בין סוף השנה לקיץ: כיצד שומרים על הלב של הבית?

לא מדובר על ויתור על הגבולות, אבל כן על הסכמה להתגמש מעט. כדאי לשמור על העוגנים החשובים – ובו בזמן לנשום עמוק מול מה שפחות קריטי כרגע. לא כל חולצה שמושלכת על הכיסא דורשת הערה, לא כל ויכוח קטן בין אחים חייב להיפתר מיד, ולא כל ערב חייב להיראות בדיוק כמו שתכננו. לפעמים מה ששומר על הבית בתקופות מעבר הוא לא עוד מאמץ, אלא היכולת להבחין בין העיקר לבין הטפל.

אנו מרגישים כהורים שזה זמן רגיש. רק יצאנו מהחגים, שבהם חווינו זמן איכות עם המשפחה, ואו-טו-טו חופשת הקיץ בפתח. כל זה מרגיש לכולם, ובמיוחד לילדים, זמן די מעצבן: חם, סוף שנה, ומחכים כבר לחופשה. מרגישים בבית סוג של חוסר שקט, וההורים באופן טבעי רוצים לשלוט על המצב, להעיר יותר ולהזכיר יותר.

באמת הילדים בזמן הזה לא זקוקים ליתר שליטה, הם הרי יודעים מה מצפים מהם, הם זקוקים שיעזרו להם לווסת את עצמם. הכוונה היא לאו דווקא לפתור כל דבר, אלא מה שהם זקוקים לו כעת הוא לדעת להישאר רגועים גם כשהתקופה פחות כזו. אפשר פה ושם לוותר, לאפשר לילד לקחת יום חופש מבית הספר, או לתת לו פתק לאחר שקם מאוחר.

הילדים מחפשים – תמיד – יציבות, לאו דווקא הורים מושלמים הפועלים בדיוק לפי הכללים הרגילים. לא כזה שמחזיק הכל בידיים – אלא כזה שמחזיק את עצמו גם כשהכל קצת מתפזר. אפשר לנסח זאת כך: לשמור על יציבות בתוך מקום של אי יציבות, במקום קצת עצבני, ולהיות גמישים מתוך מודעות ובחירה.

מומלץ לשמור על כמה עוגנים פשוטים וברורים: זמן ערב משותף, כמה דקות שיחה לפני השינה, מילה טובה בסוף יום, או פשוט תחושה שיש בבית מקום לנוח בו. כי בסופו של דבר, מה שהילדים יזכרו מהימים האלה הוא לא אם הכול עבד בדיוק לפי הלו"ז – אלא אם הבינו אותם וראו למה הם זקוקים. הם יזכרו איך הבית הרגיש להם מבפנים.

זו גם עבודה טובה עבורנו הבוגרים: לחוש את דופק הזמן והילד, ולהיות גמישים. לזכור שהילד או הילדה צופים בנו והתת-מודע קולט הכל. כך גם הם ילמדו להיות כמה שפחות מקובעים.

בהצלחה רבה!

לשאלות ותגובות – ניתן לצור קשר:

רחל פישר – פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית

טלפון | וואטסאפ | מייל | אתר