אתי שחר בספר חדש: תחרות הַשַּׁמָּשׁ בחנוכה

 

הסופרת היבנאית, אתי שחר, מפתיעה שוב, עם ספרה החדש, ממש רגע לפני החנוכה – 'תחרות הַשַּׁמָּשׁ בחנוכה'

 

"הספר 'תחרות הַשַּׁמָּשׁ בחנוכה' בא למעשה בעקבות התחקותי אחר היוונים, לאחרונה, בעקבות ספרי 'הדוקטור היווני מירושלים'." מספרת אתי שחר "הספר לא מדבר על החג, מקורו ומאפייניו, זהו ספר עם מסרים, שעוברים דרך הנרות הרבים, ביניהם, על הזכות להיות השמש. כל נר מדגיש את חשיבות הצבע שלו. אחרי התכתשות ביניהם, אוריה הילד מגשר ביניהם ואומר להם 'כולכם חשובים, יש שמונה ימים בחנוכה, כל אחד מכם יכול להיות שַּׁמָּשׁ'." 

 

 

כשהאדום, זה שחושב עצמו להכי חשוב, משום שצבעו כצבע הדם, אדום אצל כל בני האדם, שואל ו'מי יהיה הראשון?' הילד פונה לחנוכייה, שמציעה לעשות הגרלה. הנרות מדברים בקולות שונים, מלמדים את הילדים על צבעים ומראות. הספר

 

'תחרות הַשַּׁמָּשׁ בחנוכה' הוא ספר הילדים החמישי של אתי שחר. כמו כן, היא פרסמה שלושה רומנים למבוגרים, ו… "הרביעי בדרך." היא מבטיחה לנו.

 

קצת על אתי שחר

אתי שחר, כבת 60, נולדה והתגוררה רוב חייה בירושלים. את ילדותה משנות ה-50 בילתה במושבה היוונית בה התגוררה עם משפחתה. למדה בתיכון של האקדמיה למוסיקה, בעלת תואר ראשון במדעי החברה מאוניברסיטת בן-גוריון. בגיל 49 פרשה משירות רב-שנים במשטרה במחלקת תלונות הציבור. מזה 15 שנים עוסקת בגישור, ומעל עשר שנים מתנדבת בער"ן (גם על הקו הטלפוני וגם בהדרכה והכשרת מתנדבים).

 

יום לאחר פרישתה מהמשטרה החלה לכתוב. מאז פרסמה 5 ספרי ילדים ו-3 רומנים למבוגרים, הרביעי, כאמור, בדרך. בשני העשורים האחרונים מתגוררת ביבנה. 25 שנה בגישור, נשואה + 3 ילדים ו-5 נכדים.

 

במסגרת הדלקת נרות חגיגית, במרכז הקהילתי שז''ר, שתערך ביום 2/12/18 בשעה 17:00, תספר הסופרת היבנאית, אתי שחר, על תהליך היצירה ועל ספרה החדש 'תחרות השמש בחנוכה'. קהל הילדים וההורים מוזמן. כניסה חופשית, ההרשמה מראש.

 

 

את ספר הילדים 'תחרות הַשַּׁמָּשׁ בחנוכה' ניתן לרכוש ברשת חנויות הספרים 'סטימצקי' ואצל הסופרת, בטל' 052-3536911 (אתי).

 

הסופרת היבנאית אתי שחר. צילום ארכיון משבוע הספר ביבנה


מְהוּמָה גְּדוֹלָה הִתְחוֹלְלָה בַּחֲנֻכָּה, רַעַשׁ עַז נִשְׁמַע מִקֻּפְסַת הַנֵּרוֹת הַצִּבְעוֹנִיִּים.

אוּרִיָּה הֶחֱזִיק בְּקֻפְסַת הַקַּרְטוֹן,
וְנִסָּה לְהָבִין עַל מָה הַשָּׁאוֹן.
הוּא פָּתַח אֶת הַקֻּפְסָה עִם קְצָת חֲשַׁשׁ,
בְּאֵיזֶה נֵר יִבְחַר לְשַׁמָּשׁ?

כָּל נֵר טָעַן שֶׁלַּצֶּבַע שֶׁלּוֹ תַּפְקִיד הֲכִי חָשׁוּב בָּעוֹלָם.
הַנֵּרוֹת הִתְוַכְּחוּ, הִתְכַּתְּשׁוּ וְהִבְלִיטוּ אֶת הַצְּבָעִים הַיִּחוּדִיִּים שֶׁלָּהֶם.
כָּל אֶחָד רָצָה לִזְכּוֹת בַּכָּבוֹד וְלִהְיוֹת הַשַּׁמָּשׁ.

וְאָז, קָפַץ הַנֵּר הָאָדֹם “מָה פִּתְאוֹם אַתֶּם!
אֵין חָשׁוּב מִמֶּנִּי“ צָעַק בְּקוֹל רוֹטֵן.
“לָמָּה אַתָּה חָשׁוּב מֵאֲחֵרִים?“
“כִּי הַדָּם הוּא אָדֹם אֵצֶל כָּל הָאֲנָשִׁים.“

לְאַחַר שֶׁאוּרִיָּה וְהַחֲנֻכִּיָּה טִכְּסוּ עֵצָה כֵּיצַד לִפְתֹּר אֶת הַבְּעָיָה שֶׁנּוֹצְרָה,
הֵם הִגִּיעוּ לְפִתְרוֹן לְשִׂמְחַת כָּל הַנֵּרוֹת, לְלֹא הֶבְדֵּל צֶבַע, חֲשִׁיבוּת וַעֲדִיפוּת.