שמקורם בספינות טרופות, לרבות עוגנים, חפצי דיג, קנקני אגירה, קערות וסירי-בישול המתוארכים לתקופות הברונזה המאוחרת, הפרסית, ההלניסטית, הרומית והביזנטית. הממצא הארכיאולוגי מעיד על-כך שהמעגן היה בשימוש רציף החל מתקופת הברונזה המאוחרת, ועד לתקופה העות'מאנית.