בטרם עת: ימין וקנין הלך לעולמו

"רק לאחרונה חגג עמנו, אצלנו בבית, את חגיגת המימונה, כשהוא מאושר, שמח וטוב לבב (הפעם האחרונה בה נפגשנו). והלילה, (מוצ״ש, 22:30), ליווינו אותו בבית-העלמין ביבנה/בן זכאי בדרכו האחרונה. לאחר שלפנות בוקר, באופן מפתיע ובלא התראה מוקדמת, החזיר נשמתו לבורא, בביתו שביבנה." סיפר חבר מועצת-העיר מאיר דהן.

"איש חסד ואמת היה ימין." המשיך דהן "כמנהל מחסן ההפצה בחברת 'קוקה קולה' נענה כמעט לכל בקשה של מאן דהוא לעבודה. לבו הרחום והחנון לא נתן לו להשיב ריקם את פני המבקשים המובטלים וחסרי הפרנסה, ואכן, רבים ביבנה חווים לו את פרנסתם, את קידומם, את התפתחותם בחברת 'קוקה-קולה'. הוא לא הסתפק בקבלתם לעבודה של אותם 'שקופים', תושבי השכונות ביבנה, כי אם ליווה אותם, עקב, סייע, דחף, התעניין, פרגן, תמך."

ועוד מוסיף ומספר דהן "איש משפחה למופת היה ימין ז"ל. בית-עבודה, עבודה-בית. ביטל עצמו למען המשפחה. מסור היה לילדיו. הרבה לעבוד בלילות על-מנת שיוכל להיות בחברת ילדיו בימים. כל-כך השקיע בהם. עשה הכל למענם. כל-כך דאג להם. כשהגדול התגייס – ביקש כי אסייע לו. אמר שהוא עדין וביישן, חשש שמא יחמירו אתו שם. וכשבילינו יחדיו בחוף-הים וילדיו השתובבו – 'איים' כי אם לא יחדלו מלהשתולל – ילכו כולם הביתה מיד. ותמיד נשארו אחרונים בחוף. ו'איים' כי אם לא יחדלו להשתולל – אז לא יבואו יותר. והיו הראשונים להגיע בשבוע שלאחר-מכן. תמך כל-כך ברעייתו הנפלאה, נורית (תבדל״א), כאשר הלכה כל יום לסעוד את הוריה, בעוד הוא מטפל בילדים ובענייני הבית. עמד לצדה כשחלתה. וכעת נותרה לבדה, ללא מי שהיה לה למשענת בימים קשים של דכדוך וחולי."

"וכמה מסור היה לאמו הקשישה, האלמנה. עמד לצדה בכל שעה. היה שם למענה בכל דבר ועניין. קיים במלואה את מצוות כיבוד אב ואם. ביישן כל-כך היה ימין. אדיב, עניו, נחבא אל הכלים, מצחיק. כשהיה בחברת חברו הטוב ביותר והקרוב ביותר, חבר ילדותו, אביקו (יבדל״א), חזרו הם להשתובב, כמו אז לפני עשרות שנים, בילדותם המאושרת ומלאת שמחת החיים במעברה של יבנה. חברות קרובה ואמיצה הייתה ביניהם. חברות רציפה ואינטנסיבית, שלא נגדעה ולו ליום אחד משך למעלה מ-40 שנה." מוסיף דהן.

"כשימין אושפז לפני כשנה בבית-החולים בשל ניתוח שעבר, נורית, רעייתו המסורה, ישנה הייתה לצדו בימים, ואביקו, חברו הטוב, ישן היה לצדו בלילות וסעד אותו. במסירות. כיאה לחברות אמיצה. חסרת פניות. אמתית."

"25 שנים שאני מכיר את אביקו, (חברו של ימין), תמיד מחויך, תמיד עם מצב-רוח מרומם, תמיד מצחיק את כולם עד דמעות. בלתי עציב בעליל. 'חולה' במחלת העליזות. והיום, לראשונה מזה 25 שנים, שראיתי את השבר, הדכדוך, העצב והכאב הניכרים בו. העצב והכאב ניכרים בכל מי שהכיר את ימין. וודאי שניכר בחבריו. אבדה גדולה וקשה לעיכול. נוח על משכבך בשלום, חבר יקר." מסכם מאיר דהן בכאב.

פורטל 'יבנה שלי – MYavne' משתתף בצער המשפחה. מי ייתן ולא תדעו עוד דאבה. יהי זכרו ברוך.