יום השפה העברית: טור אישי עם שלום ווסרשטיין

אחד המקצועות היה 'הבעה'. לכיתה שלי 'תקעו' את שיעור הבעה בשעה 12:00 ביום שישי.במקום לצאת הביתה מוקדם – נאלצנו לשרת את הפורמט.

כל-כך שנאתי את ההחלטה, ובגללה גם נוצר לי אנטיגוניזם רב כלפי המורה.

תחילה 'הברזנו' בהפגנתיות, אך לאט לאט הבנו שאם אנו רוצים לקבל בגרות – כדאי שנגיע לשיעורים.

מחייה השפה העברית. אליעזר בן-יהודה

בשיעורים פגשתי את המורה מיכל יוצר, איכשהו מבלי ששמתי לב, ומעבודה אחת לזו שאחריה נשאבתי לשיעורים. אצל מיכל למדתי לכבד את השפה העברית, להשתמש בה בתחכום, ואפילו, לאהוב אותה. באותה השנה גם חוייבנו ללמוד ספרות לבגרות עם המורה שרון אגסי. גם היא טפטפה לנו אט-אט את היופי שבהבנה וניתוח טקסט בעברית.

כשנולד איתן, בכורי, דקלה (רעייתי) לא הפסיקה לדבר איתו ולהקריא לו סיפורים. שאלתי אותה "מה את עושה?, הוא קטנצ'יק ולא מבין כלום". היא טרחה להעמיד אותי על טעותי ולציין שהוא קולט וסופג הכל. כך עשתה גם עם יעל ועומרי. היום אני נדהם מהשיח הפורה שמתנהל בבית עם ילדים בני שלוש וחמש וחצי.

בשבוע שעבר צוין 'יום הלשון העברית', ביום-הולדתו של מחייה השפה העברית אליעזר בן יהודה.

כבחור צעיר בתחילת שנות ה-2000 זה לא היה 'מגניב' לדבר עברית תקנית. להיפך, טרחנו לשבש ולעוות מה שיכולנו.

אבל היום, כאשר אני עוסק בכתיבה, מציג יצירות ספרות בפני ילדים ומשחק בהצגות שונות, אני מברך על המפגש עם המורות מיכל ושרון. אני חייב להן לא מעט מהעובדה שאני מתפרנס מכתיבה והבעה.

אני אפילו מקבל במה לכתוב על זה כאן, בפורטל MYavne ובמקומות נוספים.

אנחנו בתקופה שמקדשת את המקצועות הריאלים ואת השפה האנגלית, אבל דווקא היום, כשלכל אחד יש מקלדת ביד, כשישנן פלטפורמות מגוונות לביטוי, חשוב שנחדד את יכולות הכתיבה וההבעה שלנו, שנעריך ונוקיר את את העברית שלנו, ושאפילו, נהנה ונרוויח ממנה.

מותר להשתמש בסלנג, במילים לועזיות, ואפילו, להמציא מילים ולפעמים לטעות. אל תהיו פאנטיים לגביה, אבל אל תתביישו ללמוד, לדבר ולכתוב בעברית.

ד"ש מבן יהודה… לא הרחוב, האיש.

מאת: שלום וסרשטיין, שחקן, מדריך תיאטרון לילדים וכותב:

052-4509047 – בפייסבוק: כאן

שלום וסרשטיין, שחקן, מדריך תיאטרון לילדים וכותב