ביום ההולדת: יובל רחמילביץ פורש מכדורסל

מדובר באחד מהשחקנים היבנאים הכי מוכשרים שגדלו פה ביבנה וללא ספק המוכשר ביותר בשנים האחרונות מאז פרישתם של אלעד הופמן, אורי קוקיה, אלישי כדיר וכמובן עומרי כספי.

רחמילביץ, אשר חוגג ממש היום, יום הולדת 29, כתב פוסט מרגש במיוחד ובו הוא מודיע על פרישה מכדורסל. אבל זהו לא מכתב רגיל, אלא מכתב שכל שחקן צעיר צריך לקרוא. 

המשפט "שיאים ושפלים. שיאים ושפלים" צריך להיות שם של ספר שכמעט כל ספורטאי תחרותי היה כותב לאחר פרישתו. 

רחמילביץ:

היום אני חוגג 29 שנים בעולם

לא יוצא לי לכתוב הרבה, ובכללי לשתף ברשתות החברתיות. אבל אנצל את היום הזה כדי לשתף משהו שאני מחזיק אצלי הרבה זמן, הרבה זמן לא סתם, כי פרידה כזו רק הזמן יכול לרפא.
20 שנים הייתי יובל הכדורסלן מגיל 8 עד גיל 28, לא ידעתי משהו אחר לא הכרתי משהו אחר.

מגיל 12. מסתכל היום על ילדים בגיל 12 ולא מבין איך קיבלתי את ההחלטה הזו בגיל כל כך צעיר, אבל מגיל 12 החלטתי שאני מתחתן עם המשחק, ונתתי את כל כולי כדי להגשים את החלום להיות ״שחקן כדורסל״.

עידו אזואלי האגדי, אמר לי פעם, שהוא נכנס למקיף ח באשדוד, ״אם לא הייתי מכיר אותך הייתי חושב שאתה מדריך חוג במתנ״ס״.

אני לא ראיתי את התמונה הזו אף פעם אבל הסיכויים היו נגדי, אין מה לעשות כדורסל זה ספורט של גבוהים. עד היום אני מפחד לדעת מה הגובה שלי, מבחינתי אני 1.80.

מגיל 12 התחלתי מסע, להיות השחקן הכי טוב, בהתחלה זה בקבוצה, אחרי זה בליגה, בהמשך במדינה, כל פעם ופסגה חדשה בדרך.

לא אשכח איך בכיתה ח׳ גיל קיסליוק האגדי אמר לי ״ אתה השחקן הכי טוב בקבוצה by far” ואני לא ידעתי מה זה by far ורצתי הביתה אחרי האימון לתרגם. שבועיים אחר כך אימון טרום קדטים ראשון, 100 ילדים רצים את המגרש, 5 מהם מהקבוצה שלי, אני היחידי ששולחים הביתה אחרי אימון אחד.

במבט לאחור אני מבין שפה התחילה הדרך שבה הלכתי עד סוף הקריירה. שיאים ושפלים שיאים ושפלים, כל הישג היא הצלחה שזורקת אותך לקיצון כל פיספוס הוא כישלון שמפרק אותך לשבוע.

יותר מ10 שנים חייתי משבוע לשבוע, משחק טוב בעננים, משחק רע לא מוכן לראות אף אחד.

מגיל 16 הייתי השחקן הכי נמוך בקבוצה, כמות הפעמים ששמעתי שאין לי סיכוי אז חבל לנסות היא באמת בלתי נגמרת.

בגיל 16 כבר הייתי בטוח שאני כוכב. יום אחד אני גולל בפייסבוק רואה ״ ספסל: התחילו אימוני קדטים, השחקנים שזומנו בפנים״

אני לא שם, אני בהלם, עמיר עוזי אחד והיחיד שאימן אותי באותה שנה וגם היה חלק מאמני האיגוד, קיבל ממני באותו יום טלפון אני רוצה שניפגש מחר אשמח שנדבר.

״עמיר אני צריך שתדאג שאני אקבל זימון לאימונים האלה, אני כבר אדאג להישאר״ וכך היה, רק ששוב אחרי אימון אחד כבר לא קראו לי שוב.

זוכר שכל שבוע פתחתי את האימייל לראות אם השם שלי מופיע בשחקנים שמגיעים לאימון, לעולם לא קרה.

״אני לא מוותר, אני אוכיח לכולם, אני אעקוף את כולם בסיבוב.״

מי שהכיר אותי בזמנו יודע שכל שעה ביום שהיית עובר בהיכל ה״מגרשים״ ביבנה, היה רואה אותי שם. אנשים היו חושבים שאני גר שם, מבוקר עד הערב אחרי אימון ולפני אימון, בגשם,

בחמסין, עם רוחות, ביחד ולבד, ב5 בבקר ובחושך, ששיפצו את המגרש ולא היה קווים לקחנו אבן גיר וציירנו. אני אעשה הכל כדי להגשים את החלום, לא יוצא לטיולים שנתיים, לא ללג

בעומר, בקושי ימי הולדת, אפילו פיספסתי פעם אחת גם את הבת מצווה של אחותי, ויומלדת 80 של סבא, לא מתגאה בזה, אבל הכל בשביל החלום.

גיל נוער, אח שלי עמית, עוזר המאמן שלנו, מי שהכיר אותי בזמנו יודע שעמית היה הכל בשבילי ועשה הכל עבורי, הוא תמיד היה שם, המאמן שלי, המנטור שלי, אח הגדול שלי, יועץ שלי, הגב שלי. עמית היה אח גדול קשוח, ״ או שתעשה מה שאני אומר לך, או שאל תפנה אלי״. בזכותו זכיתי להתפרנס מכדורסל, בזכותו זכיתי לחלום, להגשים חלומות ולדעת מה היא עבודה קשה, בזכותו הבנתי שאין דבר שאי אפשר לעשות ושאין לא יכול יש לא רוצה מספיק.

על הקשר שלי ושל עמית אפשר לכתוב ספר, אבל זה הזדמנות טובה להגיד תודה על כל השעות כל העצות, הכסף ששמת מכספך על אימונים אישיים שלי, ותודה ענקית על מי שהיית ועדיין עבורי.

גיל נוער, עונה של קבלת החלטות, שירות קרבי, מודיעין או להקריב הכל וללכת על הכדורסל. שאלות, צמתים, הכדורסל לימד אותי שיש דברים בחיים שכדי לעשות אותם אתה צריך כל בוקר לבחור בהם מחדש. וכך היה, כל כך הרבה שאלות והימורים, אבל אני החלטתי שאני הולך all in. אותה שנה סיימתי מלך הסלים של ליגת העל לנוער, הצלחה מסחררת.
זימון לנבחרת הנוער לא קיבלתי, שיברון לב.

שנה לאחר מכן, שנה ראשונה בוגרים, זכיתי לקבל צאנס ראשון בבוגרים לאומית, הייתי טוב, אפילו עליתי חמישייה משחק אחד, מבחינתי אני את החלום כבר הגשמתי אני יכול לקרוא לעצמי ״שחקן כדורסל״ באותה שנה גם הרווחתי 800₪ לחודש, אז גם להתפרנס מכדורסל אפשר לסמן וי.

לא אשכח שלא קיבלתי זימון לנבחרת העתודה באותה שנה, לא יכולתי לקבל את המציאות כמו שהיא, אני חייב לעשות הכל כדי לשנות אותה, שלחתי אימייל לדן שמיר:
״ אני שחקן נפלא נפלא תן לי צאנס להוכיח לך ואני אעשה את זה״ ( תמונה של האימייל מצורפת)
זימון אותי הגבר הזה!

אפילו שרדתי 5 אימונים שזה שיא השיאים.

ואז התגייסתי… כל הקשרים שניסיתי להפעיל לא השיגו לי ספורטאי פעיל.

תקוע בחיל שלא ייתן לי לשחק כדורסל, במשך חודשיים נלחם נגד המערכת.

לבסוף, מצליח להגיע לתפקיד שמאפשר לשחק כדורסל. אני בראש שלי שחקן חמישייה ליגה לאומית, בראש של אחרים אני אפילו לא נמצא.

אליצור יבנה, המקום בו גדלתי, ירדה לליגה השלישית, אני שחקן חמישייה ליגה לאומית, לא מתכוון לרדת לליגה השלישית עכשיו.

קבלת החלטות, עם הכדורסל למדתי שההחלטה הכי נכונה זה ללכת עם הלב ולא עם הראש.

לא תמיד הבנתי מה זה ללכת עם הלב, היום אני יודע שזה אומר ללכת עם העקרונות, והערכים שלך, הם לעולם לא טועים.

ללכת לאליצור יבנה בליגה השלישית לא באמת החלטה שקיבלתי, לא היה לי אופציה אמיתית אחרת. בוא נעלה ליגה. עלינו ליגה.

מכאן התחילה קריירת הבוגרים שלי, עליות וירידות, התגשמות חלום, כנגד התרסקות הרומנטיקה, גיבורים שפגשתי ונישארו גיבורים כנגד גיבורים שאסור היה לי לפגוש.

המשפחה שלי הייתה נוסעת איתי לכל מקום, אם אבא שלי ורונן אם היו משקיעים את הדלק בביטקויין או בS&P הם לא היו צריכים לעבוד יותר יום אחד.

מיתר בת זוגתי, של ימים תהפוך לאישתי והיום אם ביתי, יחד עם המשפחה שלי, עברה איתי הכל. הייתה איתי באימונים, אחרי האימונים, לפני האימונים והייתה לוקחת גם 3 אטובוסים כדי להגיע לראות את הקרב. עם השנים היא הפכה מדמות של ״לא מבינה כלום״ לעזר כנגדי, הרשת ביטחון שלי והמקפצה שלי. בשנים האחרונות, של ההחלטה להוריד הילוך ולשנות כיוון, היא הייתה שם כל הזמן, ובעזרתה למדתי שיובל יכול להיות עוד דברים חוץ מכדורסל, אפשר לחיות חיים בכמה מישורים בו זמנית, ואפילו ליצור הפרדה בינהם ושלא ישפיעו אחד על השני. עד היום מתקשה ליישם.

הכדורסל לימד אותי שאין חלום שנשאר לנצח, ולפעמים אחרי שמגשימים חלום ומגיעים ״לפסגת ההר״, האתגר הוא לרדת ממנו. בקריירה שלי הצלחתי כל כך הרבה פעמים לעשות את ״הבלתי אפשרי״ ונכשלתי כל כך הרבה פעמים לעשות את הדברים הכי קלים. ובעזרת זה למדתי שגודל האתגר הוא בתפיסה שלנו ולא יותר מיזה.

כדורסל לימד אותי שבחיים אתה יכול לנצח ולהפסיד אבל אם אתה הולך עם האהבה זה כל תוצאה היא הישג. למדתי שציניות היא דרך מצויינת להגן על עצמך אבל גם דרך מצויינת להרוג חלומות. למדתי שהתרופה לציניות היא כנות, היכולת להגיד שגם אם הסיכויים נגדי אני מוכן להיכשל בשביל מה שאני באמת אוהב. למדתי שהכל זמני והכל משתנה ושהזמן הכי חשוב הוא עכשיו. לפעמים ניצחתי לפעמים הפסדתי אבל הייתה לי את הזכות להתפרנס ולעסוק בדבר שאני הכי אוהב בעולם ולבנות איתו זהות, בסיס ומערכות יחסים שהתחילו אצלי את הפרק הבא בחיים.

שניגשתי לכתוב את הטקסט הזה לא ידעתי זה מה יצא. מרגיש לי שזה פשוט טקסט הכרת תודה לכדורסל, לשותפים במסע ולעצמי.

תודה לכל המאמנים שסבלו אותי לאורך השנים, לכל המועדונים שהסכימו לשלם כסף כדי שאעשה את מה שאני הכי אוהב בעולם.

תודה ענקית למיתר אישתי, שהיום היא גם מודה לכדורסל שבזכותו אנחנו מקימים משפחה ומקיימים חיים כמו שאנחנו חלמנו חולמים כל יום.

תודה לעמית על כל מה שנאמר ועל כל מה שלא נאמר עדיין, כל זה לא היה קורה בלעדיך.

תודה לאבא שלי שלא פיספס משחק מאז הקט סל.

תודה לאמא שלי על זה לא נתת לי לפרוש ועל כמות האוכל שהיית מבשלת כדי שאוכל להיות יותר מ1.80 וכל מה שעשית שנוכל להמשיך לשחק גם שלא היה פשוט.

תודה לרונן, שמערכת היחסים שלנו נבנתה סביב הכדורסל והיום לקשר שלנו אין תחליף.

תודה לאמיר בורסוק שותפי למסע מגיל 13 ועד פרישתו, הקילומטרז שעברנו בנסיעות וזריקות ואימונים יישאר איתי לנצח.

תודה לזאב שיף האגדי! לקחת גוף פגום והפכת אותו לספורטאי מן השורה ומעבר לזה היית כחבר אמיתי לאורך המסע.

תודה למורן רוט וארז לב, הייתם לי יותר מאמנים ומורי דרך ועד היום הערכים והכלים שלמדתי ממכם משרתים אותי בחיי היום יום.

תודה וסליחה לדניאל דוחון, שלעולם הודעתי לך רישמית להפסיק לחפש לי קבוצה. עדיין קשה לי לכתוב את זה.

תודה לחיים מאיר, ניר גוב, ליאור בן אלטא, אופק מלכה, יונתן (יוני) ניר,  אוהד יתום, שלומי כהן, עמיר עוזי, גיל קיסליוק, איתן בקבה, נצי נצ, טונה, כל מי שהיה איתי שעות במגרשים ביבנה. תודה לכל מי שפיספסתי ותודה למי שנישאר עד לפה כדי לקרוא

הקטע שאחרי הכתוביות:

כשכתבתי את זה לא ידעת שזה יהיה יותר ממכתב פרידה.

בזמנים קשים בכדורסל פיתחת לעצמי את שלושת ה״למות״. למה אני משחק כדורסל בעצם?

1. רוצה לעסוק במה שאני אוהב

2. רוצה לעסוק במשהו שאני יכול לתת מעצמי 100 אחוז בלי להרגיש שאני מתאמץ.

3. הלמה השלישי צריך להיות יותר גדול מ״אני״. הלמה השלישי היה לעורר השראה בכל ילד גמד שאפשר להיות שחקן כדורסל.

בזכות הכתיבה הבנתי שהבסיס לכל עשייה שלי הוא שאני אוהב לעורר השראה, זה המקום שכלום לא יכול לקרות לי.

מצורף מכל מיני קבצים שלעולם לא חשבתי שאשתף.

** הכתיבה הזו מכתב פרידה לכדורסל, ומאהבה שלי אליו. אני בטוח שעוד אחזור אליו בצורה כזו או אחרת אבל היום אני יכול לחזור אליו שלם.